בשובה של אביגיל התפרקתי. רואה אותה יושבת על ברכיה של הגר ברודץ' יחד עם שלושת ילדיה, שלמים, בריאים, חיים. אחרי שמועות עיקשות בזמן משא ומתן על העסקה, לפיהן "לא יודעים בכלל מי בין החיים", זה קרה. התפרקתי בבכי. הם חיים!
קשה להחזיק בכי 50 ומשהו יום. זה לא אפשרי. בסוף המספרים, העדויות, הסיפורים הבלתי נתפסים, האנטישמיות בעולם, הצורך לריב באינסטגרם באנגלית (צריך קורס מיוחד רק בשביל זה) - בסוף "כבר יבשו עינינו מדמעות".
אבל הכוח להתרומם הוא חזק יותר, העורף צריך להיות חזק, ומי כמוני בעורף רוצה לעזור במשימה. אבל למראה הילדים לא נשמתי. כאילו לא האמנתי למראה עיניי. כמו הריאליטי הנורא בעולם, שלא הייתי צופה בו כי הייתי אומרת לעצמי "מה צריך לראות כזה דבר?" עכשיו אני בוהה במרקע כלא מאמינה שמחבלי חמאס, על כל לבושם הגועלי, אוחזים בגורים שלנו. מפלצות שמחזיקות ילדים בשבי המנהרות.
ופתאום כאב מפלח על אלה שחזרו ויגלו שמשפחתם נרצחה. כאילו כל החוזרים באו למעשה להזכיר את אותו יום נוראי, 7 באוקטובר, והשלכותיו. הזעם חוזר אליי; האבא נרצח, האח גם כן, הסבא, הסבתא. האחות הגדולה. משפחות שלמות, שכנים, שעות של ציפייה ואיש לא בא, מתחננים לדני קושמרו ולאלמוג בוקר לעזרה, מחזיקים את דלת הממ"ד 20 שעות, עולים בלהבות בתוך ביתם שלהם.
קהילות הלכו. כן, קהילות, כמו בשואה. ואנחנו עדיין לא רואים את הסוף, אולי אנחנו בסוף של ההתחלה.
אולי ההלם של ההתחלה יעבור כשכל חטופינו יחזרו הביתה. מחיר חובה שעלינו לשלם למשפחות שעברו את הנורא מכל.
חובתנו היחידה היא לעשות הכל כדי להחזיר כל אחת ואחד מהם. לא להותיר מאחור את האבות. זו עוצמה יהודית, דווקא מתוך הכאב וההשפלה לעשות את הדבר הכי חשוב — להציל חיים. אנחנו צריכים לנצח, לא להשפיל.
המטרה היא שנוכל לחיות כאן. שנוכל ללדת תינוקות ולגדל אותם בארץ הזו בבטחה. לשלול אזרחות של שחקן כדורגל שלא החזיק שלט לא מקדמת אותנו לקראת המטרה הזו; להעביר כספים שלא למטרות שיקום העוטף ובניית הצבא, החיילים והמילואים — לא מקדמת אותנו למטרה הזו. אל תחזיקו בשמות שחוטאים למעשיכם. אל תקראו לעצמכם "עוצמה" בעוד שאין בכם עוצמה ואל תקראו לעצמכם "ציונות דתית" איפה שאין לכם ציונות.
הציונות והעוצמה הן להחזיר חטופים חיים, להשמיד את חמאס, לשקם את העורף ואת העוטף, לפצות את כל חיילי המילואים ולעזור להם לחזור מהלחימה. כל דבר שאינו עולה בקנה אחד עם אלה הוא סטייה מהטבעי ובגידה בעקרונות של כולנו כאן.
