בשורה התחתונה, ישראל הוציאה 1:1 משווייץ, עם שער שוויון דרמטי של שון וייסמן בדקה ה־89 – אבל המשחק הזה היה יותר מכדורגל. בעיקר מחווה למאות תושבי העוטף שישבו ביציעי אצטדיון פאנצ'ו בעיירה פלצ'וט בהונגריה. מבחינה מקצועית צריך לשכוח את המחצית הראשונה הרעה ולהתנחם בשנייה, שבה כבר ראינו שיפור.
6 צפייה בגלריה
(עם יד ריקה שאוחזת באוויר: המחווה המרגשת של שחקני הנבחרת למען החטופים, כשעלו לכר הדשא אתמול | צילומים: עוז מועלם, הונגריה)
עוד לפני המשחק אפפה את האצטדיון התרגשות עצומה, האוהדים שרו שירים על לא לפחד כלל, אולי כדי למוסס את הפחד של עצמם. שחקני ישראל עלו למגרש עם יד מושטת ריקה כמחווה לילדים שנמצאים בשבי חמאס, כמו בסרטון המרגש שבו הם השתתפו. עידן רייכל שר את ההמנון, נערכה דקת דומייה לזכר נרצחים, השחקנים התאספו ביחד ודירבנו את עצמם לפני שריקת הפתיחה.
לא פחות משבעה שינויים עשה אלון חזן בהרכב שפתח ביום ראשון בקוסובו. גם בגלל היכולת החלשה על כר הדשא הגרוע בפרישטינה, אבל בעיקר כדי לשמור את שחקני המפתח לדבר החשוב באמת – המשחק נגד רומניה ביום רביעי באותו מגרש. חזן אמר שזה לא אומר שהוא מוותר על המשחק מראש, אבל על הדשא זה דווקא כן נראה ככה, לפחות במחצית הראשונה. המשחק נפתח בלחץ שווייצרי על השער של עומרי גלזר, שהצטיין גם אתמול. נואה אוקאפור (20) שלח כדור למשקוף ובצד השני דור תורג'מן (34) ניסה להפתיע את יאן זומר מקו מחצית המגרש. שתי דקות מאוחר יותר אדמילסון פרננדס הגביה לרחבה ורובן ורגאס החופשי נגח לרשת 0:1 שווייצרי מוצדק.
המחצית השנייה הייתה סיפור אחר, כמו במשחקים רבים של הנבחרת בקמפיין הזה, והיא נפתחה במבצע נהדר של תורג'מן באגף שמאל והגבהה לראש של ענאן חלאילי, שנגח למשקוף. בהמשך חזן הכניס את הסטארים שלו, אוסקר גלוך וערן זהבי, שקיבל את סרט הקפטן לראשונה מאז אותה תקרית מפורסמת בסמי עופר, ולקראת הסיום נכנס גם וייסמן, שהבקיע את השוויון הדרמטי. גם ההרחקה של פרננדס בתוספת הזמן לא שינתה את התוצאה.
הרכב ישראל: עומרי גלזר, דסה (65 דן גלזר), גולדברג, שלמה, דודזאדה, לביא (65 גלוך), אבו־פאני, ספורי (46 קניקובסקי), חלאילי (81 וייסמן), טוקלומטי (65 זהבי), תורג'מן.
חולקים את הכאב
החל משעות הבוקר המוקדמות אתמול נחתו בבודפשט שבעה מטוסים עם יותר מאלף ניצולי הטבח של 7 באוקטובר, בהם מאות ילדים, שעברו ברגע אחד מ־40 ימי תופת, יתמות, אובדן ועוד דברים שילדים לא אמורים לחוות, לחוויית אושר של כמה ימים, אתנחתה. וזה עוד לפני הכדורגל. זה היה אסקפיזם מטורף, מעבר שלא יתואר מיגון עמוק לאקסטזה אצל הילדים שקיבלו כדורי רגל, חולצות, מתנות קטנות והורים לא עצובים, אחרי חודש שבו קיבלו רק בשורות רעות. המבוגרים קיבלו קצת נורמליות. המון.
כולם הסתובבו ורצו לספר את הסיפור שלהם. חלקם כדי לפרוק ולחלוק את הכאב. חלקם כדי לעכל שזה באמת קרה. חלקם אמרו שזה נראה להם כמו פנטזיה, גם החופשה האירופית המרעננת, אבל גם 7 באוקטובר.
בצהריים הגיעה עוד הפתעה: עידן רייכל. הילדים חדלו מלהתאמן על שירי הנבחרת, המבוגרים לא האמינו. רייכל הוביל שירה בציבור בת חצי שעה. כל אות, משפט וחרוז, שהוא כתב בקונטקסט אחר, קיבלו פתאום הקשר אחר, מורבידי ואמיתי יותר. כולם שרו ביחד איתו, עם חיוך, דמעות וכאב בלב. "חשבתי שאני מגיע לפה כדי לתת להם כוח", אמר רייכל שביטא את ההרגשה של רבים שהגיעו לחלוק עם הניצולים את הרגע, "אבל האמת היא שאני יוצא מפה עם כוח מהם. מחוזק. זה מרגש. כל החודש האחרון הוא התכנסות פנימית ויציאה החוצה להתחזק. כולנו לוחמים, בעורף ובחזית. היה משהו מאוד חזק לשיר עם אנשים האלו ביחד. אנשים שקמים מאסון כזה ועוזרים לך בנקודת שבירה".
להנציח את הזיכרון
איציק ואיריס אבוחצירה הגיעו עם ילדיהם אנאל ואביאל. הם איבדו את בנם אוראל, שהיה ברמן במסיבת נובה. "אנחנו אוהדים שרופים של מכבי חיפה. כל משחק. יומיים לפני המסיבה היינו ביחד במשחק נגד פנאתינייקוס", אומר איציק, "הנצחנו אותו בקעקועים דומים על הזרועות שלנו, אנחנו אוספים כסף לספר תורה על שמו, וגם לפה הגענו כדי להנציח את השם והזיכרון שלו. להראות לעולם שאנחנו עומדים על הרגליים, לא מפסיקים".
ענבר שדמה־קידר מבארי הגיעה עם הילדים שלה אופיר, טליה ואיתי, ויונתן פרידלנדר, חבר של איתי. הזיכרונות עדיין טריים מאותה שבת שחורה: "חמותי יצאה להליכה היומית, מזה שנים, בחמש ועשרים בבוקר. אחרי שעה וחצי הבנו שירו עליה והיא פצועה. היא החטופה הראשונה. נכנסנו עם אקדח לממ"ד, ואני והילדים היינו מתחת למיטה 17 שעות".
"כששמעתי שנוסעים להונגריה מאוד התלהבתי", אומר אופיר, אבל אמא היססה ושיתפה אותנו בפחדים שלה. לקח לה קצת זמן, אבל בסוף החלטנו לבוא. נשיר לשווייצרים 'איך זה לקבל שלוש'". ענבר: "בהתחלה אמרתי אין מצב שאני נוסעת ומעלה את הילדים שלי על מטוס במלחמה. אבל אז קלטתי שקיבלנו את החיים במתנה. אנחנו פה ואנחנו נהנה ממה שהחיים נותנים לנו".
