המילים האלה נכתבות בשעות של חוסר ודאות. נראה שהתחושה הזו תימשך גם כשתקראו אותן, בעיתון המודפס. ניצמד גם השבוע לעוגן בטוח - פרשת השבוע, פרשת "ויצא". בכל העולם היהודי יקראו אותה בשבת בבוקר בבתי הכנסת, לצד התפילה לשלום החטופים, ויקראו בה גם עלינו כיום:
• וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. החיים הם מסע. אברהם ושרה, יצחק ורבקה, כולם נדדו, כולם התמודדו. עכשיו גם יעקב. הוא יוצא מהארץ כי הוא בורח מאחיו הרשע עשיו שמאיים להרוג אותו, והוא לא הראשון ולא האחרון שצריך לזוז ולצאת מאזור הנוחות, להתמודד עם קושי. חכמינו כתבו: "אין מנוחה לצדיקים בעולם הזה". אין רגע דל, אין תקופה ללא אתגר ומשימה, מאז ועד היום.
• וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. מה הדבר הראשון שעושים כשיוצאים לדרך? חולמים! נזכרים למה בכלל יצאנו, מהן המטרות, מהם הערכים. החלום של יעקב על סולם בין הארץ לשמיים, הופך לסמל היסטורי: אנחנו מוצבים ארצה, עוסקים בדברים הכי ארציים, בבוץ, בגשם, בעשייה היומיומית, אבל הראש - מגיע עד לשמיים. החיבור הזה בין קודש לחול הוא בשורה של יעקב לעולם: הציר המרכזי של החיים אינו לרוחב (ימינה־שמאלה, צפון־דרום) אלא לגובה (ארץ־שמיים). אדם יכול להתרוצץ 90 שנה בעולם ולצבור נכסים ותארים, אבל חלום יעקב קורא לנו לרומם הכל, לחיות חיים של גובה, עם חתיכת שמיים.
אלה ימים שבהם החיבור בין ארץ ושמיים בשיאו. השבוע משלחת תמיכה מניו־ג'רזי ביקרה בארץ. כשביקשתי שיסכמו את השבוע כאן, אחת המשתתפות אמרה מילה אחת: "משמעות". זו תקופה עצובה, הסבירה, אבל היא מלאת משמעות.
• וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. פרשנינו מסבירים שיעקב ראה את כל ההיסטוריה שלנו: את יוון, בבל, פרס ורומא עולות ואז יורדות. כל הממלכות והאימפריות שולטות ואז נעלמות. גם איראן ושלוחותיה באזור - חמאס, חיזבאללה, החות'ים בתימן - על הרשע, השקרים והמניפולציות שלהם, עוד יירדו במורד הסולם. הם זמניים.
• וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. מעל לכל האויבים שמצליחים ואז מתרסקים, יעקב נוגע בנצח. הרב יונתן זקס כתב על כך: "זו הירושה שלנו מיעקב אבינו - גם אם אנשים יאבדו את אמונתם בנו, גם אם נאבד את אמונתנו בעצמנו, אלוקים תמיד יאמין בנו. ולכן גם אם נרגיש בודדים עד מאוד, לא נהיה בודדים באמת. הוא איתנו, לצידנו, בקרבנו, קורא לנו לקום על הרגליים ולהמשיך ללכת, כי יש לנו משימה, משימה שעוד לא השלמנו, משימה שנבראנו כדי לבצע".
רבים שואלים את עצמם מה היה הרב זקס אומר כיום. במלאת שלוש שנים לפטירתו ניסתה בתו, גילה זקס, לענות על השאלה: "אבא היה אומר שלא כך העולם אמור להיראות, ואנחנו נשנה את זה ולא נשלים עם זה. ייאוש הוא לא רגש יהודי".
• וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹוקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. החלום ממשיך בשורת פסוקים של הבטחה, שמירה, ברכה. זו תזכורת לכך שהסיפור לא מתחיל היום, כל אחד ממשיך שרשרת גדולה של הדורות הקודמים, ומעביר את הסיפור הלאה. שמעתי אמא משדרות מסבירה לילדים שלה שהם לא רק לומדים היסטוריה, הם חלק ממנה.
• וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. יעקב לא קם, הוא רץ. הוא החל את הפרשה כפליט בודד שבורח, ואחרי שקיבל משימה - הוא מלא בביטחון. זה סוד המוטיבציה, וזה מה שקורה ליעקב שמזנק לדרכו אחרי החלום. רש"י כותב שהלב שלו נשא את הרגליים שלו: "משנתבשר בשורה טובה, שהובטח בשמירה, נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת".
דיברתי השבוע בזום לתיכון אזורי "מרחבים" שליד אופקים. לפני שהתחלנו שאלנו את הרכזת אם צריך לדעת משהו מיוחד. היא אמרה לי ששמונה מבוגרי תיכון מרחבים נרצחו. בימים אחרים, כל המדינה הייתה מצדיעה לתיכון הזה. בתקופה הזו, לא שמענו על כך. ואז הסתכלתי על הסיסמה של בית הספר, על הלוגו: "באין חזון ייפרע עם". אנחנו צריכים כיוון, סיפור. כשיש חזון יתלכד עם.
• וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל... וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. יעקב מגיע לבאר שעליה אבן כבדה. בדרך כלל צריך כמה רועי צאן כדי להזיז אותה. אבל בראותו את רחל, כוח המשיכה כמו נעלם. בת זוג נותנת כוח. מפגש עם אדם גדול נותן כוח. זה יכול להיות מורה, מפקד, רב, חבר טוב, בן משפחה - יש אנשים שנותנים לנו כנפיים, בפרט כעת.
• וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. מילואימניק מגדוד "עוף החול" שהשריון הקים מחדש, סיפר לי השבוע שהוא סוגר שבת שביעית, אבל מחכה מאוד להיכנס לעזה. בפרשה יעקב סוגר שבע שנים של עבודה כדי להתחתן עם רחל. הוא כל כך רצה להתחתן ולהקים את הבית המשותף, אז מהן שבע שנים מול הנצח? הפרשה מזכירה שאם אוהבים ואם מרגישים שזה חשוב - האתגר הקשה הופך אפשרי.
• וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב: שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ. יעקב כבר נשוי ואב לילדים, שיהיו יום אחד השבטים של עם ישראל, אבל הוא חי בסביבה של רשע ופשע. לבן לא מפסיק לרמות אותו. במזרח התיכון עושים עד היום עסקאות עם רמאים, מי כמונו יודעים זאת השבוע. אבל בסוף צריך להקים משהו משלנו, ישר וטוב יותר. הפרשה התחילה במסע מבוהל של רווק בודד מארץ ישראל, והיא מסתיימת במשפחה שלמה שעושה את דרכה בחזרה לארץ ישראל, להגשים את כל ההבטחות.
שבת שלום. ¿
הסטטוס היהודי: "היהודים הם חלק זעיר מהמשפחה האנושית, ואף על פי כן, אין אפשרות לתאר את תולדות התרבות האנושית בלי לפגוש שוב ושוב במחשבתו של עם ישראל, בכתביו ובמעשיו. זהו סיפורו של עם קטן התופס מקום נרחב במסכת גורלו של המין האנושי" (השר והדיפלומט אבא אבן, שהשבת ימלאו 21 שנים לפטירתו)
הכותבת היא עיתונאית חדשות 12
