The World: A Family History// Simon Sebag Montefiore } Knopf } 2023 } 1344 pp
בהקדמה לספרו החדש מציין סיימון סבאג מונטיפיורי שתי סיבות עיקריות לתפנית הבולטת בסגנון כתיבתו ובמרחב הסוגיות ההיסטוריות שייחדו את ספריו עד כה. עד כה עסק ההיסטוריון הבריטי בהיסטוריה של רוסיה, גיבוריה, נבליה ותרבותה; ואכן הביוגרפיה בשני כרכים על סטלין נחשבת ומוערכת כתרומה רבת־חשיבות לחקר אישיותו ופועלו של העריץ מן הקרמלין. אבל עם התפשטותה של מגפת הקורונה — על האימה שעוררה ועל מגבלותיה בניהול אורח חיים תקין ורגיל — נוצר "מצב רוח", לדידו של מונטיפיורי, שהניע מחשבות על מהותו של הקיום האנושי והסכנות המאיימות עליו. הגורם השני לתפנית הוא מהותי, מקצועי יותר. אחרי ככלות הכל הנטייה לכתיבת ההיסטוריה של העולם היא מגמה ההולכת ומתפשטת בשנים האחרונות; ויעידו על כך המחלקות ללימודים אלה הנפתחות בשנים האחרונות באוניברסיטאות.
מונטיפיורי מצטרף למגמה אבל מנסה לבדל את עצמו משאר חבריו באסכולה הצעירה. הוא מבקש להיות חד ומרחיב דעת יותר. האחרים מתמקדים בסיפור של ההתפתחות מן האדם הקדמון עד לימינו, אך קורא חד־מחשבה מבין מיד כי כל תכליתה של כתיבה שכזו מונעת מכוח הרצון להסביר את מה שקורה בימינו. קרא על האדם הקדמון במערה ועל הציורים שצייר על קירותיה ותזכה בלקחים על דרכו של האדם מאז ומעולם כי אין חדש תחת השמש. הייחוד, החד־פעמיות שהם כל תכליתם של המחקר והכתיבה ההיסטורית מעצם הגדרתם, נעלמים. מונטיפיורי מודיע לקוראיו כי הוא מצא את המפתח לכל החידות ההיסטוריות ואינו מבין כיצד היסטוריונים שקדמו לו לא הבחינו בדבר: המשפחה, הוא אומר, הרחבה וגם הגרעינית — היא מפתח הקסם. מצא את המשפחה ותלמד מאורחותיה ומהתנהלותה כיצד ולמה התנהל המין האנושי מראשיתו ועד ימינו. הוא גם מבטיח שההתמקדות במשפחה תפענח תחומים עלומים אחרים שההיסטוריוגרפיה המסורתית מיעטה לדון בהם או שהתעלמה מהם בכלל. כשבמרכז הסיפור ניצבת המשפחה קשה להתעלם מתפקידה ומערכה של האישה ומחלקה בעיצוב החיים בעולם. ההיסטוריון של המשפחה יסלק את ההיסטוריון הפטריארכלי. המשפחה, ולא האומה או הגזע או כל גורם אחר, היא המוקד לכל הסוגיות המטרידות את ההיסטוריונים למן תוקידידס ועד למונטיפיורי. היא תלמד אותך על כוחה של האהבה, אך גם על מהות הכוח, השלטון, המלחמה והדת.
ויש, כאמור, עוד תחום שמונטיפיורי מכריז עליו כמייחד את ספרו ומבדיל אותו מקודמיו. היסטוריונים אחרים, שלעיתים מבלי דעת גוללו את סיפורה של אירופה ועלילותיהם של מלכיה ומלחמותיהם, חטאו בתפיסת עליונות האדם הלבן. הוא מבקש לתקן את המעוות ויספר את הסיפור כולו. גם באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה חיו ופעלו משפחות שפענוח תולדותיהן יוסיף עוד נדבך למה שאנחנו יודעים על העולם. ואכן, הספר גדוש בסיפורי נסיכים ובעיקר נסיכות. סיפורים מופלאים על גיבורי היסטוריה אחרת שהקורא השמרן שגדל על ערכי האירופוצנטריות מתקשה לבטא כראוי את שמם. לעיתים עולה במוחו המחשבה הזדונית שגם מונטיפיורי אינו יודע כיצד מבטאים כראוי את שמה של הנסיכה המרושעת שרצחה את כל בני משפחתה. ומלקחי הסיפור המלבב הזה משוכנע הכותב שהקורא יעמוד על סבכיה המסתוריים של סוגיות השלטון והכוח.
המחויבות לפרוס את הסיפור כולו מבלי לוותר ולו על סיפור משפחה אסייתי או אפריקאי אחד גובה מן הקורא מחיר יקר וזמן רב. הספר ארוך מדי ולקורא נדמה לעיתים שהוא כבר קרא את הסיפור הזה בפרק אחר של הספר. מה שמציל את הספר הוא יכולות הכתיבה של מונטיפיורי וחינם של אגדות ומיתוסים בעיני מי שחביבים עליו סיפורים שכאלה. התכונות שגילה כאשר כתב על סבכי משפחתו של סטלין מופגנות גם בספר המיוחד הזה.
ייתכן מאוד כי המניע לכתיבתו של ספר זה, הנסתר מן הקורא, מתגלה ומתבהר בפרקי הסיכום והסיום של הספר. מה שמניע את המחבר כשהוא מגיע לימינו הוא החרדה, הספקות על עתידו וגורלו של העולם שבו אנו חיים. הקורונה לא הוסיפה ביטחון קיומי רב, להיסטוריונים ולמי שאינם היסטוריונים, וכשמצרפים לחרדה זו את דונלד טראמפ ואת ולדימיר פוטין קשה להיאחז בתקווה שאנחנו צועדים לקראת ימים של אושר ושלווה. הפלישה של הצבא הרוסי לאוקראינה, המלחמה ההרסנית והרצחנית ואוזלת היד של העולם כולו שאינו מצליח לבלום את שיגעונות הגדלות של הצאר החדש, חברו לנטייה הרווחת לגולל את הסיפור של העולם מן ההתחלה. האם הרצון לפרוס את סיפורו של העולם מעיד גם על הנטייה האנושית לסכם את מה שהיה עד עכשיו לפני הסוף המסתמן באופק?
הפנייה לעיתים אל ההיסטוריונים בבקשה שיפענחו בהיסמך על ידע העבר את הנתיב הצפוי לנו בעתיד מובנת ואנושית אך טועה בהבנת תכליתו האמיתית של המחקר ההיסטורי. כמו שחוזרים ואומרים היסטוריונים הנאמנים למקצועם, אפשר לשאול אותם על סוד הכרעותיו של דוד בן־גוריון, אך כשמבקשים מהם לצפות לאן מובילים טראמפ, המלחמה באוקראינה ואפילו המלחמה אצלנו בעזה, ערכן של תשובותיהם אינו רב מערך הערכותיו של העיתונאי הזהיר והמשכיל. זאת גם מונטיפיורי מבין. •
