מאז פרוץ חרבות ברזל, 130 אלף ישראלים נאלצו להתפנות מבתיהם, פליטים בארצם. חלק נכבד מהם לא עובד. אבל יש גם כאלה, שלמרות שסגרו את דלתות העסקים שלהם, הרגישו צורך להמשיך ולבטא את הכישורים שלהם גם במקומות אחרים, שלא לדבר על אלה שחייבים להתפרנס ו/או מוכרחים למכור את מרכולתם, פן תלך לאיבוד. טוב שלא מעט אנשים טובים ברחבי הארץ איפשרו להם ולהן להפגין את היכולות ולמכור את התוצרת שהם מפיקים. הנה ששה סיפורים על אנשים יקרים ומוכשרים מהדרום, שאפשר כעת לרכוש את פרי עמלם בשלל מקומות ברחבי הארץ.
עוטף ועטוף: מאפים של "ללוש" במאפיית "לחמים"
בגיל 14 עבר יקי שגיא מאילת לבדו לקיבוץ בארי. "חיי הקיבוץ קסמו לי", הוא מסביר את הצעד המפתיע, "וכשסיימתי את שירותי הצבאי התקבלתי כחבר". ב־2008, אחרי שעבד במסעדות תל־אביביות נחשבות, שגיא פתח בבארי את "קונדיטוריה ללוש", שזכתה לשבחים, ונהרו אליה לא רק מהעוטף. "למזלי, בשבת השחורה היינו בקריית־מוצקין — נסענו לבקר את ההורים של אשתי, וכך ניצלנו. חלק מהשכנים כבר אינם איתנו. גם האב המאמץ שלי, אביה חצרוני, נרצח, וגם אחותו איילוס והילדים שלה. הקונדיטוריה לא נפגעה בגלל המיקום שלה: ליד חדר האוכל. אין שם חדרי מגורים והמחבלים לא טרחו להגיע לשם".
בעודו מנסה להתאושש מהטרגדיה שפקדה את הקיבוץ, שגיא קפץ באחד הימים למאפיית "לחמים" בת”א. "אורי שפט, שהקים את 'לחמים', הוא קולגה והוא הופתע לראות אותי. אמרתי לו שבאתי להסדיר קצת את הנשימה, הוא הציע לי לעבוד אצלו וזה התלבש כמו כפפה ליד. הבנתי שאם לא אעבוד אמצא את עצמי בצלילה חופשית".
“חיבור חזק”
שפט מעיד שנוצר בינם חיבור חזק, "שאני נרגש ממנו. אנחנו מכירים שנים רבות, ולצערי דרכינו המקצועיות הצטלבו דווקא בנסיבות הקשות הללו. עכשיו אנחנו מוכרים ב'לחמים' את אחד ממאפי הדגל של 'ללוש' – ספנקופיטה, שבלול בצק פילו ממולא בתרד טרי ובגבינות עשירות".
שגיא: "בחרנו לאפות כאן ספנקופיטה כי זה מאפה שמגולל בתוכו, תרתי משמע, את סיפורם של תושבי העוטף, הגידולים החקלאיים והעסקים, ונוגע בהמון אנשים. בצק הפילו 'עוטף' גבינות מ'מחלבת בארי', שלא פעילה מאז 7 באוקטובר כי מנהל המחלבה, חברי היקר דרור אור, חטוף בעזה. גם התרד הטרי מגיע ישירות מהשדות החקלאיים של מושב עין הבשור, שנפגע אנושות במלחמה. ויש גם גרסה טבעונית – עם גבינת קשיו, גבינת שקדים, תרד וחצילים, שאותם מגדל הירקן דביר חג'בי ממושב יכיני. אורי ואני עובדים כעת על פופ־אפים נוספים".
יקי שגיא מקונדיטוריה "ללוש" בבארי מתארח במאפיית לחמים, החשמונאים 103, תל־אביב, 03-5618111.
אחים אנחנו: משתלת “בן בן” במסעדת “האחים”
משתלת “בן בן” במושב נתיב העשרה, שהוקמה על ידי בן ציון פולד ובן־יעקב יעקב ז”ל, פועלת כבר מ־1990 ושמה יצא למרחקים. “המשתלה מתמחה בצמחים מעוצבים, צמחים פורחים, תבלינים והמון סוגים של עצים”, אומר דדי פולד, הבן, שהוא ואחיו ערן מופקדים על ניהול המשתלה.
ב־7 באוקטובר חדרו מחבלים לנתיב העשרה והרגו 20 מתושביו. דדי, חבר כיתת הכוננות, לקח רובה ויצא להגן על משפחתו ועל השכונה. באותו יום לפני החשיכה משפחת פולד התפנתה לתל־אביב, “ומאז אבא נוסע כל יום למושב, שהוא כרגע שטח צבאי סגור, כדי לטפל במשתלה”, מספר דדי. “חברה משותפת חיברה אותי עם יותם ואסף דוקטור, ממסעדת ‘האחים’ בבית ציוני אמריקה בתל־אביב, והם נותנים לנו בימים שלישי־שישי את החצר הפנימית שלהם כדי למכור צמחים שאנחנו מביאים מהמשתלה”.
יותם דוקטור אומר שהקשר עם האחים פולד היה אהבה ממבט ראשון: “אחי אסף ואני מאוד אוהבים צמחים, ועכשיו החצר שלנו הפכה למשתלה וזה פשוט מקסים. זה משתלב במתחם. התגובות ממש טובות והרבה אנשים באים. בימי שישי אנחנו מקיימים גם שוק עם תוצרת חקלאית של מפונים”.
דדי מספר שהתל־אביבים מאוד מפרגנים “ועוטפים אותנו באהבה. הלקוחות החדשים אוהבים רקפות, מנדביליות — שהן מטפסים עם פריחה צבעונית, מוסטרות — להיט גדול בקרב הצעירים, סוקולנטים וקקטוסים. חשוב לציין שהמחירים אטרקטיביים”.
משתלת “בן בן” מנתיב העשרה מתארחת במסעדת “האחים”, אבן גבירול 26, תל־אביב, שלישי־שישי, 03-6917171.
התפנו לאילת: הקישים של גלית בשארי מקפה ‘גילו לו’
לפני ארבע שנים הקימה גלית בשארי בית קפה במושב צוחר שבדרום חבל אשכול, וקראה לו "גילו לו", על שם בנה גיל, שמת ממחלת הסרטן בגיל עשר. "אחרי שבני נפטר לא מצאתי את עצמי", היא מספרת. "הבנתי שאני חייבת לצאת מהמיטה ולעבוד באיזושהי מסגרת. מצאתי מקום מקסים בבניין שהיה פעם בית ספר ופתחתי בית קפה, כי הייתי צריכה לראות אנשים ולחבק".
בבוקר השבת השחורה בשארי הייתה בטיסה חזרה לארץ ולא הייתה מודעת למה שעוברת משפחתה בממ"ד במושב ישע. "המחבלים חלפו על פני ישע, אבל משום מה לא נעצרו אצלנו, אבל שלושה מחברי כיתת הכוננות, שהלכו להגן על מושב סמוך, נהרגו. כשנחתי בארץ הבנתי מה קורה ולקחתי טיסת המשך לאילת. בשבועיים הראשונים עזרתי בפינוי תושבי המושב, ואז שוב מצאתי את עצמי חסרת תעסוקה. הקפה סגור ורק בעלי, אילן, שמגדל עגבניות וחצילים, חזר עם שאר החקלאים לישע. אני חייבת מסגרת, אחרת אני שוקעת, אז הרמתי טלפונים לעסקים באילת, ויובל זיו, בעלי המאפייה ובית הקפה 'לחם ברויטמן' באילת, היה הראשון שאמר לי: 'בואי לראיון'. למחרת כבר התחלתי לעבוד אצלו".
"כשגלית באה אלינו היא ביקשה להתנדב, אבל אני התנגדתי והצעתי לה שכר", מספר זיו. "תפיסת העולם שלי אומרת שמי שעובד מגיע לו שכר. הראיתי לה את המאפייה, וכשראתה את הבצקים, סכר הדמעות נפרץ".
זיו נותן במה לקישים של בשארי, ושמונה סוגים שלהם נמכרים במאפייה, כולל קיש ללא גלוטן. בין מנות הדגל — קיש ים תיכוני עם ירקות וגבינת קשקבל, קיש ארטישוק, קיש סלק וגבינה. וכמובן קישים של בטטה, בצל ופטריות. את חלקם היא מתקינה מירקות תוצרת המשק המשפחתי. "הקישים של גלית טעימים ומוצלחים מאוד", זיו מתלהב. "בצקים עם שמנת חמוצה, שלא הכרתי. מצד אחד רכים, ומצד שני מחזיקים את הקיש. הלקוחות מאוד אוהבים אותם. גם כשגלית תחזור הביתה, נאמץ את המתכונים שלה".
קיש אישי: 22 ש’, קיש משפחתי: 90 ש’.
הקישים של גלית בשארי מגילו לי בצוחר, נמכרים ב"לחם ברויטמן", האלמוגים 17, אילת, 053-3000260.
חוזרות לנדוד: הנפוליטניות של "פיצה הביתה"
המבקרים בפסטיבלי "דרום אדום" והמטיילים בנגב וביער בארי בפרט למדו להכיר ולאהוב את "פיצה הביתה" – הפודטראק הנודד של בני הזוג אריאל שרעבי ולי ברק מתלמי יוסף. הפודטראק מתהדר בשלושה טאבונים, שמהם נשלפות פיצות נפוליטניות נהדרות, כולן בגודל אחיד של 28 ס"מ, חלקן קרויות על שם עונות השנה. התפריט חלבי, ושרעבי וברק נוהגים להשתמש בחומרי גלם טובים ממשקי האזור.
מאחר שהשניים מרבים לשוטט עם הפודטראק ברחבי העוטף, הם מכירים חלק נכבד מהאנשים שנרצחו או נחטפו ב־7 באוקטובר. שרעבי, אגב, ניצל בנס: "פיצה הביתה" הייתה אמורה להאכיל את בלייני מסיבת הנובה ברעים, אבל בסוף זה לא הסתייע.
שבועות אחדים אחרי שהתפנו לאילת, שרעבי נסע לתלמי יוסף כדי לחלץ את הפודטראק. "בהתחלה הכנו פיצות לחיילים ולאנשי כיתות הכוננות בעוטף", מספרת ברק. "עכשיו אריאל מסתובב עם הפודטראק באזור המרכז ומסתייע באחיו, בעוד אמא והדודות שלהם מכינות את הבצק. אנחנו מגיעים לכל מי שפונה אלינו ומארגן מקום שמאושר על ידי העיריות והמועצות. ההיענות מאוד גדולה ואנחנו מתקבלים בחיבוק ענק. בפייסבוק ובאינסטגרם שלנו מתפרסמים ומתעדכנים המקומות והמועדים". טווח מחירי הפיצות: בין 50 שקל ל־85 שקל.
הפודטראק "פיצה הביתה" מתלמי יוסף מגיע בהזמנה: 058-7472007.
אסלי: ג'חנון וקובנה מנחמים של "עדי בייקרי"
בקיץ האחרון הגשים עדי זוהר מאשקלון חלום ופתח את "עדי בייקרי", בית קפה ומסעדה חלבית, בתחנת דלק הסמוכה לקיבוץ יד מרדכי. בשבתות בבוקר זוהר הציע "חגיגה תימנית" — ג'חנון, קובנה ובורקס, פצצות פחמימות שבהן הוא מתמחה, והחגיגה הפכה לסיפור הצלחה. "למעלה מ־1,000 איש באו אלינו מדי שבת", משחזר זוהר. "בשבת השחורה הייתי בדרך למסעדה עם אבא שלי. התחילו אזעקות בלתי פוסקות, אז עשינו ‘אחרונה פנה’ וראינו אוטו עם מחבלים. התברר שהמחבלים הגיעו לתחנת הדלק וחטפו משם אנשים. הגענו לבית של הוריי באשקלון, והוא חטף פגיעה ישירה. ניצלנו בנס. אני לא כל כך יודע עדיין מה עלה בגורל 'עדי בייקרי', בגלל שהמקום הוכרז שטח צבאי סגור. מתמונות ששלחו לי המסעדה נראית הרוסה לחלוטין".
אחרי שהתאושש והתעשת, זוהר החליט לצאת מהמיטה ושוב לעמול ולאפות. "חבר'ה טובים מהתאחדות העסקים תרמו לנו מטבח בראשון־לציון ושם אנחנו מכינים את התוצרת שלנו, ומפיצים אותה ברחבי הארץ בהתאם להזמנות". זוהר גם פתח נקודת מכירה בשבתות בכיכר דיזנגוף בתל־אביב, והתורים השתרכו כדי לטעום מהיצירות התימניות הטעימות והמנחמות שלו. אבל מהר מאוד העירייה הערימה קשיים, וזוהר העתיק את הנקודה ועומד עם התוצרת שלו מול הבימה.
מחירים: ג'חנון ("עבודת יד, מחומרים איכותיים — מאה אחוז חמאת סמנה") עם תוספות: 30 שקל, מלבי: 15 שקל. קובנה ("אופים אותה כל הלילה"): 35 שקל.
חגיגה תימנית של עדי זוהר מ"עדי בייקרי", טלפון להזמנות: 054-6622214.
נמל מבטחים: לחמים, ריבות ופרחים ממושב כוכב מיכאל
בבוקר 7 באוקטובר היו אמורים עדי הרץ ובן זוגה יובל משדרות להרים אירוע גדול ב"קאראווג'יו", המסעדה שלהם במושב כוכב מיכאל, שאותה הקימו לפני חמש שנים וקראו לה על שם צייר הרנסנס האיטלקי. "קמנו מוקדם כי היו לנו הרבה הכנות לאירוע, והתחלנו לשמוע מלא מטחים של קסאמים ויריות, וזה נשמע לנו מאוד מוזר", משחזרת הרץ. "ואז התחלנו לראות סרטונים בווטסאפ. אסור היה לנו לצאת מהבית. למחרת ברחנו משדרות ועכשיו אנחנו מתארחים אצל חבר ברמת־גן. מאחר שהמסעדה שלנו בכוכב מיכאל סגורה (מלבד קבוצות בהזמנה מראש), אנחנו מוכרים בימי שישי את המאפים שיובל מכין – לחמי מחמצת, פוקצ'ות, עוגות קראנץ', פרעצלים, בגטים, קרואסונים – בשוק שפתחה ליקי רוזנברג־מיכאלי במכון הכושר שלה ליקי'ס בנמל תל־אביב. ליקי היא זאת שבחרה בנו — יש לה לב ענק והיא מפרגנת לעסקים קטנים שאנשים לא מכירים וממש צריכים עזרה. הלקוחות שגילו אותנו חוזרים שוב ושוב. מחירי המאפים נעים בין 5 שקלים ל־40 שקל".
רוזנברג־מיכאלי, המכונה "מאמנת הכושר של הסלבס", הקימה את ה"שוק" בעזרתן של עורכת הדין שחף אפליקר ואשת הסושיאל בר קילנר, לזכר הגיס שלה — עמרי מיכאלי ז"ל, לוחם דובדבן שנפצע בצוק איתן ותועד עטוף בדגל ישראל על האלונקה (תמונה שהופיעה על העמוד הראשי של "ידיעות אחרונות" והפכה לאייקונית). עמרי נהרג ביום הראשון של חרבות ברזל, בקרב על כפר עזה. "אנחנו תמיד עושים דברים לטובת הקהילה והחברה. בתחילת השבעה אמרתי לבעלי שאני חייבת לעשות משהו, ושהתפקיד שלי במשפחה יהיה מעתה להנציח את עמרי. החלטתי להרים לזכרו שוק למען העסקים של מפוני הדרום והצפון. יחד עם שחף ובר אני מחפשת בקפדנות אחר יצרנים איכותיים, שהכי צריכים אותנו. בין האנשים שמוכרים אצלנו נמצא אברהם בן ה־80, מקיבוץ גברעם, שמכין ריבות תחת השם 'הריבות של סבא אברהם', המשפחה של ענבל ליברמן — הרבש"צית הגיבורה של ניר עם, שמוכרת את יינות ארגמן תוצרת היקב המשפחתי, וגם 'התמרים של שרית' ממושב ורד יריחו, 'פרחי בשמת' משדרות, וכמובן הלחמים והמאפים המהממים של יובל מקאראווג'יו".
השוק של מכון הכושר ליקי'ס, ימי שישי, התערוכה 3, מבנה 46, נמל תל־אביב, 054-3399222.
