1 צפייה בגלריה
(קטע מכתב היד 'את ואני והמלחמה הבאה', שראה אור בגרסה שונה מן המקור המצורף ב־ 1968 , אחרי מלחמת ששת הימים.)
פזמון חוזר: למות במלחמה צודקת,
לא בשבילי, תודה רבה,
אני בעד לחיות,
צודק או לא,
בבית מחכים לי שאבוא.
להילחם, פשוט מפני שאין מוצא אחר,
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.
ועוד דבר ברור: אם לא אחיה אני,
אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.
צודק או לא, אם מישהו מפסיד, זה רק אתה;
ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה.
כשנגמר הכל, הם שסופדים לעם;
אני רוצה לחיות ולהספיד אותם.
למות בשביל העיקרון, זה לא לטעמי,
פרינציפים לא יחממו בלילה את אשתי,
אם הפרינציפ חשוב - שיילחם לבד,
אני מוכן למחוא כפיים מן הצד.
חייל שמת כבר לא כל כך אכפת לו מי צודק,
ומי שחי, חוזר הרי הביתה וצוחק.
האלמנה בוכה, למת אין אשליות:
רק מי שחי יראה חיים עם אלמנות.
2.1968
