בשבוע השלישי שאחרי השבת השחורה קרה משהו חריג שהזניק למפה העולמית את מושיקו מור (33), זמר חאפלות מעפולה שעשה את כל הדרך עד קיסריה תחת שרביטו של ליאור נרקיס. חמשת נגניו עמדו מאחוריו כשהוא התעטף בדגל כחול־לבן ופשוט איפשר למיתרי הקול לשחרר מתוכו את מה שהוא מרגיש לחיילים שמולם הופיע. "האמת?" חיוכו הרחב חושף שיני שנהב, "מרוב עומס אני אפילו לא זוכר באיזה בסיס זה קרה. החיילים קראו אליי, 'בחיאת, מושיקו, תרים קצת את המורל', ופתאום שמעתי מאיזה אי שם את הלחן של 'חנניה' של חנן בן ארי והחלטתי לעוף עליו. זה היה הכי ספונטני, הברקה של שנייה. שרתי 'למי אין מים, אוכל וחשמל?' וכל הקהל צעק 'לעזה'. שרתי, 'הולך להיות שם קרנבל' וכולם צרחו 'בעזה'. שרתי, 'חיל האוויר הפיל ת'בניינים' וכולם שאגו 'בעזה'. זה היה רגע של שחרור טוטאלי וחזרתי הביתה בתחושה שהיה סבבה". לצד השני של המטבע הוא נחשף למחרת. מוחמד חדיד, אביהן של הדוגמניות ג'יג'י ובלה חדיד ופרו־פלסטיני מוצהר, שיתף את הסרטון של מושיקו מעפולה עם כתוביות תרגום לערבית ואנגלית וכתב: "ישראלים חוגגים את רצח העם בעזה. הם, הנכדים של ניצולי השואה, חוגגים רצח עם וגירוש של 2.2 מיליון איש".
כמה הופתעת?
"מלא. הכי הרבה שיש. לא חשבתי שהסרטון ייצא מגבולות המדינה ויהפוך לוויראלי בכל העולם ויעלה אותי על האש. כמה קללות חטפתי. וכמה איומים. כל אירופה התנפלה עליי. כתבו לי מאיטליה, לונדון, ברלין וגם היו לא מעט ברכות מערביי ישראל. איחלו לי שאמות מסרטן, שהילדים שלי יישרפו בתנורים, הזיה".
עם תגובות כאלה לא פחדת?
"לא. מרוב שזה היה מטורף התחלתי לחייך. שון קינג שיתף אותי? במקום לשמוח שבן אדם עם 20 מיליון עוקבים מתעניין בי הרמתי אצבע וחסמתי אותו. כבר יש לי עמודים שלמים של מספרים חסומים. איסמעיל הנייה התראיין לערוץ החדשות הכי גדול ברוסיה כשהסרטון שלי רץ ברקע. 30 מיליון צפיות הוא צבר רק בשבוע הראשון שלו ברשת ומאז הוא ממשיך להתגלגל. מאות מיליוני צפיות. אומרים שפרסום זה משהו חיובי, לא?"
גם אם מאות מיליוני זוגות עיניים ברחבי הגלובוס מזהות אותך עכשיו כמטיף לרצח עם?
"לישראלים יש זיכרון קצר, רק בעלי זיכרון קצר מסוגלים לשרוד את המציאות שבה אנחנו חיים, ולמעמד שלי בחו"ל אני לא דואג בגלל שאין לי חלומות על חו"ל, אני מסתפק בקריירה שלי כאן. תודה לאל".
אתה מצטער על פרץ הספונטניות שהוליד את "חנניה בעזה"?
"לא מצטער ולא מתחרט. אחרי שהם שחטו לנו תינוקות וערפו ראשים ואנסו ילדות ונשים זכותי להרים את המורל של החיילים שהולכים להיכנס בהם. הכרתי המון חבר'ה שבאו לרקוד במסיבה ולא חזרו הביתה, מעפולה היו שניים שלא שרדו את רצח העם שחמאס עשה לנו שם. אין להם שום זכות לדבר".
ביקשו שתשיר את השיר הזה שוב?
"כן, אבל החלטתי לא לעשות לו שידור חוזר ולא למחזר".
למה?
"בגלל שהיה שם מצב מסוים: החיילים היו שפוכים ואני רציתי להרים, ושרתי את מה ששרתי וזה עשה לחיילים את מה שזה עשה, וזהו. היה. השיר הזה הוא לא כרטיס הביקור שלי. אני זמר, יוצר, אמן, ופוליטיקה לא מעניינת אותי בכלל. אצלי אין הבדל של מין וגזע ודת, אין אצלי ימני או שמאלני, אני אוהב את כולם. ובאופי שלי אני לא אחד שמחפש למשוך אש".
× × ×
אולי בגלל שהוא לא צריך לחפש. האש דולקת בעקבותיו בכל אשר ילך. מור החל את חייו בתור משה מרציאנו, במשפחה קשת יום. כשהיה בן שלוש נישאה מחדש אמו, חדווה מרציאנו, ומושיקו, בנה הבכור, ראה בבעלה אבא לכל דבר. בדירתם הקטנה בעפולה־עילית הוא חלק את חדרו עם שלושת האחים, בן ושתי בנות, שהוריו הביאו לעולם. "אני לא זוכר מי תיפקד בבית בתור אבא שלי בשנתיים הראשונות לחיי", הוא מספר. "הייתי תינוק, אבל מאז שהזיכרון שלי התחיל לעבוד אמא אמרה לי שבגיל 18 היא תגלה לי את הסוד. כילד, הסקרנות שלי עבדה בפול טורבו, איזה סוד אמא מסתירה ממני? שאלתי, חקרתי, לחצתי והיא הייתה כמו בונקר. שפתיים נעולות".
ובגיל 11 עברת לפנימייה בצפון יחד עם שלושת האחים שלך.
"בגלל שהמצב הכלכלי בבית לא היה הכי טוב. לא תמיד היה מה לאכול בגלל שלא תמיד היו בבית שתי משכורות. לאמא ובעלה היו תקופות של 'און אנד אוף' ואחרי שאמא קיבלה שבץ מוחי היא הפסיקה לעבוד. בתחילת כיתה ד', כשאמא הודיעה לנו שכולנו עוברים לפנימייה, לא התלהבתי, אבל גם לא התווכחתי. בכיתה ה' התחילו ניסיונות הבריחה. לא התאים לי הקונספט הזה, ובסוף כיתה ו' הודעתי להורים שאני חוזר הביתה והם רשמו אותי לחטיבת ביניים 'אלון' בעפולה. התחלה חדשה".
חודשים ספורים לאחר מכן נחתה עליו הכאפה השנייה. "במשך כל השנים אמא הבטיחה לגלות לי את הסוד כשאהיה גדול, מינימום 18, וכיוון שהמצב הכלכלי בבית היה על הפנים חשבתי שאולי היא מסתירה כמה מיליונים מתחת לבלטה. יום אחד, כשחזרתי מהעבודה, אמא קראה לי למטבח ודיברה איתי כשהיא בוחשת בסיר. היא סיפרה שבעלה, הוא לא האבא האמיתי שלי, שהאבא הביולוגי שלי הוא מוטי מרציאנו, וכששאלתי איפה הוא אמא הורידה עליי את הבומבה. 'אבא שלך בכלא, אסיר עולם'. זה היה פטיש כבד".
על מה הוא ישב?
"אני לא יודע".
מה אמרת לה אחרי שהיא סיפרה לך?
"אמרתי שאני לא מכיר את המוטי הזה ושאני גם לא רוצה להכיר אותו, אבל אמא חיבקה אותי, וסיפרה לי שמוטי היה האהבה הראשונה שלה ושאת האהבה הראשונה לא שוכחים. ככה זה בחיים. אמא סיפרה שהיא התגרשה ממוטי כשהוא נכנס לכלא, בגלל שהיא לא רצתה להביא אותי לביקורים מאחורי הסורגים. יענו, היא עשתה את זה לטובתי. ואז, כאילו כל מה שסיפרה לא הספיק בשביל לזעזע אותי, אמא אמרה שעכשיו היא ובעלה מתגרשים, והיא רוצה להתחתן מחדש עם מוטי, האבא הביולוגי שלי".
טלנובלה אמיתית.
"ממש. בימים הראשונים לא דיברתי עם אמא בכלל, הרגשתי שבמשך 18 שנים היא שיקרה לי. בנוסף, היחסים שלי עם בעלה, שגידל אותי מגיל שלוש בתור אבא חורג, עברו משבר. עד אז, אף פעם לא הרגשתי אפליה, לא היה מצב שהוא קנה לשלושת ילדיו הביולוגיים דברים שהוא לא קנה לי, אבל פתאום שאלתי את עצמי למה אף פעם לא קראתי לו אבא. אחרי שבועיים־שלושה אמא הודיעה לי שביום זה וזה אני לא הולך לעבודה בגלל שאני נוסע איתה לחתונה. היא הזמינה מונית לבאר־שבע, התיישבה מלפנים עם שמלת כלה, אני ישבתי מאחור, וככה הגענו לכלא".
התרגשת לפגוש בפעם הראשונה את אביך הביולוגי?
"לא, ממה יש להתרגש? ראיתי גבר שקצת דומה לי, זאת אומרת, אני דומה לו וזהו. לחצנו ידיים. אולי אמרתי לו מזל טוב לחתונה. לא זוכר. חזרנו הביתה, במשך תקופה ארוכה לא דיברתי עם אמא חוץ מ'שלום' ו'מה שלומך', דברים בסיסיים, והחלטתי להשקיע את כל האנרגיה במוזיקה ובעצמי. בסביבות גיל 20 הקלטתי את השיר הראשון שלי, 'חולם עלייך', שהטריף את המדינה. השקעתי בו בעצמי, מהעבודה בשוק. שמתי ארבע וחצי אלף, אבל באותה תקופה זה היה כמו 15 אלף של היום".
× × ×
בראיונות הבכורה שלו מור סיפר שחלומו הגדול הוא להיות דודו אהרון. "טוב", הוא מגחך, "הייתי ילד, גדלתי על דודו ושאפתי להיות כמותו, אבל מאז גדלתי והתקדמתי ונפתחתי לעוד עולמות. היום אני לא רוצה להיות שום דבר חוץ ממושיקו מור".
הרומן שלו עם ליאור נרקיס נולד באילת. "באתי לנפוש עם אשתי וראיתי את ליאור עם איתי לוי ואופיר כהן, שצילמו שם קליפ. באתי לאופיר, דפקתי לו על הכתף ואמרתי, 'שלום, אני מושיקו מור ואני מת שתכתוב לי שיר'. הוא ענה 'בסדר, בסדר', ניפנף אותי, אבל אני טוב בהצקות. צילצלתי וצילצלתי עד שהוא נתן לי את 'טיפוס של חורף' שעשה 16 מיליון צפיות. אופיר הכיר לי את ליאור, שהחתים אותי על חוזה לניהול אישי, ועשינו יחד דרך יפה. התארחתי בהופעות הגדולות שלו, הוא חשף אותי לקהל הרחב והכיר לי אנשים חשובים מהתעשייה כמו איל גולן שהקליט שיר שלי, 'דבקה בתל־אביב'. ליאור ואני הקלטנו שני דואטים - 'אחי' ו'בנים וגם בנות' - והכל היה טוב עד שבשלב מסוים רציתי לגדול ולפרוס כנפיים, זה טבעי. אחרי ארבע שנים, כשהחוזה נגמר, נפרדנו כידידים".
אמרו שנפרדתם בגלל חילוקי דעות כספיים.
"אז אמרו. תמיד יש כאלה שאומרים. אני אוהב מאוד את ליאור, הוא היה מורי ורבי ולמדתי ממנו המון. סיימנו את הקשר בכבוד הדדי, ולכבוד הפרידה הכנסנו ספר תורה לבית הכנסת של חב"ד בסביון. מאז אנחנו נפגשים באירועים, לפעמים על אותה הבמה, בנשיקות וחיבוקים. פתחתי משרד עם אלירן סאסי, אבל אני לא מחתים זמרים, רק יוצרים כמו רונן מיכאלוב מהצפון, שכבר כתב לי להיטים. הכל טוב".
אתה נעלב שאתה לא זוכה להמון השמעות ברדיו?
"בתחנות האזוריות כן משדרים אותי, אפילו משדרים יפה, ואני מודה לבורא עולם על מה שיש וגם על מה שאין. אם שיר מסוים לא דיבר לשדרן בגלל שהוא דיכאוני מדי, אולי השיר הבא יתפוס אותו חזק. העובדה שהשירים שלי עושים מיליוני צפיות ברשת מדברת בעד עצמה. ברור שהיה לי יותר קל אילו הרדיו היה מפרגן לי, אבל אני גאה להיות זמר שטח שאוסף את הקהל שלו אחד־אחד, בפינצטה. הרדיו לא ישלם לי את השכירות והמשכנתה וגם לא את הגנים של שני הילדים".
אתה מופיע עכשיו בהתנדבות. ממה אתה מפרנס את המשפחה?
"ברוך השם, אנחנו לא מסכנים. עבדנו קשה לפני השבת השחורה ונחזור לעבוד קשה אחרי שהמלחמה תיגמר. גם בקורונה היה קשה. הייתי צריך להחזיר שלושה מיליון שקל שקיבלתי על אירועים שבוטלו ועשיתי את זה, אבל בקורונה היו מענקים. עכשיו אני סומך עליו", הוא נושא עיניו לתקרה.
ואיך אתה היום בערוץ המשפחתי?
"הכל מקסים. אחרי שאמא שלי התחתנה מחדש עם האבא הביולוגי שלי היה בינינו נתק של כמה שנים, עד שאמרתי לעצמי, 'זאת אמא שלך, אמא יש רק אחת' וסלחתי לה. היא לא לחצה עליי לבקר את מוטי, האבא הביולוגי שלי, ואחרי כמה שנים, כשנסעתי עוד פעם לבאר־שבע, לבקר אותו בכלא, הסוהרים כבר זיהו אותי וזימזמו שירים שלי. אף פעם לא שאלתי אותו על מה הוא קיבל מאסר עולם, זה לא מעניין אותי, אני בטוח שזה לא היה פרס על התנהגות מופתית. לפני שנה הוא השתחרר מהכלא, חזר לעפולה ומאז אני לא מגיע לבית של אמא שלי".
ועם האבא שגידל אותך?
"אני בקשר מעולה, הוא בא אלינו בשבתות, יחד עם אחיותיי ואחי. אנחנו גרים ברובע יזרעאל של עפולה החדשה. שכונה קלאס, נקייה מפשע, יותר מצוחצחת, מרגישים את זה באוויר".
