וכעת, כדורגל. אחרי איבודי הנקודות בקוסובו ונגד שווייץ, נבחרת ישראל כבר לא תלויה בעצמה כדי לעלות ליורו. היא חייבת להשיג שש נקודות בשני המשחקים הבאים נגד רומניה ואנדורה, ולקוות לאיבוד נקודות של שווייץ או רומניה. המשחק נגד רומניה מחר (21.45) באצטדיון פאנצ'ו בהונגריה, כפי שכינה זאת הקפטן אלי דסה, "הוא הגמר שלנו".
אלון חזן הבהיר שני דברים מאז החזרה למשחקי המוקדמות בקוסובו. אחד מהם היה עקרוני: הוא יהיה נאמן לשיטה שלו בכל מקרה ובכל תנאי. הוא יפסיד וינצח עם הדנ”א של הנבחרת, של משחק טכני שמבוסס על האגפים. לרוע מזלו, שחקני האגף הטובים ביותר שלו פצועים. גם כך, בכל פעם שחזן התבסס יותר על השיטה שלו, כולל חמישה חלוצים נגד שווייץ העדיפה, הנבחרת שלו הייתה טובה יותר.
הדבר השני קצת נכפה על חזן בגלל הפציעות, אבל פשוט הקדים משהו שהיה חייב לקרות מתישהו. חזן בעצם אחראי כעת באופן מלא לחילופי הדורות בנבחרת. נגד שווייץ היה אפשר להעיד שלא רק מדובר בחילוף דורות, אלא בשינוי יסודי בגנים. הדור הצעיר עלה לבוגרת והביא איתו את כל הביטחון, החוצפה, האומץ ו"הלא משפילים עיניים מול כל יריב", שאותם הראה בקמפיינים המצוינים של הנבחרות הצעירות.
קחו את דור תורג'מן לדוגמה. נגד שווייץ היה נדמה שמדובר בשחקן עם מיליון הופעות בנבחרת. מה שחזן ביקש ממנו הוא מילא גם כחלוץ מטרה, גם כקיצוני וגם במשחק ההגנה. הוא היה חצוף מספיק כדי לנסות להבקיע מיותר מחצי מגרש, והוא היה אחראי לבישול מצוין למצב הכי טוב של ישראל עד לגול של שון וייסמן, לאחר שפירפר מגן שווייצרי באגף השמאלי.
הדור הצעיר לוקח אחריות
תורג'מן צריך להיות הפנים של הנבחרת במשחק נגד רומניה. גם בגלל היכולת שלו, גם בגלל שהוא השחקן הבולט ביותר של הדור החדש, גם בגלל שהוא מבקש לקבל עליו את האחריות הזו, וגם בגלל שהפעם חזן צריך לזרוק את כל הז'יטונים שלו מיד בהתחלת המשחק. זהו משחק שאין ממנו חזרה. ישראל שיחקה בשביל המדינה ובשביל האוהדים מהעוטף שהגיעו במיוחד ברכבת אווירית – ועכשיו היא צריכה להראות שהיא יודעת לשחק גם על נקודות. חזן צריך לעלות מהדקה הראשונה עם ההרכב שייתן לו הכי הרבה סיכויים לכבוש ולנצח, עם ההרכב שיהיה הכי נאמן לאמת המקצועית שלו, כפי שהוא החליט והכריז עליה. הרכב חסר פחדים, הרכב שיהיה הכי קרוב לתת לנבחרת, לאוהדים ולמדינה עצמה קתרזיס ספורטיבי, שיאפשר לה ריפוי מינימלי לטראומה שהיא שרויה בה.
חזן צריך לתת הכרזה במשחק הזה. הוא נהנה מיחסי אנוש טובים מאוד עם השחקנים. הם מודים לו על האמון שהוא נותן בהם ועל כך שהוא נותן להם להתבטא. הוא חייב להעז. אין לו מה להפסיד. כמו בחיים, ככה עם שחקני כדורגל: הם הכי מסוכנים כשאין להם מה להפסיד, כשהם יכולים להעז, לנסות, לפנטז. מה כבר יכול להיות?
חזן כבר רמז שהוא על זה. הרגליים שלו עדיין פה, אבל הראש נמצא כבר קצת בעתיד. הוא שילב את השחקנים הצעירים יותר ויותר וזרק אותם למים העמוקים כשהוא מפציר בהם לשחק באומץ, "כמו ששיחקתם במונדיאליטו". זו ההצהרה הנכונה. נבחרת ישראל צריכה לעלות מחר בראש מורם, לגרום לרומנים להתאים את עצמם לכישרון שלהם, לשחק מהדקה הראשונה מתוך ההנחה שהם הרבה יותר טובים, שהכל תלוי בהם. המשחק נגד רומניה הוא צומת דרכים. משחק שבו הדור הצעיר לוקח את האחריות על הישגי הנבחרת הבוגרת על כתפיו, ומשנה את הדנ”א שלה לנבחרת שתלויה בעצמה. השחקנים שמרכיבים אותה כבר הוכיחו שהם שייכים לעילית העולמית. זה הזמן לתת להם הזדמנות מוחלטת, אין מה להפסיד: להעלות אותם בהרכב ולהסיר מהם את המושכות. לתת להם לשחק כמו שהם יודעים.
