יותר מכל אתה חייב סבלנות. אורך רוח של צייד הצועד ביער עבות ומחפש את טרפו, סורק אחר עקבות, סימנים ורמזים. לעיתים אתה נדרש לעצור, נשכב ומחכה. לא זז, לא משמיע הגה. רק שבמקרה הזה מדובר בציד מגובה של כמה קילומטרים בשמיים. מהקרקע לא רואים אפילו נקודה זעירה, שומעים רק טרטור מנוע בלתי פוסק מבלי לדעת מהיכן הוא בא בדיוק. הניצוד לא באמת יודע האם הצייד נמצא ממש מעליו או אולי הוא רחוק מספיק כדי לא להבחין בו. הוא נע בזהירות בסבך, משתדל כמה שפחות לחשוף עצמו. והצייד, הוא עצמו בכלל נמצא הרחק מכאן.
קר בקרון ההפעלה, המזגן מקובע על 16 מעלות, הוא חייב להתלבש טוב כדי ששום דבר לא יסיטו מהמשימה. במסך ממול מוקרנת התמונה ממצלמת הזיק. הזיק הוא העיניים של הצייד. העיניים והנשק. כלי טיס מאויש מרחוק שאיתו המפעיל משמיד את האויב, מסכל את האיום. יש לך משמרת של ארבע שעות ובכל הזמן הזה היד על הסטיק שמכווין את המצלמה והיא מופנית לאן שתיקח אותה. הצלב במרכז המסך ואתה סורק. הטופוגרפיה בדרום לבנון הררית, מלאה בחורש סבוך, במדרונות וערוצים, בכפרים שיעיים, סוניים ונוצריים ובהם בתי ספר, גני ילדים, מרפאות, בתי מגורים ואינספור מבנים אחרים. אתה סורק את הגבעות שאפשר לבצע מהן ירי בכינון ישיר ליישובים שלנו הסמוכים לגדר הגבול. לאביבים, מרגליות, מטולה, מנרה, יפתח, עובר על כל נקודה אפשרית עם הזיק שלך, בסמוך אליך באותה העת יש עוד זיקים באוויר, כל אחד מהם סורק תא שטח מוגדר. ופתאום שלוש דמויות נקלטות נעות בתוך הסבך. המוטוריקה של הסטיק חייבת להיות עדינה. הצלב עכשיו על הדמויות, כולם בקרון הקטן נדרכים.
7 צפייה בגלריה
בתוך קרון השליטה של הזיק. שני מטרים רוחב, שלושה מטרים אורך ומזגן על 16 מעלות | צילום: דובר צה"ל
זה קרה זמן קצר לפני שבאנו. היה פקק בכניסה לבסיס חיל האוויר שבמרכז הארץ, מגרש החניה היה מלא ורכבים חנו בשולי הכביש. יש פה שביל ריצה כמו בפארק הירקון וכשחצינו אותו טסו עליו שני בחורים במכנסי ספורט. קרון השליטה מוצב על גבעה. שני מטרים רוחב ושלושה מטרים אורך, מלא מחשבים ומעבדים עוצמתיים שמתחממים במהירות, לכן המיזוג. עמדת ההפעלה היא דסק צר. מקלדות, עכברים, סטיקים ומקלדות ומולן מסכים. יש מקום לשלושה אנשים, מפקד משימה, מפעיל ואחראי מערכות עזר.
מפקד המשימה הוא רס"ן (מיל') ד', 35, הייטקיסט מאזור המרכז, גרוש פלוס אחד, ענייני מאוד, משימתי. "אנחנו מנתחים את השטח, מחפשים את הנקודות שהכי כדאי לשגר מהן נ"ט או תלול מסלול ושם אנחנו סורקים", הוא מספר, "ובינגו, שלוש דמויות במקום שהוא קלאסי לשיגור. זו לא גבעה שילדים מגיעים אליה בימים האלו לשחק שם כדורגל, ברור לגמרי למה האנשים ההם שם. ואנחנו מזהים שהם נערכים במקום, הם אולי שומעים טרטור אבל לא מבינים איפה אנחנו, הם בעמימות מוחלטת. מניתוח ההתנהגות הם לא הבינו שאנחנו עליהם. אז אנחנו עוקבים אחריהם, לומדים את שפת הגוף, את התנועות שהם עושים לקראת השיגור, רואים שהם מציבים משגרים ומבינים שהם נערכים לשיגור רקטות, רואים את ההטמנה, איך הם זזים, ואחרי שמיצינו את מקסימום המודיעין והלימוד מהם, מגיע רגע האמת, מקבלים רשאי. שתיים, שלוש ש־גר! והאצבע לוחצת על הפיקל, הכפתור האדום הקטן הזה, הטיל יוצא וכעבור כמה שניות שניים פיצוץ ופטריית עשן בנקודה שבה הם עמדו.
"שניים מהם נהרגים במקום והשלישי מתחיל לברוח. שתיים, שלוש ש־גר! עוד לחיצה על הפיקל ועוד טיל יוצא וגם השלישי כעבור כמה שניות מושמד".
עיירת רפאים
עבור התושבים שנותרו בבתיהם ביישובים לאורך גבול לבנון, ימי הקרב מול חיזבאללה נראים לגמרי כמו מלחמה. מאז 7 באוקטובר נורו על ישראל מלבנון יותר מ־1,200 חימושים מסוגים שונים – פצצות מרגמה, רקטות, כטב"מים וטילים נגד טנקים. 29 יישובים פונו, 60 אלף הישראלים שחיים בהם נמצאים כבר חודש וחצי בבתי מלון. מטולה הפכה למחנה צבאי סגור. קריית־שמונה היא עיירת רפאים. גם שלומי, שבה נסענו ביום שלישי השבוע, ריקה כמעט מאדם, וכך כל המושבים והקיבוצים סמוכי הגדר. אתה נע כאן על כבישים שנחרצו על ידי שרשראות תותחים וטנקים, נעצר במחסומים מאוישים בחיילים ונגמ"שים ובחזיתם שלטי אזהרה: "ציר אדום מאוים, הינך נכנס לכביש ברמת איום גבוהה".
ולאן שאתה לא פונה, הטרטור מעליך לא פוסק. ציד החוליות כל הזמן שם. השם שנתן לו היצרן הוא הרמס 450. בצבא הוא זיק. תחילה קראו לו בצה"ל כטב"ם, כלי טיס בלתי מאויש, אבל אז הבינו שעצם השם פוגע במפעילים, מתעלם מהם, ושינו לכטמ"ם, כלי טיס מאויש מרחוק. במשך שנים הכלי הזה תוקף בעזה וברחבי המזרח התיכון, אבל ישראל העדיפה לשמור על עמימות בכל הקשור לשימוש שהיא עושה בכלים מאוישים מרחוק ורק בשנה שעברה התיר צה"ל לפרסם זאת.
מאז תחילת הלחימה סוכלו בלבנון כ־100 חוליות מחבלים של חיזבאללה וארגונים אחרים שהתכוונו לירות או ביצעו ירי לעבר ישראל. מרבית הסיכולים בוצעו על ידי מטוסי זיק. חיזבאללה לבדו איבד כבר למעלה מ־100 לוחמים. לא בכדי התייחס חסן נסראללה לפעילות הכטמ"מים של צה"ל בנאומו בתחילת החודש כשאמר שכל פעילות של אנשיו הופכת "לפעולת התאבדות": "ישנה נוכחות תמידית של כטב"מים ישראליים התקפיים וזהו דבר חדש בזירה היום", אמר מנהיג חיזבאללה, "כאשר ילדיכם ואחיכם הלוחמים הולכים לחזית לשגר טילי נ"ט או טילים אחרים, כל צעד לעבר החזית הוא בבחינת פעולת לוחמה אמיצה ומסכנת חיים".
יחידה 5252 של חיל התותחנים מפעילה את הזיק למשימות ליווי של כוחות קרקע ותקיפת אויב. בסיס חיל האוויר שבו יושבים אנשי היחידה נמצא הרחק מהבוץ שבו מתבוססים חבריהם התותחנים בסוללות שהוצבו סמוך לגבול. זו עבודה כירורגית הדורשת ריכוז נפשי ופיזי. הדריכות הגבוהה מעייפת, צריך להיות בעל יכולת לניהוג עדין ביד, יד יציבה על הסטיק, להיות מסוגל לשים את הצלב על מטרה בתנועה ולהיות מסוגל ללכת איתה פרקי זמן ממושכים, עם המטרה כשהצלב עליה. אם צריך, אז קילומטרים רבים.
היחידה מלווה את הכוחות הפועלים בתוך הרצועה, אבל רס"ן (מיל') ד' ממוקד בפעילות בצפון. ביחידה מכנים אותו בחיבה "מפקד משמר הצפון" כאילו מדובר במשחקי הכס ולא בדבר האמיתי. הפעילות מול חיזבאללה בלבנון מבוססת מודיעין, תצפיות באמצעים שונים וניתוחי קרקע. "השמיים מפוצצים בכלי טיס, לא רק זיק", הוא אומר, "כל הזמן יש כלים באוויר, ממטוסי קרב ועד רוכבי שמיים קטנים ורחפנים. אתה בקשר עם כל הגורמים על הקרקע בכל הרמות ומול חיל האוויר לגבי התעבורה האווירית. המרחב הוא עצום, אי־אפשר להכיר כל ואדי, והסריקה היא סיזיפית. אתה נדרש לפיענוח מיידי של מה שאתה רואה ולתגובה מיידית וכל זה כשברור לך שצריך להימנע מטעויות כדי לא לגרור אותנו לאירוע שאנחנו לא רוצים להיגרר אליו".
טייס במטוס קרב מרגיש את הפצצה ניתקת מהכנף כשהוא משחרר אותה. איך מרגיש מפעיל כטמ"ם כשהוא משחרר טיל שעומד להרוג אנשים תוך כמה שניות?
"טייס קרב לא רואה את המטרה, הוא לא רואה אנשים רצים ואז את הפיצוץ ופטריית העשן שעולה מהמקום שבו הם היו. הוא מקבל נ"צ ומשגר. אנחנו גם הגורם האוסף, גם העוקב וגם התוקף. יש המון דילמות. היו לי בהחלט סיטואציות קשות בקרון".
ביקשנו לשמוע. "בבוקר 7 באוקטובר הייתי פה בקרון ביום מילואים", סיפר, "הייתי בדיוק בטיסת בט"ש שגרתית מעל עזה כשהחלה מתקפת הפתע. אני 15 שנה מפעיל זיק, 15 שנה! היו לי לא מעט דילמות בעבר, למשל בפעילות ברצועה כשאתה רואה שבקרבת האנשים הרעים שאתה רוצה לסכל אותם פתאום יש אזרחים תמימים. פה זה היה משהו אחר לגמרי. האנשים התמימים היו שלנו, אזרחים ישראלים. ראינו למשל קבוצת נשים וילדים מובלים על ידי מחבלים עם אר־פי־ג'י מערבה אל הרצועה. מה עושים במקרה כזה?
מה באמת עושים?
"לא יריתי".
באותו בוקר היה רס"ן ב', סגן מפקד יחידת הזיק של התותחנים, בכוננות תקיפה. "תמיד יש לנו צוות תקיפה בכוננות", הוא אומר, "וכשיש אזעקות הצוות הזה מוקפץ. ב־06:37 עליתי על סרבל ונסעתי לקרון. נכנסתי לקרון של ד' ואמרתי לו קום, קח שליטה על זיק אחר שבדיוק היה בדרך לרצועה להחליף את הזיק שלו. ב־06:45 הייתי בשליטה על המטוס ועליתי בקשר מול חמ"ל אוגדת עזה. אומרים לי: 'טוס לנתיב העשרה, יש שם פשיטה על היישוב'. יותר מזה הם לא יודעים. תוך כמה דקות אני מעל היישוב שנראה מלמעלה רגיל, אני לא רואה אש או עשן. אני מזהה במערכות שלי שיש בתוך היישוב כוח של צה"ל ואני מנסה ליצור איתו קשר, אבל אין תשובה. אני מבין שאני צריך ליצור קשר עם הרבש"ץ אבל אין לי את הטלפון של הרבש"ץ של נתיב העשרה.
"באופן חריג אני מכניס את הטלפון שלי מבחוץ כי בתוך הקרון אסור להיות עם הטלפון האישי, ואני מחפש את המספר בגוגל. אני שמח שיש את המספר שלו בגוגל ומרים לו טלפון. בהתחלה הבן אדם לא עונה. מתקשר פעם אחת והטלפון מצלצל ומצלצל אבל אין תשובה. לשמחתי הוא עונה אחרי שלושה ניסיונות. 'קוראים לי ב', אני הזיק שנמצא מעליך, מה קורה אצלכם?' הוא אומר שיש מחבלים בתוך היישוב ותוך כדי אני שומע יריות ברקע. הוא מכווין אותי לאזור של המחבלים ורגע לפני ניתוק אני מבקש ממנו את המספר של מפקד הכוח שנמצא אצלו ביישוב. אני תוקף שם קבוצה של חמישה חמושים אחרי שאני מוודא שהם לא חיילינו, מבין שהכוח הצה"לי נמצא שם, ומהאוגדה שולחים אותי לגדר הצפונית, ליד מעבר ארז. שם אני רואה שהגדר פרוצה ויש שיירה של כ־15 טנדרים ורכבים פרטיים ועל כל אחד מהטנדרים יש מלא אנשים חמושים. רואה אותם חוצים את המכשול ונעצרים במעין התכנסות לקראת תקיפה והתחושה הראשונית שלי היא הלם. זה לא הגיוני שכל כך הרבה מחבלים חוצים את הגדר. אני תוהה אולי מדובר באזרחים. אנחנו אחרי כמה שבועות של התפרעויות על הגדר ואני חושב שאולי זה קשור. אבל אני רואה בבירור נשקים ומבין מיד שמדובר במחבלים. אין לי ספק שאלו מחבלים. אני מודיע לאוגדה שאני תוקף ומתחיל לשגר. שתיים שלוש ש־גר! שתיים שלוש ש־גר!"
כמה הצלחת לתקוף?
"פגענו בשלושה־ארבעה טנדרים עד שהם התחילו להתפזר לכל עבר. בשלב הזה הגיע עוד זיק של היחידה שחבר אליי, וד' תקף במעבר ארז. חילקו בינינו מטרות ועשינו מה שיכולנו. היינו בסך הכל שלושה זיקים מעל העוטף כך שהתחושה היא של חוסר אונים. היינו צריכים שם עשרות זיקים ועשרות כלים של חיל האוויר באותו בוקר. אין לך מושג איזה מתסכל זה שנגמר לך החימוש ואתה לא יכול לתקוף חמושים. אתה רואה אותם מלמעלה ולא יכול לעשות כלום. תחושת חוסר אונים נוראית שתלך איתי כל חיי. אם הייתי יכול לרסק עליהם את המטוס, הייתי עושה את זה".
כינון ישיר מלבנון
מאז אותו בוקר טס ד' מעל אזור הגבול עם לבנון. המשימה: ציד חוליות נ"ט וחוליות שיגור של תלול מסלול. "אין יום שאנחנו לא פוגעים בכמה חוליות", הוא אומר, "אנחנו שם כל הזמן".
מלמטה זה מרגיש אחרת. כשעלינו ביום שלישי לצפון בכוונה להגיע למטולה התבשרנו שהכביש שעולה מכפר גלעדי חסום, אחרי שב־07:54 ירה חיזבאללה טיל נ"ט שפגע באחד הבתים ביישוב. מפקד כיתת הכוננות של מטולה, אמיר שושני, אמר בטלפון שעשרות בתים נפגעו במושבה מאז תחילת המלחמה, רובם פגיעות הדף שגרמו לניפוץ החלונות. "חטפנו קצת יותר מ־20 טילי נ"ט ואת הפצמ"רים הפסקתי לספור. בנוסף שיגרו לעברנו מל"טים מסוגים שונים".
דיברנו על ההפוגה בלחימה, שנכון לבוקר יום שלישי עדיין לא סוכמה. הפוגה של כמה ימים תשיב למטולה את התושבים שיוכלו לאמוד את נזקי המלחמה. לא רק למטולה, לכל יישובי הגדר. שושני לא התלהב. "זו הרגשה רעה לחטוף נ"ט ופצמ"רים, אבל נרגיש הרבה יותר רע אם כל זה היה לחינם וחיזבאללה יחזור להסתובב על הגדר. יש פה הרבה שוכרי דירות שהודיעו לבעלי הבתים שלהם שהם לא יחזרו לגור פה אם חיזבאללה יישארו מעבר לגדר".
פנינו לכיוון מנרה, אבל גם אליה הכביש היה סגור. שמעון בן־גידה, הרבש"ץ של הקיבוץ, אמר שיש התרעה חמה על ירי באזור ואין לדעת מתי הכביש ייפתח. "לפעמים זה יכול לקחת חצי יום", אמר. ביום שישי האחרון נורו לעבר הקיבוץ חמישה טילי נ"ט. זה קרה בצהריים ובאירוע נפצעו שני חברים בכיתת הכוננות ושני חיילים. "הם ירו תחילה ארבעה טילים על בית כדי להדליק אותו. זה טיל שמפרק טנק, אז תחשוב מה הוא עושה לבית. חלק מחברי הכיתת כוננות ואני ביניהם, יחד עם קבוצת חיילים, רצנו לכבות את האש. חיזבאללה זיהו שיש שם תנועה של אנשים וירו עוד טיל. הבן שלי זיהה את השריקה של הטיל המתקרב, צרח 'נ"ט נ"ט נ"ט', וכולנו נשכבנו בפזצט"א מטורפת. למזלנו זה נגמר בארבעה פצועים קל מרסיסים. כל מה שהיה 40 סנטימטר מהרצפה, עצים, רכבים, פרגולות, הכל נמחק. חטפנו כבר תשעה נ"ט. אי־אפשר לפספס את השריקה הצורמנית של הטיל הזה, זה כמו מטוס סילון שטס לכיוונך".
תהיה לכם עכשיו הפוגה של כמה ימים.
"אנחנו 15 מטר מהגדר, יש פה הרבה בתים בכינון ישיר מלבנון. אני לא רוצה לדבר על אחרים, אני אדבר על הבת שלי. יש לה ילדה פעוטה והיא בהיריון עם השני. היא גרה בבית מרוחק יחסית מהגדר, לא קו ראשון. היא כבר הודיעה לי שאם חיזבאללה נשאר על הגדר, היא לא חוזרת".
בסוף הצלחנו להגיע למצובה בגליל המערבי, למרפסת של החבר קרני עם־עד הצופה על רכס צור שעליו עובר הגבול עם לבנון. עם־עד מתעד בסרטונים מדי יום את תקיפות חיזבאללה על מוצבי צה"ל בגזרה. הוא מצלם את העשן שמיתמר מעל המוצבים ואת דליקות החורש כתוצאה מהנפילות. תושבי הקיבוץ כבר חודש וחצי בבתי מלון, הוא מהבודדים שנשארו. "צה"ל מקפיד להגיב אחרי כל ירי של הצד השני", הוא אומר, "אבל הרושם שלי הוא שהתגובה של צה"ל לא מרתיעה אותם. הם יורים מתי שהם רוצים. רואים את המוצב פה ממול?" הצביע, "לפני כמה ימים הם ירו עליו את הבורקאן. היה פיצוץ אדיר, ממש אדיר, רעש שלא שמעתי כמותו מעולם. וידעתי פה קטיושות כל חיי. עלתה משם פטריית עשן עצומה, מכאן זה נראה כמו פצצת הירושימה, ממש כך".
החמקנים של חיזבאללה
בחמ"ל האש של עוצבת הגליל הראו לנו סרטונים טריים של תקיפות זיק. שלוש חוליות מחבלים הושמדו ביום שלישי עוד לפני עשר בבוקר. באחד מהם רואים את הצלב על בית בכפר כילא הנמצא מעבר לגדר מול מטולה. צוות הזיק הבחין בדמויות שלפי החשד ביצעו קודם לכן את הירי לעבר הבית במטולה כשהן נכנסות למבנה בכפר ותקף אותו. עוד קודם לכן, ב־07:48 באותו בוקר זוהתה חוליית נ"ט בתוך סבך שיחים והיא הושמדה בטיל ששיגר זיק. חוליה אחרת הותקפה ב־08:01. החמ"ל רוחש אנשים שמתרכזים במסכים שלפניהם. כל תא תקיפה והדסק שלו. כל תא תקיפה והזיק שלו.
סרן מ', מפקד חופת האש של העוצבה, אחראי לוודא שצה"ל גובה מחיר מחיזבאללה על כל ירי ועל כל כוונה לירי. "כל הסיכולים שקורים בזמן אמת", הוא אומר, "הכל יוצא מכאן", הוא מצביע על עשרות המסכים, מולם יושבים קצינים וחיילים שמתקתקים קודים ומסמנים נקודות על מפות דיגיטליות עם העכבר. המטרה היא לסכל את האיום עוד לפני הירי ואם לא הצלחנו למנוע, אז להשמיד את החוליה שירתה. חוץ מזה אנחנו גובים מחיר על כל ירי בפגיעה בפעילים ובתשתיות של חיזבאללה. אני עצמי הייתי מפעיל זיק, כך שאני יודע מה נדרש למפעיל שיושב בקרון רחוק מכאן. הוא צריך מודיעין. הוא צריך את כל המידע שאני יכול לתת לו. ואני מפה מוודא שהוא יגיע לאן שצריך להגיע כדי לדפוק את החוליה בשטח".
ועדיין חיזבאללה מצליחים לירות לא מעט.
"אין ספק שגם הם לומדים אותנו, אבל יחד עם זאת ברור להם שאנחנו יודעים לאתר ולהשמיד אותם בכל מקום".
אבל האזעקות וההתרעות לא פסקו לאורך כל יום שלישי. בערב יורט כטב"ם מתאבד מעל אחת השכונות בנהריה ורקטות נורו לעבר קריית־שמונה. למחרת, יום רביעי, המשיך הירי של חיזבאללה, ואזעקות הופעלו כמה פעמים בגליל המערבי. בעקבות ההסכם שהושג בין ישראל לחמאס על הפסקת אש לחמישה ימים בתמורה לשחרור חלק מהחטופים הודיע חיזבאללה כי הארגון יצטרף להפסקת האש "כל עוד כוחות הכיבוש הישראלי ידבקו בהפוגה".
ד' אומר שהזיקים ימשיכו לטוס באזור הגבול. "חשוב להישאר ערניים. הם פועלים מתוך הכפרים, יורים מתוך בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ובתי קברות, כל מוסד אזרחי שאתה רק רוצה. חיזבאללה הוא בדיוק כמו חמאס, רק יותר משוכלל מבחינת האמצעים שלו. אותי לא מעניין כמה מחבלים השמדתי אלא כמה חמקו ממני. לצערי היו כמה שהצליחו לחמוק, וגם אם רק אחד חמק, זה אחד יותר מדי. הם גם מנסים להפיל אותנו כל הזמן ולשמחתי עד עכשיו לא הצליחו. הם מנסים ואנחנו מתחמקים, זה כל מה שאני יכול להגיד", הוא מחייך.
הסתכלנו בסרטונים. יש עשרות רבות כאלה, ד' לא אוהב אותם. "אם זה היה תלוי בי לא היה יוצא שום סרטון", הוא אומר, "למה הם צריכים לדעת איך אנחנו רואים אותם ובאיזו איכות?" בכל מקרה ראינו כמה סרטונים ובחלק מהם היו מחבלים שעמדו במקום או החלו ללכת אחרי שהטיל הראשון שנורה לעברם פגע בחלק מהחוליה והם עצמם לא נפגעו. "יש נטייה שאנחנו רואים אצל הברחנים", אמר ד', "להיראות קול, לא לרוץ כדי לא לעורר חשד או להתחיל ללכת ברגוע, תמים כזה, כאילו הרגע לא התפוצץ לידם טיל. יש כאלה שנשארים לעמוד מתחת לעץ מתוך מחשבה שאנחנו לא רואים אותם או כאלה שנשכבים על הקרקע וזוחלים. ראינו מלא דברים יצירתיים. המסר שאני רוצה להעביר מכאן לנסראללה ודרכו לאנשיו הוא שאנחנו רואים הכל. אנחנו רואים הכל ומבינים הכל. כל פעיל שישגר פשוט יושמד, אם זה ביום ואם זה בלילה, בכל שעה. הכל אנחנו רואים!"
