אלכס הוא אבא מדהים. הבן שלנו בן שנתיים וחודש, הם מטיילים ביחד המון, הולכים לים הרבה, והילד פשוט משוגע עליו. הוא מתגעגע מאוד מאז 7 באוקטובר, ולא ממש מבין את זה עד הסוף, הוא כל הזמן שואל איפה הוא ומחפש אותו.
הוא מסוג האנשים האלה שאוהבים מאוד לעזור, ומתנדב בארגון 'ידידים', אבל גם חבר בקהילת הג'יפים הארצית, גולש, ומאוד אוהב את הטבע. יש לו חברה לברים אקטיביים, והוא היה מנהל הבר במסיבה ברעים. מהרגע שהתחילו האזעקות בבית היינו בקשר רציף, הוא אמר שהוא בחפ"ק של המשטרה ושהכל בסדר. אבל אז הגיעה שיחה שבה הוא כבר אמר ששומעים ירי. אחרי זה הוא ברח עם עוד כמה אנשים ליער בארי, ושם הם התפצלו. השיחה האחרונה שלי איתו הייתה ב־9:00 ביער בארי - הוא אמר שהוא בסדר, וידבר איתי. הם היו חמישה בסך הכל שהתחבאו ביחד, וארבעת האחרים שרדו. הבחור האחרון שהיה איתו סיפר שכשהם שמעו רעשים הם התחילו לרוץ, ואלכס נשאר להתחבא בשיח. מאז אין לנו מושג מה קרה לו. במשך 18 ימים הוא היה נחשב לנעדר, ואז הודיעו לנו שהוא חטוף. לא אמרו איך יודעים, ועל סמך מה.
אין לי ברירה אלא להיות חזקה - יש לנו ילד, אני בהיריון, וצריכה לשמור עליו ועל עצמי. אנחנו נשארים באשקלון, ומחכים לאלכס בבית. אין לי שום כוונה לעזוב. וזה קשה - ילד בלי מסגרת ועם אזעקות - אבל אנחנו שורדים. עכשיו, אחרי שהפקירו אותנו פעם אחת, צריך לדאוג שלא יפקירו אותם שוב. זה לא מגיע להם. חייבים להחזיר את כל החטופים הביתה, וכמה שיותר מהר. הזמן לא משחק לטובתנו".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
