1.
את הטור הזה אני רוצה להקדיש לאלה שייקחו את המדינה הזו וישקמו אותה לאחר שכל זה ייגמר: הדור הצעיר שנלחם כעת בשוחות. אתם, לוחמים עזי נפש, אתם הדור הבא שינהיג את ישראל. הדור שלכם כעת בעזה, חלקו בצפון, אבל כשתשובו מן הקרב, לאחר שתלקקו את פצעיכם ותבכו את מתינו, אתם תתייצבו מול ישראל עליה נלחמתם ותדרשו שינוי. לא תסכימו יותר לקבל מדינה שהורגת את עצמה מבפנים. אתם תחזרו משדה הקרב ותבינו: את מה שאנחנו, המבוגרים, קילקלנו, אתם צריכים לתקן. זה עליכם עכשיו. זה שלכם.
וזכיתם בכך ביושר: סיכנתם את נפשכם כדי לבלום את האויב שגדל והתעצם בגלל טעויות של הדור שלי, ואתם אלה שראויים לקחת את זה מכאן. אנחנו נרדמנו בשמירה, אתם אלה שהתעוררתם. אתם גם אלה ששילמתם את המחיר. אתם צעירים כל כך ונבונים כל כך. אתם רצים עכשיו ורודפים מחבלים מתועבים בעזה. אתם מבינים שלא כולכם תשובו מהקרב. אתם משאירים מכתבי פרידה ונכנסים ללא היסוס לעזה תחתית כדי לחפש חטופים. וכשכל זה ייגמר לא תסכימו, פשוט לא תסכימו שהחרא שהיה פה בשנה האחרונה יימשך.
2.
כל מי שחושב שיוכל להימלט מאחריות, כל מי שחושב שאפשר לחזור לריב על מחיצות בדיזנגוף וללכת כל חצי שנה לבחירות כי זה מה שנכון לאינטרס האישי שלו – יגלה שאתם לא מקבלים את זה יותר. אתם, דור החלוצים החדש, צעירים שזילזלו בהם וחשבו שהם מבינים רק בטיקטוק, נלחמתם כמו שאף דור לא נלחם מאז מלחמת השחרור.
כל הצעירים בישראל, בני 18 עד 30, איבדו חברים במערכה. אין בית שאין בו בן מת. אין צעיר שלא איבד מישהו מהחבורה שלו, מהכיתה, מתנועת הנוער. אתם חלק מהמאמץ הקיומי הזה. אתם נושאים אותו על כתפיכם.
ואגיד לכם עוד משהו, בלי גרם ציניות: אתם קדושים. גם מי ששוכב כעת בגשם במארב ליד שיפא וגם זה שמבריג ברגים לאחת הסוללות של כיפת ברזל, כולכם עסוקים בהצלת חיים ממש, כולכם עסוקים עד צוואר במלחמת העצמאות שלנו.
ואני יודע, ראש אמ"ן חליוה, אדם שאני מעריך את האופן שבו נטל אחריות מיד לאחר השבת השחורה, טען שזו לא מלחמה קיומית, אלא "מלחמה על אופן הקיום שלנו, על השבילים והשדות". אבל חליוה טועה. זו אכן מלחמה קיומית. והואיל ואני פוגש אתכם בשטחי הכינוס ובבסיסים, אני יודע שאתם מבינים זאת. זו מלחמה קיומית לא משום שלטבוח ב־1,400 ישראלים מחריב מדינה. ישראל תמשיך להתקיים למרות אירועי השבת השחורה. אבל זו מלחמה קיומית משום שאם התגובה שלנו לכך שמחבלים ביצעו פוגרומים בנשותינו וחטפו את ילדינו ממיטותיהם לעזה לא תהיה כזו שאויבינו יזכרו גם בעוד מאה שנה, הרי שיהיה פוגרום נוסף בצפון, ואחר כך בגדה, ואז בחבל התענכים, ולבסוף חלילה בערים המעורבות. ובפעם השלישית או הרביעית כבר לא יהיה במי לבצע פוגרום, משום שאנשים לא ירצו לחיות פה יותר. ישראל תחדל מלהיות בית בטוח עבור אנשיה. וברגע הזה ישראל תחדל מלהתקיים.
לכן המלחמה שלכם כעת, בנינו הגיבורים, דור האריות, היא מלחמה על קיומה של ישראל. ואתם תנצחו. ולאחר שתנצחו יהיו לכם מנדט מוסרי, זכות וחובה לעמוד מול הפוליטיקאים שמאז שנולדתם מסתובבים פה, פוליטיקאים שאין בהם מספיק אמפתיה והגינות מינימליות כדי לומר בפה מלא שהאחריות היא שלהם, ולומר להם: הביתה. זה נגמר. עכשיו תורנו.
3.
כשתחזרו מהקרב לא תסכימו לישראל שהייתה. אתם תבנו פה ישראל אחרת. את אומץ הלב שלכם מהמערכה תגייסו כעת כדי לברוא את האומה הזו מחדש. שוב לא נהיה אומה שנותנת לקיצוניים להשתלט עליה. אתם הוכחתם שאתם לוחמים יחד, כתף אל כתף, אנשים מן העיר ומן הספר, דתיים וחילוניים, סטרייטים ולהט"ב, יהודים ושאינם יהודים. אתם עמדתם בחזית יחד, כמו משפחה. וכשתשובו, אתם תבהירו שהקרבות הפנימיים המטומטמים שישראל נפלה לתוכם, פשוט לא יתקיימו יותר. לא במשמרת שלכם. אתם לא קברתם חברים כדי שתהיה פה הנהגה שעסוקה בעצמה. אתם גם לא סיכנתם את נפשכם כדי לחיות במדינה שיש בה מגזר שלם שלא מתגייס, ולמאבק הזה יצטרפו בעזרת ה׳ גם חרדים צעירים שימרדו בהנהגה שלהם ויגידו גם הם בקול אמיץ: העוול המוסרי הזה נגמר.
4.
ישראל לא תהיה כשהייתה. אתם לא תיתנו לזה לקרות. ישראל שייכת לכם כעת. ואתם תבהירו לכולם שלא נלחמתם כדי שנהיה מדינה שבה כל אחד מושך לכיוון שלו, וגם לא נלחמתם כדי שמיד כשתחזרו שוב יצוצו חלומות שווא מדיניים, ושוב יזלזלו באויבינו ולא פשוט יקשיבו למה שהם אומרים, יאמינו לכך שזו כוונתם ויפעלו בהתאם.
המלחמה הזו רחוקה מלהסתיים, אבל כבר ברור שאנחנו חייבים לכם סליחה. אתם צעירים כל כך, מיד אחרי שחוויתם מגפה חוויתם טבח נורא, אסון שכמותו לא היה מאז השואה. אתם צעירים כל כך, אבל התבגרתם ברגע ועברתם להוביל. וכשתחזרו כאובים מהקרב הקשה לא תיתנו לאף אחד לטייח את מה שקרה פה. אתם ישרים מכדי לאפשר לאנשים שבמשמרת שלהם חטפו מאות ישראלים מבתיהם לגלגל אחריות. אתם ישרים מכדי לאפשר להם להגיד שהסתיימה המלחמה, בשעה שחלק מבנינו ובנותינו כלואים באיזה מרתף בעזה.
5.
המבוגרים הרסו.
אתם, הצעירים, תתקנו.
ישראל חוותה השמדת ערך בשנה האחרונה. זו הייתה השנה הנוראית בתולדותינו. ומה שיפה זה שלכם בכלל לא אכפת מי אשם. בשונה מאיתנו, אתם לא עסוקים בשאלה מי גרם לזה לקרות, מי קילקל. אתם פשוט רוצים לתקן. אני פוגש אתכם כמעט מדי ערב, רגע לפני שאתם נכנסים לעומק הרצועה. אני מביט בעיניכם. מחבק אתכם.
עכשיו אנחנו סומכים עליכם ומפצירים בכם: סיימו את העבודה מול אויבינו וגבו מהם מחיר שלא ישכחו. ואז חִזרו לכאן, הביטו בכל אנשי האתמול והגידו להם בשקט: "זמנכם עבר. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. עכשיו התור שלנו". שבת שלום. ×
לאחר שתנצחו יהיו לכם מנדט מוסרי, זכות וחובה לעמוד מול פוליטיקאים שאין בהם מספיק אמפתיה והגינות מינימליות כדי לומר בפה מלא שהאחריות היא שלהם, ולומר להם: הביתה
