זו הייתה קבוצה קבועה, עולי ברית־המועצות, כולם מעל גיל 60, חלקם ניצולי שואה, שנהגו לצאת יחד לטיולים בשבתות. גם באותה שבת, 7 באוקטובר, הם יצאו ליום נופש בים המלח, כשהמיניבוס שבו נסעו נאלץ לעצור בשדרות בגלל תקר בגלגל. כאן הוכרע גורלם – כשהחלו האזעקות, המיגונית החכמה שלצידה עמדו לא נפתחה, ואז הגיעו למקום הטנדרים של מחבלי חמאס שרצחו את כולם בדם קר. 13 חברי הקבוצה נרצחו, ורק נהג המיניבוס ותייר ממולדובה, שהיה אמור לעלות על מיניבוס נוסף שנועד לתיירים, הצליחו להימלט ולהישאר בחיים.
עכשיו, אחרי שהטלפונים הניידים של הנרצחים שזוהו הושבו לבני משפחותיהם, נמצאו בהם תמונות – התמונות האחרונות של חברי הקבוצה, שהופכות עכשיו למצמררות במיוחד.
לפי הטלפונים, הן צולמו ב־06:53, וב־07:03. באחת מהן נראים חברי הקבוצה ממתינים בשלווה בזמן שהנהג עוסק בהחלפת גלגל המיניבוס, ובאחרת הם מסתכלים בדאגה כלפי מעלה, מנסים לתפוס מחסה צמוד לקירות המיגונית שלא נפתחה, כשאזעקות "צבע אדום", מנסרות את האוויר.
בתמונות אחרות, שצולמו מאוחר יותר על ידי כוחות הביטחון שהגיעו לזירה, נראים חברי הקבוצה שוכבים סביב המיגונית, ירויים, ללא רוח חיים.
כעת נחשף שבזירת הרצח היה גם ראובן פסחוב (24), מתנדב במשטרת ישראל, שיצא לסייע לתושבים עם הישמע האזעקות. "ראיתי שליד הספרייה העירונית חונה מיניבוס בלי גלגל, וקבוצה של אנשים מבוגרים ליד מקלט סגור", שיחזר אתמול. הם צעקו לי: 'שוטר, שוטר, תעזור לנו לפתוח'. ניסיתי לפתוח את המקלט ולא הצלחתי. פתאום הגיע טנדר שממנו התחילו לירות לכיווננו. התחלתי להחזיר ירי ואני רק עם 15 כדורים. שמרתי כמה כדורים, למקרה שאצטרך לשים לעצמי כדור בראש כדי שלא יחטפו אותי. אני יודע למה חמאס מסוגלים".
פסחוב אינו יודע להסביר כיצד הכדורים לא פגעו בו. "עמדתי איתם באותו מקום והם הרגו את כולם לידי. רצתי לשכונה וצעקתי 'פיגוע, פיגוע'. נכנסתי לבית של מישהו והסתגרתי אצלו שעה, עד ששמעתי ירי של אקדח והבנתי שיש כוח משטרתי בחוץ". עד לרגע זה פסחוב עדיין בשדרות, שם סייע בין היתר בפינוי גופות, בפינוי תושבים, ובחלוקת תרופות ומזון.
נהג המיניבוס, שבשל היותו בדואי, לצד הפנצ'ר הפתאומי במיניבוס והעובדה שדווקא הוא הצליח להישאר בחיים, – הפך בתחילה לחשוד בעיני חלק מהציבור. לדבריו, מאז האסון הוא נמצא במשבר עמוק ובטיפול תרופתי, ולכן, בהמלצת הפסיכיאטר שלו, העדיף לא להתראיין. לחבריו הוא סיפר שכאשר שמע את יריות המחבלים הוא נשכב על הרצפה, לצד אחת מחברות הקבוצה. כשהמחבל ירה לכיוונם, האישה שהייתה צמודה אליו ספגה את הכדורים ודיממה עליו. כך, כשהוא מכוסה בדם, הוא העמיד פני מת – וניצל. גם אלכסיי דוידוב מאופקים, הבעלים של חברת "אלכסיי טיולים" שאירגן את הנסיעה, שולל בתוקף כל האשמה נגד הנהג. "הוא בן אדם זהב", אמר.
"זיניאדה, אחראית הקבוצה, התקשרה אליי ואמרה שיש טילים", תיאר דוידוב אתמול. "אמרתי לה: 'צריך להחזיר את האנשים הביתה'. היא אמרה לי שיש פנצ'ר והנהג יחליף, ולא לדאוג כי יש שם ממ"ד. אחרי רבע שעה התקשרתי לכולם ואף אחד לא ענה. התקשרתי לנהג. הוא ענה לי תוך כדי ריצה. הוא בכה: 'אני פצוע. תתקשר למשטרה, חמאס הורג אנשים'. הייתי בשוק".
לדברי דוידוב היה מיניבוס מטיילים נוסף שיצא לכיוון שדרות, ושעליו היו תיירים. "התקשרתי מהר למדריך שם וצעקתי 'צריך להחזיר את האנשים! יש מחבלים!'", סיפר אתמול. "אם הם לא היו עוצרים, עוד 19 איש היו נרצחים".
ניקולאי, תייר ממולדובה, אמור היה להיות על המיניבוס השני, של התיירים, אך הצטרף בטעות למיניבוס הראשון. מיד כשהחלו האזעקות הוא לא נותר ליד המיגונית, אלא רץ בבהלה לכיוון השכונה הסמוכה ונכנס לבית של אחת המשפחות. הוא נשאר שם יומיים עד שחולץ, ואז שב למולדובה.
אחד מ־13 הנרצחים היה איגור קורצר (73) ז"ל מאופקים. "באותו בוקר עוד לא ידענו מה קרה", סיפר בנו, אלכס. "ראינו ברשתות תמונות של אוטובוס ואנשים מתים, אבל לא זיהיתי את אבא בין הגופות. עברנו בין כל בתי החולים ואמרו שהוא לא מופיע בין הפצועים או המתים. ניגשתי למשטרה להגיש תלונה על היעדרות. החוקר הצליח להשיג בטלפון את נהג המיניבוס שהיה בבית חולים. כשהנהג תיאר את המיניבוס הבנתי שזה אותו אחד שראיתי בתמונות, ושאבא כנראה היה שם. שלחתי את התמונות לאחותי והיא אמרה: 'הנה, זה הוא, זה מבנה הגוף שלו'. אצל אבא סימני הירי הם בעורף, מלמעלה. החוקר אמר לי שזה חד־משמעי: ירו בו כשהוא שכב. פשוט ניגשו אליו מטווח קצר, כשהוא עם הראש למטה, וירו בו".
גם אלכס מתקשה להשתחרר מהמחשבה שאם המיגונית הייתה נפתחת, ייתכן שאביו היה נשאר בחיים. "זאת שאלה שמטריפה את כל המשפחות שם וגם אותי – 'למה המיגונית לא נפתחה'", אמר אתמול. "אני לא אוהב להתעסק במה היה קורה אם וכאשר, כי לעולם לא נדע. אבל אולי הם היו מתחבאים שם והטנדרים היו פשוט חולפים".
"לא היה להם סיכוי", הסביר אלון פרידמן, שאביו ולרי (60) ז"ל, היה אחד מחברי הקבוצה שנרצחו. "זה ממ"ד טכנולוגי. ברגע שיש אזעקה, הדלת אמורה להיפתח אוטומטית - מה שלא קרה. הממ"ד היה סגור והם נשארו בחוץ. שתי חוליות של מחבלים על טנדרים הגיעו והוציאו את כולם להורג. טבחו בכולם. לאף אחד לא היה סיכוי. כולם אנשים מבוגרים שלא מסוגלים באמת להגן על עצמם או לברוח. הם שכבו שם, ככל הנראה, עשר שעות עד שפינו את גופותיהם. יכול להיות שהיו אנשים שנשארו חיים אחרי הירי, אבל בגלל הזמן שעבר לא היה להם סיכוי".
לדברי אלון, כבר בבוקר אותה שבת, מתמונות שהגיעו אליהם, הם גילו שאביו נרצח. "ההודעה הרשמית הייתה ביום רביעי, וגם בצורה קצת עקומה. אין לי כעס כלפי אף אחד, כי יש כאוס. זק"א התקשרו אלינו ושאלו איפה אנחנו רוצים לקבור את אבא. אמרנו להם שלמעשה הם אלה שמודיעים לנו. רק אחרי כמה שעות הגיעו חיילים שמסרו לנו הודעה רשמית".
