בשורות טובות הן עניין מורכב בעולם כל כך קשה, הרי להתבלט לא יהיה יפה. ובכל זאת, אייל שני, בגיל 64, הצליח לחלץ בתוך הכאוס את הגביע הקדוש של השפים, כוכב מישלן ראשון בקריירה, למסעדת 'שמונה' בניו־יורק (שאפו גדול לשף בפועל נדב גרינברג). האיש שהחל את הדרך במסעדה בקניון איילון ברמת־גן אי שם באייטיז, עבר תהפוכות, מפלות, ניצחונות והמציא עצמו מחדש - יחד עם השותף לדרך שחר סגל - הגיע לפסגה.
שני לא רק המציא את עצמו שוב ושוב, אלא עיצב בעקשנות את עולם הקולינריה הישראלית, את השפה שלה, את ההתייחסות כמעט לכל חומר גלם כאל יהלום לא מלוטש ולבסוף התקבע גם כטאלנט מסך אדיר. התפריטים מלאי הפאתוס שהכתיב במסעדותיו גררו תחילה צקצוקים שהפכו להבעות התפעלות. באופן סמלי, הוא כבש את הכוכב דווקא בעיר הקשוחה והמתפקעת מתחרות בכל דבר. ואם עשה את זה בניו־יורק, אתם יודעים את ההמשך.
המישלן הראשון של שני הפך גם לאחד המקרים הנדירים בתקופה הנוכחית שבהם המילה ישראל נכרכת בענייני חולין ועוד בסוג היותר נהנתני של הציונות. ניו־יורק התמלאה בימים אלה בתקריות אנטישמיות ועל הרקע הזה אפילו ניחוחות הקולינריה שלנו זה לא משהו שיש להקל בו ראש. מתחילת המלחמה נרתמו גם השף ומסעדותיו לטובת התפריט של החיילים והמפונים מהדרום (בתמונה הקטנה), חלק מפסיפס של נתינה ללא גבולות מצד העולם הקולינרי בישראל והשפים המתהלכים במבט די נואש וחווים בגדול מלחמה על קיומם ועל עתידם, אבל תורמים ומבשלים ואורזים ומגיעים לשטח. בדיוק כמו לאמנים, אנחנו חייבים להם תודה גדולה.
