דורון בחורה מהממת, חיצונית ופנימית. מאוד אוהבת ילדים ולעזור לאנשים, ובעיקר אוהבת חיות - היא אחות וטרינרית, וכל מי שנתקל בה מבקש ממנה לבוא לראות את הכלבים שלו. כל פעם שיש סבב לחימה היא מגיעה למרפאה, למרות האזעקות, כדי לטפל בחיות שנמצאות שם. חוץ מזה, היא גם דודה במשרה מלאה, מבלה המון עם הילדים של ימית ומפנקת אותם.
בשבת ההיא כל אחד מאיתנו היה בבית שלו בקיבוץ, ודור היה בבית שלו בראשון־לציון. דורון גרה בשכונה של הצעירים, איפה שרמת ההרס והפגיעה הייתה הגדולה ביותר. זמן קצר אחרי שהתחיל האזעקות, שמענו מחבלים בקיבוץ. היינו בקשר בקבוצה המשפחתית בווטסאפ, וכל הזמן אמרנו שתכף כיתת הכוננות תגיע ולא לדאוג. לא ידענו שבשלב הזה כבר רצחו את רובם. ב־10:20 בערך היא התקשרה ואמרה שהיא שומעת את המחבלים מנסים להיכנס אליה הביתה. שמענו ערבוב קולות, והטלפון שלה נדם. לחברות שלה היא הספיקה גם לשלוח הודעה קולית, שתפסו אותה.
כשהכל נגמר וכוחות הביטחון הגיעו אליה הביתה, לא מצאו שם גופה או דם. החדר לא היה שרוף, והבנו שהיא הוצאה ממנו. אין תיעוד שלה בעזה, אין תיעוד שלה נלקחת, אין תיעוד שלה בחיים. בהתחלה היא נחשבה ל'נעדרת', ואז הסטטוס השתנה ל'ככל הנראה חטופה'. וככה, על זה, אנחנו עומדים מאז. קשה לנו שכמו שאנחנו לא יודעים מה איתה, היא גם לא יודעת מה איתנו - אנחנו מפחדים שזה יחליש אותה, דווקא עכשיו כשהנפש שלה זקוקה לכמה שיותר חוסן.
הופקרנו ב־7 באוקטובר. ולא ניתן שיפקירו את האהובים שלנו שוב. כולם צריכים לחזור הביתה - כולם כולל כולם".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
