לא הכל ידוע. לא הכל ברור. אנחנו בעיצומו של משחק אזורי וגלובלי, שבו הקרב מול חמאס הוא רק חלק מלוח שחמט הרבה יותר גדול. הסיפור הגדול, כתבתי כאן לפני שבועיים, הוא חזרתה של ארה"ב למזרח התיכון באמצעות הסכם ההגנה עם סעודיה, שיחד עם נורמליזציה בין המדינה הערבית החשובה ביותר לבין ישראל, המזרח התיכון היה משנה את פניו.
כדי שזה יקרה ישראל נדרשה לתרום את חלקה. בפגישה שהתקיימה בניו־יורק, בין ביידן לנתניהו, הושגו הבנות שהן מעבר למה שפורסם וידוע. נתניהו הבטיח לביידן את הקפאת הבנייה בהתנחלויות. הנוסח המדויק לא ידוע. אין פרוטוקול רשמי מאותה פגישה. נתניהו, קרוב לוודאי, יכחיש מכל וכל. לאחר שקיבלתי את המידע ביקשתי לוודא אותו עם גורמים מסוימים בוושינגטון. מי שטוען שהנורמליזציה עם ישראל תהיה בנוסח של "שלום תמורת שלום", נאמר לי, לא יודע על מה הוא מדבר. נתניהו, היה אפשר להבין בין השורות, נתן הבטחה משמעותית לביידן. זה קרה ב־20 בספטמבר. שעות ספורות לאחר מכן, באותו יום, העניק מוחמד בן סלמאן את הראיון לפוקס ניוז, שבו אמר ש"ההסכם כל יום קרוב יותר". קשה להאמין שאין קשר בין הדברים.
פרטי ההבטחה של נתניהו עדיין מעורפלים. אבל ברור שמדובר בסתירה מוחלטת להסכמים הקואליציוניים. זה רע לקואליציה. זה טוב לישראל. אולי, מי יודע, בעידן שאחרי המלחמה, זה יהיה חבל ההצלה של הרגע האחרון ממציאות דו־לאומית. כשחמאס פועל בשליחות ציר הרשע, שכולל את איראן במרכזו, את רוסיה, ובמידה רבה גם את סין, ישראל זקוקה לציר האמריקאי־סעודי, שכולל את מדינות הסכמי אברהם, כדי להתמודד עם האיומים האסטרטגיים. כך שעצירת הבנייה בהתנחלויות, גם אם חלקית, היא לא ויתור של ישראל. היא הישג לישראל, גם אם בן גביר וסמוטריץ' חושבים משהו הפוך.
הנורמליזציה על השולחן
ועידות הפסגה שהתכנסו בסוף השבוע האחרון בריאד - הסעודית־אפריקאית, והערבית־איסלאמית - הצביעו על הגיאוגרפיה הפוליטית של המזרח התיכון. מצד אחד, מדינות ציר הרשע שתומכות בחמאס, כאשר ההתקפה הרצחנית ב־7 באוקטובר נועדה לסכל את המגה־דיל של ארה"ב, סעודיה וישראל. מצד שני סעודיה ומדינות הסכמי אברהם. בשלב הזה נדמה שהכשלת המגה־דיל לא הושגה. סעודיה הבהירה בשבועות האחרונים שהיא כנראה לא נסוגה בה מהכוונה להתקדם במסלול שקיבל תאוצה עד 7 באוקטובר. זו בשורה חשובה במשחק השחמט האזורי. מדינות ציר הרשע עשו עוד ניסיון. במהלך הוועידה צצה יוזמה של אלג'יריה, בתמיכת איראן, להעביר החלטה נגד נורמליזציה עם ישראל ונגד, למשל, טיסות לישראל וממנה מעל מדינות ערב. גם היוזמה הזאת נכשלה. מוחמד בן סלמאן אמנם לחץ את ידו של נשיא איראן, ראיסי, אבל גיבש את המדינות המתונות (או יחסית) כדי להכשיל את היוזמה האלג'ירית־איראנית. וזה מהלך חשוב נוסף, חיובי מבחינת ישראל, בשחמט האזורי. וכדי להסיר ספקות, שר ההשקעות הסעודי, ח'אלד אל־פאלח, אישר לפני עשרה ימים, בכנס בסינגפור, ש"הנורמליזציה על השולחן".
מחיר קטן גם לימין
וקורים עוד דברים שכדאי לשים אליהם לב. ההנחה המקובלת היא שארה"ב לא רוצה חזית נוספת מול חיזבאללה, ובוודאי לא מול איראן. הרי היא שלחה לאזור כוח אש חסר תקדים. וה־Don’t של ביידן ממשיך להדהד. ישראל תתקשה להשלים עם האיום הצבאי של חיזבאללה ואיראן. תושבי הצפון כבר הבהירו שכל עוד כוח רדואן נמצא במרחק ירייה - הם לא ישובו לבתיהם. על פניו, נדמה שיש סתירה מוחלטת בין הצהרות מנהיגי ישראל, על הצורך להסיר את האיום מצפון, לבין הגישה המוצהרת של ארה"ב נגד פתיחת חזית נוספת.
ייתכן, והדברים נאמרים בזהירות, שיש עוד אופציה. זה לא לגמרי ברור שריכוז כוח אמריקאי חסר תקדים, עם מוטת שליטה שכוללת כל נקודה באיראן ובלבנון - הגיע לאזור רק כדי להרתיע. ייתכן שיש אינטרס משותף, אמריקאי, ישראלי וערבי, של המדינות המתונות - לנצל את ההזדמנות כדי להכות בחיזבאללה. הכוח האמריקאי כבר כאן. ספק אם הזדמנות כזאת תחזור בעתיד הקרוב. ובמקום עימות בעוד שנתיים או שלוש - עדיף עימות עכשיו. ואולי, רק אולי, אם יורשה לנו להביט על התמונה הגדולה יותר, אולי זו ההזדמנות להכות גם באיראן. המחיר של הקפאת הבנייה בהתנחלויות, אפילו מנקודת מבטו של הימין, או לפחות רוב הימין, הוא כסף קטן לעומת המטרה האדירה. המחיר שווה גם אם מדובר רק בנורמליזציה עם סעודיה. הוא בוודאי שווה אם מדובר בשינוי אסטרטגי כמו מכה קשה לחיזבאללה ולאיראן.
לא עוד בוץ
חלק מהשינוי כבר כאן. ישראל נמצאת בחסות פיקוד המרכז האמריקאי (USCENTCOM), יחד עם כל מדינות המזרח התיכון, ובכלל זה סעודיה ותימן. החות'ים משגרים רקטות וטילים. לצורך התרעה מוקדמת זקוקה ישראל לשיתוף פעולה עם הפיקוד האמריקאי, וככל הנראה עם מדינה נוספת באזור. סעודיה כבר יירטה טיל ששוגר מתימן. אבל נדמה ששיתוף הפעולה המשולש רחב הרבה יותר. לפי פרסום של יאיר רמתי, שעמד בראש מינהלת חומה במשרד הביטחון, ויאיר לפין, יועץ צבאי, עושה רושם ש"חיישנים סעודיים, שסופקו על ידי ארה"ב, מילאו תפקיד ביירוטים האחרונים", נגד השיגורים מתימן. שיחות רקע שקיימתי בנושא מצביעות על אותו כיוון. איראן וחמאס רצו לחבל במגה־דיל המשולש, אבל יכול להיות שהן דווקא דחפו לכיוון ההפוך, כולל שיתוף פעולה ביטחוני.
המשמעות הנוספת היא, שדווקא האיום של ציר הרשע האיראני דוחף ליצירת ברית הגנה, גם ללא הסכם הגנה חתום, שכוללת את איחוד האמירויות, בחריין, סעודיה וישראל. החות'ים כבר ביצעו בעבר תקיפות קטלניות על מתקני הנפט בסעודיה שגרמו לעליית מחיר הנפט. בינתיים הצטיידו הסעודים באמצעי הגנה, אבל האיום עדיין ברקע. איום של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים. ישראל מתמודדת בהצלחה עם הטפטוף הרקטי מתימן, אבל היא אמורה להיערך לאיום גדול הרבה יותר, דוגמת ההתקפה המשולבת, שהשביתה את מחצית ייצור הנפט בסעודיה.
כדי לחזק את החזית האמריקאית־ישראלית־ערבית מדרום, ישראל חייבת להביס את חמאס. זה לא פשוט. ההצהרה של נתניהו, על שלטון ישראלי ברצועה, תוך התנגדות להשלטת הרשות הפלסטינית, מציבה סימני שאלה על שיקול דעתו. גם בהנחה שכל טענותיו נכונות, הרשות עדיפה על פני שקיעה בבוץ העזתי, שעלול להחזיר את ישראל לימים שאחרי מלחמת לבנון הראשונה. הדברים, אפשר כבר לומר, לא נאמרו על דעת חבריו לקבינט.
