במהלך מלחמה נדרשים מנהלי המערכה לקבל מאות החלטות ביום, אבל רק מעטות מהן יכולות להיחשב להכרעות אסטרטגיות. אלא שכבר בימים הקרובים, כך נראה, הדרג המדיני והצבאי יגיעו לצומת קריטי: האם להסכים לעסקה מוגבלת לשחרור חטופים וחטופות או להמשיך במבצע במתכונת מלאה – עד להגשמת המטרה של השמדת יכולות חמאס.
הפרטים שדולפים לאמצעי התקשורת, ויש לקחת אותם עם יותר מאשר קורט מלח, מדברים על שחרור של כ-80 נשים וילדים משבי חמאס, בתמורה לשחרור נשים ונערים פלסטינים מבתי הכלא בישראל, לצד הפסקת אש שתימשך כמה ימים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי לא תהיה הפסקת אש עד השבת כל החטופים והחטופות (שמספרם גבוה פי שלושה מזה שננקב במשא ומתן), ולכן נראה שאנחנו שבים לעסוק בלוליינות לשונית: אם העסקה תצא לפועל, ישראל לא תצא ל"הפסקת אש" אלא ל"הפוגה".
הטעמים בעד העסקה ברורים: זוהי חובה מוסרית של המדינה, וככל שפעולת צה"ל תתעצם כך זה ישפיע על הסיכוי להחזיר כמה שיותר חטופים וחטופות בחיים. מנגד, ישנן גם סיבות כבדות משקל להמתין. למשל: הפסקת אש של כמה ימים עלולה בסבירות לא נמוכה לבלום לגמרי את המאמץ ההתקפי של צה"ל ברצועה עקב הלחץ הבינלאומי. במצב כזה, ההישגים עד כה לא יספיקו כדי לעמוד ברף הגבוה מאוד שהוצב עבור הצבא ובפני הציבור, ובראשם הקהילות שביתן נחרב במתקפה ב-7 באוקטובר. עם כל הכבוד למיטוט דרג הגדודים של חמאס – וזאת הצלחה שאין לזלזל בה שהושגה במהירות גבוהה מהמצופה - לא בטוח שזה מה שיחזיר את הביטחון לתושבים והתושבות בנגב המערבי.
כמו כן העצירה עשויה להוות סיכון לביטחונם של לוחמי צה"ל בתוך הרצועה. הלקחים הללו נכתבו בדמם של חלק מהנופלים בצוק איתן, שם היו לא פחות מ-13 הפסקות אש. "דילמה קשה", מסכם גורם ישראלי רם דרג, ואילו בכיר בצה"ל אומר בפירוש: "אסור לנו לשחרר את הלחץ. זה יעלה לנו ביוקר. לא נכון לקחת חצי עסקה, רק עסקה כוללת, שתקבע חוקים חדשים לפיהם אין פשרות בנושא בני ובנות ערובה. אם נקבל את העסקה, תיפגע הלגיטימציה להמשך הפעולה האגרסיבית, ואילו חמאס ישאיר אצלו קלף חזק".
כל עוד מתאפשר לצבא, הוא מתקדם לפני התוכנית, לרבות זיהוי נקודות שבירה בקרב גדודי חמאס בתוך העיר עזה. בפעולה רבת תחכום של יחידת הקומנדו הימי וחטיבה 188 בוצעה השתלטות מלאה על המרינה המקומית, תוך כדי חיסול מחבלים שהיו מופתעים לסיים כך את דרכם על פני האדמה. בגזרה שכנה השלימה אוגדה 36 את ההשתלטות על חלקים מהרובע השלטוני של חמאס, מה שמקנה לצה"ל אחיזה טובה בנקודות מפתח: הרובע הביטחוני, הרובע השלטוני והנמל.
מוקד חשוב אחר, שנמצא בכותרות בשל רגישות גבוהה סביבו, הוא בית החולים שיפא. שם פיקוד הדרום נוהג בתבונה כשהוא פועל לאט ובזהירות לפירוק אחיזת החנק של חמאס תוך כדי הימנעות מפגיעה בחולים ושאר חפים מפשע, כדי שלא ליפול למה שאנו מכנים כבר כמה ימים "מארב לגיטימציה". "שני פגזים של טנק עלולים לעצור את המלחמה ולכן צריך לעבוד בשכל", אומר קצין בכיר. מנגד, המנוסה המתועדת של תושבי עזה לדרום משרתת את ההרתעה, תוך כדי שמערך ההסברה מציג כיצד ישראל שומרת על מסדרונות המעבר ואילו חמאס הוא זה שמכלה את זעמו בנתינים. גם התווך התת-קרקעי, שמהווה איום משמעותי על החיילים כפי שלמדנו למרבה הצער בתקריות ירי נ"ט ופירים ממולכדים, הוא חלק ממלאכת הטיהור: בצבא מדווחים על פגיעה בתשתיות, כולל בחלק ממנהרות חמאס.
אמצעי לחימה וציוד טרור בבתי מגורים בעזה
(צילום: דובר צה"ל)
בשבועיים שחלפו מאז החל המערך הקרקעי דובר רבות על תרומתה של חטיבת גבעתי, בעלת הניסיון העצום בעזה, שגם איבדה את מספר הלוחמים הגבוה ביותר. גם עבודת השריון בלחימה לא תסולא בפז. חשוב גם להזכיר את חטיבת הצנחנים, שלוחמיה נכנסו רגלית (ולא בנמ"רים) והם מבצעים טיהורים במרחב צפוף ועוין, תוך כדי היתקלות באין-ספור מחבלים שהטנקים חלפו על פניהם. לוחמים שעדיין לא סיימו את שלב האימון המתקדם (שמגיע לאחר הטירונות) צורפו למסגרת גדודית תחת מפקד בסיס האימונים החטיבתי והם לוקחים חלק בלחימה. בקצה הדרך מחכה להם חוויה יוצאת דופן: קבלת הכומתה האדומה במסע מלב עזה לאחד היישובים בעוטף.
הפעילות האדירה ברצועה לא יכולה ולא צריכה לטשטש את ההסלמה הגוברת בצפון. ככל שחולף הזמן מתברר עד כמה חיזבאללה מוכן למתוח את הגבול – אתמול הלחימה עלתה אפילו יותר ממדרגה אחת, לרבות פגיעה באזרחים לצד המשך הירי על יעדים צבאיים ואפילו ירי של חמאס בלבנון לעבר הקריות – שכמובן לא היה יוצא לפועל ללא אישורו של חסן נסראללה.
החימום השיטתי של הגזרה מוביל אמנם לתגובות תקיפות יותר של צה"ל וגם להסלמה בהצהרות של הקברניטים, אולם נדמה שגם הסבלנות הציבורית מתחילה להישחק, מה שיחייב את קבינט המלחמה והרמטכ"ל להתכנס לקראת החלטה אם לנצל את המוכנות ואת ההתגרויות של נסראללה כדי לטפל בו ביד הרבה יותר קשה, מעבר לסף המלחמה, גם במחיר של ירי על תל אביב.
בינתיים, חיזבאללה סופר כבר 73 הרוגים באופן רשמי, לצד פגיעה בפעילים פלסטינים וקילוף יכולות בקו המגע. זה לא מספיק: צה"ל צריך להמשיך בלחץ על האוכלוסייה בדרום לבנון לנטוש צפונה כדי להכאיב לנסראללה בנקודות הרגישות, ובמילים ברורות יותר: המיתוג שלו כפטרון האוכלוסייה השיעית. עד כה זה לא קורה, מה שלא מנע מדובר צה"ל להכריז ש"לא נשאיר את הגבול בצפון באופן שבו אזרחי הצפון לא ירגישו בטוחים לחזור אליו". אולם הימים חולפים וקריית שמונה נראית כמו עיירה במערבון אפוקליפטי, שם הקולות היחידים שנשמעים הם רעשי הירי והדיבורים הגבוהים אך נטולי הכיסוי של צמרת המדינה והצבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.11.23
