המשחק של נבחרת ישראל אמש בקוסובו היה הרבה יותר מעוד התמודדות במוקדמות היורו, התחנה הראשונה במסע המפרך לאליפות אירופה. מעבר לחשיבות של שלוש הנקודות, זה היה המשחק הראשון של נבחרת לאומית ישראלית אחרי האסון של ה־7 באוקטובר ופתיחת מלחמת חרבות ברזל. הזדמנות להעלות חיוך קטן על שפתותיהם של אזרחי המדינה האבלים.
3 צפייה בגלריה
(מרגש. שחקני נבחרת ישראל מסמנים לב שבור למען החטופים, בשירת "התקווה" בקוסובו | צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)
השחקנים של אלון חזן התרגשו מאוד מהמעמד, וניצלו את הבמה למחווה מרגשת: במהלך נגינת "התקווה" שחקני הנבחרת סימנו "לב שבור" בידיהם, והקפטן אלי דסה בכה. זו הייתה דקה מרגשת. חבל רק שהקהל המקומי לא כיבד את המעמד ושרק בוז לאורך כל נגינת ההמנון.
נבחרת ישראל עלתה לשחק עם הרבה מוטיבציה, בלי ספק, אבל היכולת לא הייתה משהו בכלל – למען האמת, כמו במהלך כל הקמפיין. אמש השחקנים גם נאבקו בתנאי הדשא הקשים, שהורעו עוד יותר בגלל הגשם שירד אתמול, והם התקשו להחליף ביניהם מסירות מדויקות, שלא לדבר על הגעה למצבים מסוכנים ליד השער, בעיקר במחצית הראשונה.
3 צפייה בגלריה
החולצה עם שמו של החטוף נווה שוהם בן ה־ 8 בחדר ההלבשה | צילום: באדיבות ההתאחדות לכדורגל
הקוסוברים היו פיזיים יותר, ניצחו כמעט בכל התאקלים וגם סיכנו לא מעט של השער של עומרי גלזר. למעשה, אם שוער הכוכב האדום לא היה מגלה יכולת גבוהה, קוסובו הייתה יורדת להפסקה ביתרון גדול יותר מ־0:1. בדקה ה־42 גם הוא לא עזר, כשוודאט מוריצ'י המשיך נהדר בראש כדור שוער ומילוט ראשיצה התגבר על מיגל ויטור ובעט חזק לרשת.
בנבחרת בנו על הכושר הטוב של שגיב יחזקאל, שעוד הספיק לשחק ביום שישי 45 דקות במדי אנטליהספור, אבל העומס עשה את שלו והוא נאלץ לפנות את מקומו לגבי קניקובסקי כבר בדקה ה־22 בגלל מתיחת שריר. גם ההימור השני של חזן בהרכב, גדי קינדה, לא סיפק את הסחורה והוחלף אחרי ההפסקה על ידי דור תורג'מן. אבל אלה לא רק הם. אוסקר גלוך לא סיפק את רגע הקסם, וערן זהבי לא הגדיל את הפער בראש טבלת כובשי הנבחרת בכל הזמנים.
במחצית השנייה היכולת השתפרה, גם בגלל החילופים של חזן, הכדור הסתובב יותר בחצי המגרש של קוסובו וגם היו כמה מצבים פה ושם – אבל לא מספיק בשביל להשיג את שער השוויון, שהיה יכול להעניק נקודה יקרה. ה"קינוח": אדום לרוי רביבו בדקה ה־94. מחרתיים, נגד שווייץ במגרש ה"ביתי" בהונגריה, יהיה אפילו יותר קשה.
הרכב ישראל: גלזר, דסה (72 ספורי), ויטור, גולדברג, רביבו (הורחק 94), לביא (62 אבו־פאני), פרץ (72 טוקלומטי), קינדה (46 תורג'מן), יחזקאל (22 קניקובסקי), גלוך, זהבי.
מחווה בחדר ההלבשה
אם מישהו היה זקוק לעוד רובד לקונטקסט העל־ספורטיבי של המשחק אמש, הרי שהוא קיבל אותו בארבעה מעצורי אבטחה שבהם פישפשו לכל אוהד בכיסים ובתיקים, מאות חיילים ושוטרים מקומיים בנוסף לעשרות אנשי אבטחה ישראלים. בכל רחבי האצטדיון התפרסו כיתות חיילים, רבים מהם צלפים. נרתיקי הרובים שלהם סודרו על הרצפה, ותתי המקלע נערמו במרכז החדר.
אבל זה היה בגלוי. בסתר הבהירה הנבחרת הישראלית שעה קלה לפני המשחק על מה היא משחקת, וזה היה הרבה יותר מניצחון ושיפור הסיכוי לעלות לאליפות אירופה בקיץ הבא. אנשי הנבחרת תלו בחדר ההלבשה בין החולצה מספר 2 של אלי דסה וחולצה מספר 7 של ערן זהבי, חולצה שעל גבה נרשם באנגלית "נווה", כשמו של נווה שוהם בן השמונה שנחטף לעזה ביחד עם שישה מבני משפחתו. כמעט כל מה שנמצא בביתו היו נעל הכדורגל והכדור שלו. אתמול, הנעל הונחה על הכיסא מתחת לחולצה, ולפני תמונתו. נבחרת ישראל ידעה בדיוק על מה היא משחקת אתמול, וזה לא היה רק על כרטיס לגרמניה.
