אוכל: ביום שישי קבעתי ב”מרכז החומוס האסלי” ביפו עם חברי עילי שוורצמן, שאיבד את הוריו באירועי 7 באוקטובר בכפר עזה. זה היה המקום הקבוע שלהם. לכאן היו מגיעים למפגשים משפחתיים, לשיחות של יום־יום ולציון אירועים מיוחדים. אוכל הוא תמיד הזדמנות למפגשים, לנחמות ולהעלאת זיכרונות. באותו יום פתחנו שולחן לזכרם, לכבודם של אורלי ודוד שוורצמן.
מרכז החומוס האסלי נוסד בשנות ה־50 ע''י אליאס ומזל שווירי, ועבר למשכנו הנוכחי שברחוב יפת ביפו בשנת 1960. אליאס הגיע לארץ מהעיר זאחלה שבלבנון (בין היתר, מקור הערק הזאחלווי שגם ממנו מוזגים כאן), ומזל הגיעה לארץ מהעיר קזבלנקה שבמרוקו.
סיפור אהבה חוצה דתות (נוצרי ויהודייה) שהוביל להקמת משפחה לתפארת ומסעדה מיתולוגית. אבי, הבן של אליאס ומזל, התחיל לעבוד במקום בגיל 12 ובשנת 1973 קיבל לידיו את המושכות לניהול המקום. היום אבי הוא על תקן מפקח העל, ובנו אליאס (ע''ש שם הסב, כמובן) מנהל את המוסד היפואי.
במקום מגישים חומוס עם מורשת לבנונית ומתכון שלא השתנה מאז ההקמה. הוא כולל שימוש בזן חומוס מקומי בשם הדס, טחינה היונה, שמן זית מקומי, ותבלין סודי שרק בני המשפחה מכירים. ניתן להזמין חומוס במספר ורסיות: עם בשר, עם פטריות, עם פול וביצה וגם מסבאחה ומשאוושה. לצד החומוס במרקם הקרמי והטעים של המקום, יש מגוון סלטים שכולם נעשים כאן ביד וזה תמיד מוערך ומורגש. אין כמו סלט קצוץ ביד או סלט פאטוש כהלכתו, סלט חצילים ביתי וכרובית מטוגנת עם לימון. לא לוותר על צ'יפס ביתי של פעם, מתפוחי אדמה שחותכים במקום, וגם שיפודי לבבות עוף וקבב הבית.
זיכרון: אורלי ודוד שוורצמן ז''ל, שנרצחו בביתם שבכפר עזה באותה שבת ארורה, אהבו להגיע ולאכול כאן. אורלי ודוד אהבו באופן כללי. אהבו את הבריות, אהבו את ישראל, אהבו את החיים, אהבו את ילדיהם ונכדיהם ואהבו אוכל, וגם איך שהאוכל מחבר בין אנשים.
אני הזמנתי את המנה המועדפת על אורלי - חומוס עם בשר, בזמן שעילי דאג להוריד לבנו אורן את לבבות העוף מהשיפוד הלוהט ואמר לי, "אתה רואה? עכשיו תורי הגיע. אני מעביר את המורשת של הוריי הלאה''.
אמא אורלי אהבה שיהיה שפע, שכולם יטעמו מהכל וגם ינחשו את מרכיבי המנה, ובהמשך גם הייתה מנסה בעצמה להכין את המנה בבית. הייתה לה תשוקה גדולה לאוכל ולאנשים.
בכפר עזה כולם הכירו את הקוסקוס של אורלי, וגם עמדו בתור לקבל מהלימונים הכבושים שנהגה להכין, וכולם גם הפצירו בדוד שהגיע הזמן לעוד ערב של אסאדו דרום אמריקאי שכה אהב וגם ידע להכין.
הוא הגיע מפרגאווי והיא עם שורשים ארגנטינאיים. נולדו להם ארבעה ילדים, תשעה נכדות ונכדים, והעשירית שבדרך.
עילי מספר לי איך אמא אורלי אהבה לקרוא המלצות על מקומות של אוכל ב”ידיעות אחרונות” ולנסוע בכל פעם בעקבות כתבה. איך אהבו להגיע לכל מקום ולדאוג שהשף או הבעלים ידע שהם נסעו במיוחד. לא כדי להשוויץ, אלא כדי לפרגן.
לפני כשבע שנים, כשעילי חיפש דירה יחד עם זוגתו משי, הם הגיעו גם ליפו לראות דירה שהייתה בקרבת מרכז החומוס האסלי, התאהבו במקום, וגרים כאן עד היום. כמה חשיבות הייתה למיקום ליד מסעדת הבית של השוורצמנים? עילי ומשי שקלו לעבור בקרוב, ובהתכתבות האחרונה הפרטית בין עילי ואימא שלו היה חשוב לאורלי שישקלו להישאר קרוב לחומוס האסלי.
מאז ההלוויה עילי מגיע לכאן שלוש פעמים בשבוע, והבעלים והעובדים עוטפים ומחבקים אותו בחום ובאהבה. "איך אמא שלי הייתה גאה שכתבת עליה בעיתון בהקשר הזה'', הוא אמר לי לקראת סיום. ואני רק מודה על הזכות להנציח כאן את זכרם.
מרכז החומוס האסלי. יפת 73, יפו. 03-6813435
