כשפתחו הוריו של סמ"ר עמיחי ונינו ז"ל את מכשיר הסלולר שהותיר אחרי שנפל, הם הופתעו לגלות אוצר שלם של שירים וכתבים שחשפו משורר מלא רגש ועומק שכל חייו היו ממוקדים בדאגה לעמו ולארצו. "ידענו שהוא אישיות מיוחדת אבל לא הבנו איזה היקפים ואיזה עומק של שירים וכתבים הוציא מידיו", מספר אביו מני.
בשבועות האחרונים הם מקבלים עוד ועוד מכתבים, שירים וטקסטים שכתב בנם. "סידרנו את החדר שלו ומצאנו המון פנקסים ומחברות שהוא כתב בהן. אנחנו מקבלים גם המון דברים שכתב ושלח לחבריו ולבני משפחה", אומרת האם רחלי. "בכל דף מחברת שאני מגלה אני נחשפת לכתבים מרגשים ועוצמתיים יותר ויותר".
בימים האחרונים איגדו הוריו השכולים מעט מכתביו לחוברת שירים שבהם שזורים פרקי חייו המעטים אך המלאים בתחושת שליחות וברצון להיטיב. "אנחנו לומדים עד כמה הייתה חשובה בעיניו הנקודה הלאומית של העבר, ההווה והעתיד של העם היהודי. באחד משיריו כתב עמיחי כי פעם היו החשמונאים והמכבים וכעת זה תורנו החיילים ובעתיד אלו יהיו הכהנים והלווים שישרתו את עמנו. הוא ראה עצמו חלק משרשרת הדורות וכתב לעצמו כל הזמן משימות ויעדים שהציב. הוא תבע מעצמו להיות קשוב לדעה ולדרך שלו ולא לפעול מדעה ורצון של אחרים".
בין ההודעות והתזכורת שרשם לעצמו ונינו בווטסאפ מצאה אמו גם מכתב ששלח לוחם הלח"י אליהו חכים, שהיה מעולי הגרדום והוצא להורג בקהיר. "חייב אדם לדעת לא רק איך ללחום אלא גם איך ליפול", כתב אז חכים, ועמיחי סימן בקו את השורה: "אני שמח לעמוד במבחן זה. בטוח אני בצדקת דרכי, כי דרכי היא דרך אמת".
בימי השבעה סיפרו חבריו הרבים של ונינו כי בישיבה התיכונית הביטוי "מי אתה ליד ונינו" תמיד ליווה אותם בשל אופיו המיוחד והענווה שלו. רחלי מספרת כי "חבריו אמרו לנו שתמיד פחדו שיקרה לו משהו כי הוא היה טוב מדי. כולם הרגישו וזיהו את המידות המיוחדות שלו והאור המיוחד שבו".
ונינו, בן 22 בנופלו היה לוחם במסלול ההכשרה ביחידת העילית מגלן וביחד עם חבריו הוזעקו לקרבות בין שבילי יישובי עוטף עזה. הם נלחמו במאות מחבלים והצילו חייהם של רבים בקיבוץ כפר עזה. הוא נהרג בשעה שרכן מעל גופו של מפקדו הפצוע, סרן איליי עדני, ועשה לו חוסם עורקים. מחבל חמאס ירה לעבר כלי הרכב שבו והרג במקום את ונינו. "אנחנו מנסים להיאחז בזה שעל אף מותו הציל רבים, ובלעדיו ובלעדי החברים שלו, אי־אפשר לדעת לאן עוד המחבלים הרוצחים האלו היו מגיעים", מנסה מני למצוא נחמה.
רחל מוסיפה כי "כל אדם שזוכה להציל נפש אחת בישראל נחשב כאילו הציל עולם ומלואו. ואילו עמיחי שלי האהוב והיקר, מעבר לצער ולחיסרון העצום שאין מה שימלא אותו, אני גאה שזכה להציל נפשות רבות. לכל נפש יש משמעות ואם זכינו שהבן שלנו מת כהרוג מלכות זו זכות מאוד גדולה. בסוף לזה חינכנו אותו, להיות תמיד ראשון. זכינו שכזה פרח מיוחד גדל אצלנו 22 שנה".
הם מתכננים לאסוף ולערוך את כתביו ולהוציא מהם ספר שיישאר לדורות ויספר על עמיחי שלהם ושל עם ישראל. "אני מרגיש שהכרתי 30 אחוז מהילד שלי", מוסיף מני בצער. "הוא לא שיתף אותנו בשירים שכתב. הוא היה איש סוד ועניו ולא רצה שידעו עליו את הדברים האלו, אבל כעת הוא כבר חלק מדור של גיבורים שמסרו נפשם והצילו רבים".
שוב רוצה להציף הכל / עמיחי ונינו
שוב מפחד לטבוע
מפחד מהייאוש
כשבאמת צפונה תקווה
מלחמה בין תוצאות לשאיפות
בין מושלמות לשלמות
בין שירה בדרך העולה
לבין חיבוק פסגה ראויה
צריך שמחה של תשובה
לאט־לאט ללמוד לשחות
ליהנות מהחתירה
לראות שנושמים טוב
ואז מתקדמים לעמוקים
ולא חוששים להיות עייפים
המים מציפים גם אותך
וביטחון התשובה
הביטחון שאני שייך גם למים עמוקים
מאפשרים גם לרדת לקרקע
שם כבר לימדוני את התורה כולה
