אוכל: מסעדת ריפאבליק בהוד־השרון היא בראסרי מודרני המציע תפריט אוכל מגוון, חלקו קלאסי וחלקו עדכני. רויה מנצורי, המלצרית האהובה של המקום, נרצחה ב־7 באוקטובר, ואחד הברמנים במסעדה הוא ניצול המסיבה ברעים. זו הזדמנות להגיע אל המקום הנהדר הזה שמנסה להתאושש. זה מקום טוב להזמין בו ריזוטו פירות ים או שוק אווז בבישול ארוך. תמצאו פה גם מנה של קרעי פסטה טרייה עם בשר מפורק, וגם מנות כמו אספרגוס בגריל, רוסטביף, ארטישוקים צרובים וטרטר טונה אדומה. מעבר לתפריט הקבוע יש גם תפריט ספיישלים משתנה, עליו מנצח השף המנוסה רועי הללי. במקום מתמחים גם במנות בשר ומקבלים את הבשר מהקצב המוערך שגיא טריגר. יש בתפריט המבורגר עסיסי וגם שניצל עגל וינאי טעים ועצום ממדים, שמוגש עם חרדל ופירה. חלל המסעדה גדול ומכיל שולחנות מסעדה, ספות, תאים משפחתיים, ישיבה גבוה סביב דלפק הבר המזמין והמעוצב וגם מרפסת נעימה.
הבעלים הם רונן שמש, אורי רז ואלי בן הרוש, שסוחבים שנות ניסיון וותק בתחום ההסעדה והאירוח וזה ניכר בהתנהלות המקצועית של המקום. בזמן הביקור שלי כאן עסוקים הבעלים בשטיפת כלים ובעבודות מטבח מפאת בעיית כוח אדם שנוצרה עם המלחמה, וניכר שהם ממש נלחמים כאן על הבית שלהם.
הפתיחה המחודשת שלאחר המלחמה לא הייתה קלה, אך לאחר חשיבה רבה הוחלט שחייבים להמשיך בעשייה, כי זה הניצחון של החיים וגם כדי לאפשר לעשרות עובדים להמשיך ולהתפרנס בכבוד, ולאפשר לכולם להיות יחד במקום שהם כה אוהבים.
''היחד הזה מחזק את כולנו'', אומרת לי קים שנקר מנהלת המקום, ומספרת על רויה ז''ל, שעבדה כאן בתור מלצרית ונרצחה ב־7 באוקטובר, וגם על אחד הברמנים אשר ניצל מהמסיבה ברעים ונמצא עדיין בביתו. שבעה מעובדות ועובדי המקום נמצאים במילואים בצו 8 אז אמנם קשה לכולם וגם חסר כוח אדם, אבל יש את הביחד. במסעדה מגבילים מעט את מספר ההזמנות, אבל מספרים שהקהל הקבוע מצביע ברגליים ואנשים מחפשים לשוב להרגלי האכילה שלהם וגם קצת לפינוק לחיך, כך שהמקום שב ומתמלא. זו גם הזדמנות למי שעדיין לא היה, להגיע ולאכול כאן.
זיכרון: "שלום, אני רויה''- כך ניגשה והציגה עצמה רויה מנצורי בפני רונן שמש, ביומה הראשון במסעדה, כשהבינה שהוא הבעלים. רונן מיד זיהה את הענווה וגם את הביטחון העצמי תחת החיוך העדין ומלא החיים שלה ומיד שאל למקור השם ‘רויה’. הסתבר שזו מילה בפרסית שמשמעותה חלום או חזון. רויה נטמעה במהירות בקרב צוות העובדים הוותיק והפכה חברה של כולם. היא תמיד התעמקה בכל דבר, סקרנית ללמוד וגם התמקצעה ואהבה מאוד את תחום היין. ביום חמישי 5.10, בתום המשמרת האחרונה שלה, ישבה עם קים המנהלת לשתות כוס רוזה, וזה רגע שקים תנצור לעד. רויה התרגשה מהנסיעה לדרום כדי לקחת חלק בפסטיבל נובה, יחד עם אחותה נורל ובן זוגה עמית כהן.
רבים מהלקוחות הקבועים הכירו את רויה וכולם כואבים את לכתה. אלו שלא הכירו נחשפים אל דמותה ברגע שנכנסים למסעדה ונתקלים בשולחן עם תמונתה ועם נרות, וגם עם מאפרה ועליה הכיתוב ''יש לי זמן לסיגריה?'' זה היה המשפט הקבוע של רויה לפני כל תחילת משמרת.
רויה נרצחה במיגונית שבצומת רעים יחד עם אחותה ובן הזוג שלה. שתי הבנות נקברו בקבורת קומות, האחת מעל השנייה, בהלוויה שתוארה לי בעצב אינסופי כשמאות אנשים עמדו ברחובות הוד־השרון עם דגלי ישראל ודמעות בעיניים. ובריפאבליק, כמו בכל מקום במדינה, מתערבבים יחד כאב, אהבה, תחושות פספוס, געגוע וצער עמוק. הנחמה היא שלפחות הם ביחד, לחבק ולחזק האחד את השני.
ריפאבליק. הנגר 24, הוד־השרון. 09-887-8800
