הניסיון הכושל לרוקן מתוכן את אגף התקציבים
במסדרונות האוצר גוברות ההתלחשויות. יש גם מי שמתבטא בקול רם, עד כי בלשכת שר האוצר שומעים את הדברים. "שר כזה עוד לא היה לנו פה", זה בערך המשפט הראשון או השני שאומרים ותיקי המשרד. והאמירה הזאת לא באה לשבח את השר בצלאל סמוטריץ'.
אחד מבכירי משרד האוצר אמר לנו בימים האחרונים כי מה שהוא מרגיש בסביבתו זאת "תסיסה". בכיר אחר אמר לי: "השר הזה מוציא פה עובדים רבים מהכלים".
מה שמכעיס ומדהים בכירים וותיקים במשרד הממשלתי החשוב הזה, שלצד משרד הביטחון הוא החשוב מבין יותר מ־30 משרדי הממשלה, הוא סגנונו הבוטה, לא אחת, של סמוטריץ'. גם כאשר שרי אוצר בעבר לא אהבו שהעמידו אותם במקומם, איש לא התבטא כי "זה מזיז לי את קצה הפופיק".
את המשפט הזה אמר שר האוצר בהתייחסו לקביעת היועץ המשפטי הוותיק של המשרד, עו"ד אסי מסינג, כי צוות שביקש שר האוצר להקים כדי לעקוף את אגף התקציבים לא יכול לקום שכן אינו חוקי. את הפופיק זה לא הזיז לסמוטריץ', אבל צוות כזה כבר לא יקום.
שר האוצר – איש חרוץ ואינטליגנטי מאוד — הבין זה מכבר שבכירי המשרד לא מתיישרים עם החלטות שלו, שעיקרן לא אחת העדפה של המגזרים שהוא מבקש לייצג, בעיקר בנושאי ההתיישבות, הגברת כוחן וביטחונן של ההתנחלויות ביו"ש וענייני המגזר החרדי והדתי־לאומי. "זה עומד בראש מעייניו, הרבה יותר מלעסוק פה במחירי הדלק או בגודל הגירעון התקציבי", מתבטא בכיר במשרד האוצר.
מאחר שהשר חש שבאגפי המשרד, ובעיקר באגף התקציבים, לא ממש סרים למרותו ומערערים על החלטות שלו, ניסה סמוטריץ' להכפיף את אגף התקציבים והחשב הכללי למנכ"ל המשרד, שלומי הייזלר, ולמנות את הייזלר — איש אמונו של השר — לראש "צוות משימה לתקציב המלחמה".
היועץ המשפטי מסינג קבע כי מדובר בהליך בלתי חוקי, שכן שני ראשי אגפים מקצועיים יוכפפו בכך למי שמונה כמשרת אמון, המנכ"ל הייזלר, ויהפכו כך למשרות אמון בעצמם. השר לא התרצה והגיב: "זה מעניין לי את קצה הפופיק".
התגובה האיטית של האוצר למצב הכלכלי החמור
לא מדובר כמובן רק בענייני הסגנון וההתנהלות של סמוטריץ', אלא גם ובעיקר בעניינים של מהות. הביקורת על פעילותו המקצועית של סמוטריץ' עולה מכל כיוון. כבר ביומה הראשון של המלחמה לא הפנימו בצמרת משרד האוצר את חומרת המצב, שחייב מיד היערכות כלכלית למצב חירום לאומי, בכל הקשור להוצאות העתק הדרושות לניהול המערכה הצבאית ולפינוי עשרות אלפי תושבי עוטף עזה למקומות בטוחים יותר. שום דיון משמעותי לא התקיים במשרד ביום הזה, ורק במוצאי שבת קוימה התייעצות קצרה של חברי ההנהלה הבכירים.
ייאמר לזכותם של בכירי האוצר, כולל השר עצמו, ששבעה מהם שומרי מצוות, כי הם התעדכנו במהלך השבת במתרחש ונתנו מספר הוראות ראשוניות לתפעול האוצר, אף כי בכיר באוצר התוודה כי "פעלנו כאילו מדובר בעוד מבצע צבאי, ולא הייתה כאן שום הפנמה שפרצה מלחמה ארוכה וקשה, שמחייבת היערכות מיוחדת שלא הייתה פה 50 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים".
חוסר ההפנמה הזה נמשך, למרבה הצער, גם בימים הראשונים שלאחר השבת השחורה של 7 באוקטובר, והשר סמוטריץ' אף התנצל כעבור ימים אחדים, ביושר, על כי היה עיכוב בהחלטות על הצעדים הראשונים, כיוון שלא היו בקיאים בצמרת האוצר בצעדים שיש לבצע בעת הזאת. אחד האבסורדים היה ש־12 ימים אחרי פרוץ המלחמה, עדיין נקבו בצמרת משרד האוצר בעלויות מגוחכות של 20־30 מיליארד שקלים שתעלה המלחמה, בעוד שההערכות כעת גבוהות מ־200 מיליארד שקל. עם זאת ראוי להעניק ציון לשבח לסמוטריץ' שהבין שאין די הבנה באוצר למה שצריך לעשות וזימן אליו, באופן חריג מאוד, להתייעצות מיוחדת, ארבעה שרי אוצר לשעבר, גם ממפלגות אחרות, כדי לקבל מהם עצות.
התוכנית הכלכלית המנותקת
למרות העצות התברר שבצמרת האוצר המשיכו לנקוט במה שהיה מי שכינו "קמצנות". ב־19 באוקטובר הציגו באוצר את התוכנית הכלכלית הראשונה למלחמה במסיבת עיתונאים מתוקשרת. זאת הייתה תוכנית מנותקת שהציעה סיוע מזערי למשק, זכתה לביקורת רבה ובעקבות הסערה שחוללה לא הוצאה מעולם אל הפועל. תוך ימים התבהרה התמונה האמיתית הקשה של מצב המשק וצורכי צה"ל גם לשר האוצר ולראשי משרדו. אז הוחל בהכנת התוכנית הכלכלית השנייה, שגם אישור סעיפיה הרחבים והנדיבים בהרבה — טרם הביאו עד היום לתשלום כספי הסיוע הדרושים בדחיפות לעשרות אלפי עסקים ברחבי הארץ, ואפילו לא לרוב המפונים מבתיהם בדרום ובצפון.
אין ספק שאחת הפאשלות הגדולות ביותר של האוצר הייתה האיחור הרב בהבאת התוכניות הכלכליות לאישור הכנסת. השר סמוטריץ' עצמו התנצל על כך, אולם עם ההתנצלות לא ניתן לשקם את העסקים שכבר קרסו, שלא לדבר על המפונים שנדרשו להסתדר בעצמם או להסתמך על תרומות. יותר מכך, התברר כי למדינה אין עדיין את הרשימה המלאה של המפונים ולאן בדיוק פונו. באיחור גדול ישולמו הכספים לעסקים רק במחצית השנייה של חודש נובמבר, וזה במקרה הטוב.
ההתעקשות על הכספים הקואליציוניים
זמן רב לאחר שבאוצר הציגו תוכנית כלכלית רחבה יותר — מקורות המימון טרם נמצאו. אחת הסיבות הייתה התעקשותו הבלתי סבירה של שר האוצר למנוע העברה של חלק חשוב מהכספים הקואליציוניים לצורכי המלחמה, למרות שהבטיח פעמים אחדות בפומבי לעשות כן. סמוטריץ' דווקא טרח להתהדר כי החליט להעביר 70% מהכספים הללו לצורכי המלחמה והסיוע למשק, אולם הסיפור האמיתי — וגם הסמלי — היו מיליארד השקלים שהתעקש שלא להעביר. כל הכספים שיועדו למגזר החרדי, בין השאר להעלאת שכר המורים בו ב־30%, נותרו בעינם ולא הועברו לצורכי המלחמה. את ההעברה מנע סמוטריץ', למרות שורה של נזיפות מכל כיוון אפשרי — חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, מומחי ה־OECD, היועצת המשפטית לממשלה, מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל ואפילו אנשי ימין בולטים שפנו אליו אתמול במכתב יוצא דופן.
כאן גם הסתבך שר האוצר בתקרית תקשורתית, כאשר טען בלהט כי המסמך הביקורתי שחובר בבנק ישראל בעניין הכספים הקואליציוניים יצא שלא בידיעתו של הנגיד, פרופ' אמיר ירון. שר האוצר טען כי דיבר עם הנגיד יום קודם לכן ולא שמע ממנו את הדברים שמיוחסים לבנק ישראל במסמך שפורסם. בצעד יוצא דופן פירסמה לשכת הנגיד הודעה כי המסמך החריף הוצא על דעת הנגיד. סמוטריץ' נתפס למעשה באמירה לא נכונה. אתמול לפחות הוציאו סמוטריץ' ונתניהו הודעה משותפת על הארכת כהונתו של הנגיד.
כשלים, שליפות מהמותן, התנהלות תמוהה ופרשיית מינוי הפרויקטור
ההתנהלות של שר האוצר בחודש וחצי של המלחמה הייתה מלווה בשורה של התרחשויות תמוהות. כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו, הורה לסמוטריץ' "לכנס מדי יום את הקבינט הכלכלי", ששר האוצר הועמד בראשו כממלא מקום ראש הממשלה — הוא החליט לכנס את הקבינט כבר למחרת. אלא שהשרים קיבלו הודעה ריקה. לא נכתב בה אפילו סעיף אחד בסדר היום לקראת הישיבה. "דבר כזה טרם ראינו", אמרו שרים שביקשו להתכונן לישיבה.
סמוטריץ' גם נודע באוצר בשליפות שלו מן המותן שנעשות ללא התייעצות. כך שלח את אחד מאנשי לשכתו לוועדת הכספים של הכנסת כדי להכריז כי החליט לצרף את באר־שבע ואשדוד למתווה הפיצויים המלא כפי שניתן ליישובי עוטף עזה. על ההחלטה הזאת שמע אפילו איש אמונו, המנכ"ל הייזלר, מהתקשורת והביע תמיהה עליה. לשאלתנו כמה יעלה הצירוף, חישבו באוצר והשיבו: "תשעה מיליארד שקלים שאין לנו". בסופו של דבר שתי הערים אמנם צורפו חלקית למתווה אך רק לחודש אוקטובר, בעלות מופחתת של 2.7 מיליארד שקל.
כשל נוסף היה בניסיונות שנמשכו יותר משבועיים למנות פרויקטור שיעסוק בתיאום השיקום האזרחי והכלכלי. לחלל האוויר נזרקו שמות שונים. אחד מהם היה מנכ"ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר. השר לא נועץ בבכירי המשרד, וגם לא במנהלת רשות החברות הממשלתיות, מיכל רוזנבוים. עד מהרה הובהר לו שמדובר באבסורד, שכן לא ניתן להותיר את חברת החשמל, שחשיבותה למדינה קריטית בזמן מלחמה, עם מנהל בחצי משרה. מה עוד שהמינוי נטוע בניגוד עניינים. המינוי בוטל, עד שהשר מצא את טל בסכס, מנהל חברת המתנ"סים, ומינה אותו לתפקיד, שלפי שעה איש עוד לא יודע בדיוק מה יהיו סמכויותיו.
המחלוקת סביב הכספים לרשויות הערביות
בינתיים המשיך שר האוצר לנסות ולהתעקש שלא להעביר 200 מיליון שקלים שנדרשו בדחיפות לרשויות הערביות. לטענתו, יש להקים מנגנון שימנע מהכספים לזלוג לארגוני טרור. לא עזרו הבהרות בכירי האוצר כי קיים מעקב אחר הכספים ואין אפשרות לעשות בהם שימוש ללא דיווח מסודר. מי שפתר בסופו של יום את הפלונטר היה שר הפנים משה ארבל, שהחליט להעביר את הכסף מיידית. עוד החלטה של סמוטריץ' נותרה על הנייר בלבד.
החששות מתקציב 2024
כאן מגיעה גם ההכרזה המוטעית של שר האוצר, כי אין מקום לקצץ את כל הכספים הקואליציוניים, כיוון שלמעשה "יש כסף" לכל צורכי המלחמה. המשמעות" המדינה תצטרך ליטול הלוואות ענק. כעת עוסקים באוצר בהכנת תקציב מעודכן לשנת 2024. בכירי האוצר כבר כועסים. הסיבה: ברור להם שהמלצותיהם לא יתקבלו. למשל, ההצעות לסגור שישה משרדי ממשלה מיותרים, שנתפרו רק כדי ליצור ג'ובים, ובמקביל לקצץ במשרדים אחרים, שבהם יושבים בעיקר שרים מהמפלגות החרדיות ומהציונות הדתית. קשה לראות את נתניהו וסמוטריץ', המבקשים בכל דרך לשמר את הקואליציה — מסכימים להצעות האלה.
עדיין לא ברור בשלב הזה אם תקציב שנת 2024 יכלול "קופסאות" כדוגמת אלה שיוצרו לכבוד מימון המיליארדים הרבים בעת משבר הקורונה, אולם דבר אחד כבר ברור לחלוטין: ההתנהלות שר האוצר מצויה במעקב על ידי חברות דירוג האשראי והחשש מהורדת הדירוג של ישראל הולך וגובר — גם לדברי אחד הבכירים באוצר בעצמו. נותר להביע רק תקווה צנועה: שבשנתו השנייה כשר האוצר, בצלאל סמוטריץ' יתעשת ויתחיל לכהן כשר אוצר מקצועי ולא כשליח מפלגה ואידיאולוגיות סקטוריאליות שפוגעות בכלכלת ישראל.
