מדינת ישראל של אחרי המלחמה תיראה, אפשר להניח, אחרת לגמרי מזו של 6 באוקטובר. הרבה החלטות מתקבלות עכשיו בחסות הכאב, ההלם והכעס - בעידוד מנהיגות צינית ונטולת לב או נשמה - ולפחות אחת מהן תתברר כטעות מרה: הצפת הרחובות בכלי נשק, שאותם מחזיקים אזרחים שאין שום סיבה, הצדקה או היגיון לתת להם אישור כזה. לא צריך לחכות ולראות מה יקרה, מספיק להסתכל על ארה"ב.
לפי המרכז לבקרת מחלות של הממשל (CDC), בכל יום מתים 120 אמריקנים מפגיעות שונות של כלי נשק. בכל יום נפגעים 23 ילדים בגילים שנה עד 17, ושישה מהם מתים. בספטמבר עברה ארה"ב גבול של 500 פיגועי נשק המוניים ב-2023 (פיגוע המוני מוגדר אירוע שבו ארבעה נפגעים או יותר). אין סוף לסטטיסטיקות הנוראיות האלה.
אפשר לומר שבישראל מדובר בכורח מציאות ושבארה"ב הזכות לשאת נשק מעוגנת בחוקה, אבל אלה שתי תפיסות מוטעות ומעוותות. מציאות שבה אזרחים מסתובבים עם נשק תמיד תוביל בסופו של דבר ליותר, הרבה יותר, קורבנות חפים מפשע. יש הבדל בין אנשי ביטחון מוסמכים ומאומנים לבין השכן העצבני מלמטה שפתאום מסתובב עם אקדח.
בארה"ב אכן התיקון השני לחוקה מעגן את הזכות לשאת נשק, אבל אפילו האבות המייסדים, שחיברו את החוקה בימים שבהם הנשק הכי קטלני שיכלו לדמיין היה רובה מוסקט, דאגו להתנות את החופש הזה ב"רגולציות". זו לא אשמתם שכת הנשק האמריקנית החליטה להתעלם מהמשפט הזה והפכה את התיקון השני לתעשיית מוות שלמה.
עד תחילת המאה ה-21 היו הגבלות משמעותיות על החופש לשאת נשק, וארה"ב לא נראתה כמו שדה הקטל היומיומי שהיא עכשיו. כשב-1999 הרגו שני תלמידים מתיכון קולומביין בקולורדו 12 מחבריהם ועוד מורה, זה היה מקרה כל כך נדיר שהוא נצרב לנצח בזיכרון הקולקטיבי. בשנות ה-80 חתם רונלד רייגן, הנשיא השמרן האהוד בהיסטוריה, על צו איסור מכירת נשק תקיפה קרבי. מחליפו, ביל קלינטון, האריך את הצו בעוד עשר שנים. הנשיא הבא, ג'ורג' בוש, אמר שהוא תומך בחקיקה שתהפוך את הצו לקבוע, אבל הקונגרס הרפובליקני סירב להעביר את החוק, ארה"ב שקעה במלחמת עיראק, תוקף הצו פקע והאמריקנים החלו לדמם. 32 מורים ותלמידים נרצחו באוניברסיטת וירג'יניה טק ב-2007, ומאז ארה"ב סופרת מדי יום את מתיה, שגם הופכים צעירים יותר ויותר.
אנחנו יכולים לספר לעצמנו שבישראל זה לא יהיה ככה, שהאמריקנים אנשים אלימים עם בעיות נפשיות, אבל מי שחי בארה"ב יודע שזה קשקוש. בכל העולם המערבי יש אנשים אלימים ואנשים שסובלים מבעיות נפשיות, אבל רק בארה"ב הם יכולים לקנות נשק בקלות רבה יותר מכדורים נגד צינון, ולהוציא איתו תסכולים, פחדים או סתם שנאה.
ברגע שהנשק יתחיל להסתובב ברחובות ישראל, זו שאלה של זמן עד שנראה פיגוע בבית ספר. ומי שרוצה לדעת מה עושה פיגוע בבית ספר לנשמה של קהילה, מוזמן לבקר בעיר ניוטאון שבקונטיקט, שם עמד פעם בית הספר המשגשג "סנדי הוק", עד ש-20 ילדים בני שש ועוד שישה מורים נטבחו בו, וגם 11 שנה אחרי העצב בה אין-סופי.
- ציפי שמילוביץ היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il