בואו נדבר רגע על שלטים וערכים.
זה היה שלט שחור ארוך שעליו מסר להחזיר את החטופים הביתה. לא קריאה מלחמתית. לא אמירה מגנה. רק בעד ילדים, קשישים, נשים. קריאה שאין אנושית ממנה.
ובכל זאת סביב האירוע הזה של מכבי חיפה התלקחה מהומה. השר לביטחון פנים ושר הפנים ותמונת טקס שעושה כאבים עמוק בפנים.
עכשיו שימו בצד את ההתלהמות של השר בן גביר; ושימו בצד את השאלה על אי־הבנה או אי־אי־הבנה; ושימו בצד בכלל את עניין השלט וחיפה.
יש פה עניין עקרוני שכדאי להבהיר. תפקידה של קבוצת כדורגל רחוק מלהסתכם בלגלגל כדור, בכל זמן ובמיוחד עכשיו. נדמה לי שאוהדי בני־יהודה, אם מותר להיתלות באילנות כתומים, מזקקים את תפקיד המועדון בקריאתם: "למען השכונה, למען הילדים".
קבוצה היא לא רק אמצעי להישגיות, קריירה, משכורת, תהילה. היא פלטפורמה לחינוך. לקהילתיות. לערכים. או כדברי בני־יהודה, למען הילדים. ומה הקהילה צריכה עכשיו? כדורגל גדול כנראה כבר לא נראה העונה. וגם אם איכשהו כן, למי יש חשק. דווקא יתר התפקידים של מועדון כדורגל הם שכל כך דחופים לנו. לחבק, להיות קול, להעביר מסר של אחדות ותקווה. ובמקרה של החטופים, של זעקה וכמיהה.
זוכרים איך התרגשנו מסרטון שחקני הנבחרת עולים לדשא עם ידיים ריקות מילדים? זה היה רגע מרגש שבו הם ביטאו אותנו. רגע שבו הנבחרת ניצלה את הכוח שלה והתגייסה למען העם.
לכל קבוצה יש תפקיד קהילתי בעת הזו. לכל אחת יש אוהדים שנרצחו, שנפגעו, שנלחמים עכשיו או סתם שחוששים. מישהו הסביר את זה לזרים של האלופה ולאלו של יתר הקבוצות? מישהו הסביר שאלו האוהדים שהם מייצגים? כי אם לא, כדאי שידעו. כדאי שידעו שזה גם מה שמצפים מהם, גם אם באופן המינימלי שבמינימלי, להחזיק שלט אנושי. כדאי שיידעו שזו חלק מעסקת החבילה של לשחק כדורגל בישראל בזמן הזה: להתעסק במסביב למשחק, לפעמים לא פחות מהכדורגל עצמו. אולי זה לא מתאים לכל אחד. הם הרי ממדינות אחרות, עם משפחות מאחור ואולי בעלי דעות אחרות. מי שצריך, שישקלל מחדש.
לכל קבוצה יש תפקיד קהילתי. לכל אחת יש אוהדים שנרצחו, שנלחמים או סתם שחוששים. מישהו הסביר לזרים של הקבוצות שאלו האוהדים שהם מייצגים?
