מעטים זוכרים מה היה כאן לפני 7 באוקטובר ובוודאי שמעטים עוד פחות יודעים לומר שביוני 2016 התפרסמה ידיעה ברנז'אית מרעישה: יאיר שרקי עוזב את חדשות ערוץ 2 ומצטרף לחדשות כאן 11, אז בהקמה. זה היה חריג משום שטאלנטים לא העזו לנטוש את סיר הבשר ועוד לטובת ארץ לא זרועה. אולם ההמשך היה פחות רומנטי: לאחר שהשקת שידורי התאגיד נדחתה, שרקי ביצע פניית פרסה וחזר לנווה אילן.
רק בסדרות היסטוריה אלטרנטיבית מנחשים מה היה קורה אילו, אולם יש בדוגמה הזאת כדי להסביר סיבה מרכזית בגללה חדשות ערוץ 11 הם המפסידים של המלחמה עד כה, עם נתוני צפייה שמבססים אותם במקום האחרון, בלי זכר למספרים של ימי המונדיאל. כשמצלמת הרחף מציגה את היושבים והיושבות באולפן היא מראה אנשים שחלקם מוכשרים מאוד, אבל לא מספיק כדי לטעת בצופים ובצופות את ההרגשה שהם חייבים להישאר דווקא שם כדי לקבל את מלוא החבילה של "חדשות".
הכוונה היא לא רק למידע מעודכן ואמין ופרשנות שנובעת מתוך היכרות עמוקה עם מסדרונות הכוח, אם כי גם בהיבטים הללו קשה להצביע על עדיפות של כאן 11, בטח לא במלחמה. מיכאל שמש, למשל, הוא כתב פוליטי עם כמה פרסומים מעולים ומרעישים, אבל הסיקור הפוליטי בכל הערוצים קוצץ דרמטית (הרי "זה לא הזמן") וממילא שמש מסמל בעיה אחרת, שנוגעת גם לעריכה: סטוריטלינג מסורבל עד כדי אובדן הסטורי. למעשה, מכל נאומי המנכ"ל הקודם על הצורך בשינוי גישה בחדשות לא נשאר כלום תחת המנכ"ל הנוכחי, שהגיע לתפקיד מתוך קונספציה שבה אין לתאגיד שום יתרון.
תוכנית החדשות היחידה בתאגיד שנוחלת הצלחה יחסית ברייטינג היא הרצועה של אילה חסון, שבה מתקיימים שני דברים שאין במהדורה: טאלנטית דומיננטית (בלשון המעטה) וזהות מובהקת (נגד נתניהו! סתם). זאת לא תוכנית חדשות אלא כוכב לכת, שבו יש קהל שמרגיש במלון חמישה כוכבים וקהל שמבחינתו מדובר בריקבון שהוא עוד צריך לשלם עליו. הבידול הזה עמד במרכז דף המסרים המתגונן של חדשות 13 כאשר חסון עזבה. גם עכשיו ניכר שהיא לא מחליקה בגרון של כמה מהעיתונאים והעיתונאיות שמופיעים אצלה. מצד שני, כנראה הם מבינים מצוין מה מחכה לתאגיד ביום שגם חסון לא תספיק כדי להרגיע את ציר ירושלים־מיאמי.
