לפני כשלושה שבועות הציע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' למנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר לשמש פרויקטור לתיאום הסיוע הממשלתי לנפגעי המלחמה. ההצעה החזיקה מעמד זמן קצר עד שלטענתו הוכשלה על ידי שרים בממשלה. ואולי מישהו בצמרת נזכר ששפיגלר, מהנדס אלקטרוניקה, עורך דין ומנהל חברות, שימש בעבר כיועצו הפרלמנטרי של דן מרידור, שנוא נפשו של ביבי.
שפיגלר לא מסתיר את תסכולו. "לא עלה על דעתי לנטוש את הספינה של חברת החשמל בשעת מלחמה כתנאי לקבלת המינוי", הוא אומר לי, "שהרי אין שירות ציבורי חיוני מאספקת חשמל. והיה עוד נימוק חשוב לשילוב התפקידים: אני לא הייתי זקוק לתקציבים, לתקנים, למשרדים, לציוד, לעוזרים – כל זה עמד לרשותי כמנכ"ל חברת החשמל. הצוותים של החברה היו מוכנים, נלהבים לעזור במשימת הסיוע למשפחות שעולמן חרב עליהן". לכך נוסף הניסיון של שפיגלר כמנכ"ל הבטוח הלאומי בשנים 2017 עד 2022 וכפרויקטור מטעם המדינה לקליטת 130 אלף פליטים, עולים חדשים וישראלים חוזרים מאוקראינה לאחר פלישת רוסיה אליה. "התגייסתי לדאוג להם, למבוגרים ולילדים, כולל הבטחת הכנסה וביטוחי בריאות. בלי בירוקרטיה שהיא אצלנו מעיקה עד כדי טירוף", מספר שפיגלר.
כמנכ"ל הביטוח הלאומי הובלת בקורונה את מנגנון החל"ת, שהתברר כמהלך יעיל כלכלית לטיפול באבטלה כפויה בהוראת הממשלה. האם אתה ממליץ להפעיל אותו גם כעת?
"בהחלט. לנוכח דחיפות הצרכים, המלצתי להפעיל באמצעות הביטוח הלאומי גם מנגנון חל"ת גמיש שיאפשר תשלום קצבה גם לעובדים שמועסקים משרה חלקית. אין קושי טכני ליישם את השיטה. עסק שיעדיף לקבל כסף מהמדינה כדי לשלם שכר לעובדים, כפי שאושר השבוע בחוק, יוכל כמובן לבחור באופציה זו".
ואם ינצלו לרעה את הסדרי הסיוע?
"האזרח הישראלי רוצה להתפרנס בכבוד והגישה לפניותיו לסיוע ממשלתי צריכה להיות חיובית מראש, כפי שהנהגתי בביטוח הלאומי. מי שפונה חזקה עליו שהוא אדם הגון וישר, כל עוד לא הוכח במפורש אחרת. די עם החשדנות כנקודת מוצא. די להתעמר באנשים. שהפוליטיקאים החמקניים והפקידים מדושני העונג יפסיקו עם צרות העין ויאפשרו להזרים את הסיוע שכבר אושר מהר ובלי התחכמויות ותרגילי השהיה. העסקים שנאלצו להיסגר מאבדים את יכולת ההישרדות והעובדים שוקעים בייאוש. מחדל שיקשה מאוד על התאוששות בחלוף המלחמה".
"צו השעה", מדגיש שפיגלר, "הוא לפעול מהר להוצאת המפונים מבתי המלון שהופכים למדגרה שלילית. קריטי לעזור להם לשוב במהירות לחיי הקהילה, למרחב המחיה האישי ולמערכות העבודה, החברה והחינוך. רובם בוגרים מספיק למצוא לעצמם את הסידורים המתאימים באמצעות תקציבי סיוע משפחתיים נדיבים".
האם תוקנו כל מפגעי רשת החשמל בעקבות המלחמה?
"כל מה שנפגע ברשתות החשמל תוקן כמעט מיד, כולל הנזקים מרסיסי הרקטות. במהלך הלחימה שינינו דפוסי עבודה, קידמנו תהליכים חדשים, התייעלנו. העובדים חדורי מוטיבציה, התגייסו לעזור ליישובים שנפגעו. ואל תחששו, יש לנו די והותר גז טבעי, סולר ופחם כדי להבטיח אספקת חשמל סדירה בכל הנסיבות".
"האורות לא ייכבו", מבטיח שפיגלר. כפרויקטור לתיאום הסיוע של המדינה לנפגעי המלחמה הוא יכול היה להיות האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. מסיבה זו הוא לא קיבל את התפקיד שהועבר לטל בסכס, מנכ"ל החברה למתנ"סים. ממשל נתניהו התמחה במינוי אישים לא נכונים לתפקידים לא נכונים. זה סימן ההיכר הניהולי, וליתר דיוק הלא ניהולי שלו.
בין שנאה להלם
"ראיתיכם שוב בקוצר ידכם וליבי סף דמעה. איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע". ח"ן ביאליק, אוקטובר 1931.
"רוב המיליארדרים היהודים הגדולים, המככבים ברשימות עשירי העולם, טרם פתחו את הכיסים והתגייסו כספית למאמץ להחזרת החטופים המתנהל ברחבי ארה"ב", אומר עומר לובטון גרנות, ראש פורום משפחות החטופים בניו־יורק. שניים מבני משפחתו בכפר עזה נרצחו בשבת השחורה, וארבעה נחטפו. גרנות לומד לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת קולומביה, ממעוזי השנאה האקדמית לישראל וליהודים. "אי־אפשר לנשום בה", הוא אומר לי. "זה כאילו חמאס השתלט עליה והשתיק את כולם. והפרופסורים היהודים לכלכלה ולמינהל עסקים, איפה הם? לא שמעתי את קולם".
עוד לפני חודשיים הובילו לובטון גרנות ועמיתיו הישראלים והיהודים הצעירים את המחאות בניו־יורק נגד הרפורמה המשפטית בארץ ועשו את המוות הציבורי־תקשורתי לפוליטיקאים מהקואליציה שהגיעו לשם. "לפני חודש הכל השתנה", הוא מספר, "וכולנו התייצבנו למאבק חדש, גורלי וכואב – לשחרור החטופים". הארגון בשטח כבר היה קיים, הקשרים בין האנשים בעלי יכולות ניהוליות היו הדוקים והמוטיבציה בשמיים. הניסיון שנצבר נוצל לפעולות הסברה. עומר מונה אותן בקצרה: משמרות סולידריות בעיר ובעיקר מול בניין האומות המאוחדות, השתתפות מחאתית במרתון ניו־יורק, הקרנת פני החטופים על גשר ברוקלין, בניין האו"ם ובעוד מקומות, הפגנות בכיכרות, צמתים ובגנים ציבוריים, מפגשים של ראשי הקהילה היהודית עם נציגויות של משפחות החטופים בבתי כנסת ובתפילות משותפות וכיסוי העיר בכרזות עם צילומים ושמות החטופים. "הכרזות אמנם נתלשות", הוא מודה, "אך התלישה המתועדת מגיעה לכותרות העיתונים ולמהדורות חדשות בטלוויזיה והעניין בחטופים נשמר גבוה בסדר היום. במלאת שלושים ליום הטבח הציב הפורום פוסטרים של אשתו וילדיו של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש בתור חטופי חמאס בליווי השאלה: מה היית עושה לו היו בני המשפחה שלך נחטפים?"
ההתנדבות מרשימה – אבל מדובר בפעילות של מעטים, יחסית ל־1.6 מיליון יהודים המתגוררים במדינת ניו־יורק. "הקהילה היהודית החרדית הענקית", מסביר עומר, "על כל זרמיה, כולל חב"ד, מפגינה בדרך כלל חוסר עניין במלחמה בארץ. לא עוסקת בזה". היהודים המלמדים והלומדים במוסדות להשכלה גבוהה מפחדים להתקהל ולהיחשף כתומכי ישראל, והאינטלקטואלים מהססים להתערב כדי לשמר את מעמדם האקדמי.
הפדרציות היהודיות בארה"ב הודיעו בגאווה שהן הצליחו לגייס לסיוע לנפגעי מתקפת הטרור והמלחמה בישראל מיליארד דולר, שהוא 0.02% מהעושר הצבור של יהודי אמריקה. לו תרמו יהודי ארה"ב לאותן המטרות 10 מיליארד דולר, עדיין היה זה מבחינתם מאמץ כספי זניח. אפילו התקציבים הצנועים של מטה פורום משפחות החטופים בארה"ב, המונה כבר אלפי מתנדבים, קרובים למיצוי. "בעלי אמצעים בודדים תרמו כמה עשרות אלפי דולרים", מספר עומר, "היתר אפילו לא פנו אלינו". בשבוע הבא מתוכננת להתקיים בוושינגטון "אם כל ההפגנות בעד ישראל". לקראתה מארגנים הסעות, מגייסים קהילות, מדפיסים כרזות. מקווים להשתתפות של לפחות מאה אלף. האמנם ההמונים יגיעו? לא בטוח: הקיבוץ היהודי הגדול מחוץ לישראל שרוי בהלם, טרם קם על רגליו וזקף את קומתו.
ללמוד מההיסטוריה
השבוע אמרו עסקני חמאס לעיתונות את מה שצריך היה להיות ברור משכבר הימים: חמאס כתנועה איסלאמית קנאית שוללת מכל וכל שיפור במצבה הכלכלי של האוכלוסייה הנתונה לשליטתה. שיפור כזה מנוגד ליעדי המהפכה האיסלאמית ומחליש את המהפכנים. לכן הטרור מתפרץ במלוא עוזו דווקא כשהכלכלה בעזה מתחילה להשתנות לטובה. רק כך יכול חמאס לשמר את שליטתו בהמון: לא דבר חדש. ב־1914 קבע אבי ההפיכה הבולשביקית לנין את עיקרון הברזל: "ככל שרע יותר, טוב יותר". ככל שהאוכלוסייה סובלת יותר, כך למהפכנים, כולל קנאי האיסלאם, טוב יותר. לא יזיק לגופי מודיעין בארץ ללמוד מההיסטוריה.
