קבלו הבהרה דחופה: זאת הכתבה. ולמרות שאת חצי מהמילים שבה, כמוני, לא תבינו: בסוף, כשתסיימו לקרוא, בטוח תקלטו מה הדבר הכי לוהט היום ברשת. רמז: בכותרת.
ועכשיו לכתבה בהרחבה: אחרי תחקיר מעמיק שערכתי בקרב בתי, מייפל, הבנתי שבעידן שבו כל “יוטיובר” ו”בלוגיסט” בן חמש וחצי פותח לעצמו “דוכן תוכן”, כלומר ערוץ ברשת, ומצליח להיות “כוכב” מזן “משפיען”, זה רק מובן מאליו, שֶׁאוֹחְצְ' עם ערוץ טיקטוק לוהט, יהיה בזמן מלחמה גם סרן מילואים קשוח מאיו"ש.
אז עכשיו בעברית מדוברת: תכירו את אדיר מזרחי (כוכב רשת, מזן משפיען, שהוא גם אינסטגרמר, גם יוטיובר, גם בעל ערוץ בטיקטוק, גם אמן, גם צייר, גם בשלן, גם מאפר־על חלל של עצמו, גם קצין מילואים בהסברה מטעם עצמו. וגם. וגם. וגם).
בקיצור, מזרחי שהרגע הכרתם הוא בעצם "גם וגם וגם", שזו עבודה ממש פופולרית היום. עכשיו אתם שואלים, מי זה בכלל אותו אדיר מזרחי שהוא 'גם וגם וגם'? בצדק, גם אני שאלתי, ומייפל שזה עתה סיימה בהצלחה את גיל ההתבגרות (או ככה אנחנו לפחות מקווים) סיכמה: "אז ככה אבא, אדיר מזרחי הוא פשוט מִלְחָמָאמוּשּ רשת וזהו".
מלח־מה?
"מִלְחָמָאמִי".
מייפל, מה זה “מִלְחָמָאמִי”?
"’מִלְחָמָאמִי’ ברשת זה משפיען, שמאז המלחמה נהיה אפילו עוד יותר מאמי מעצמו".
למשל?
"אדיר מזרחי הזה שלך, הוא מִלְחָמָאמִי"
גם דני קושמרו וברהנו טגניה נגיד, מִלְחָמָאמִים?
"דני וברהנו הם מאוד מִלְחָמָאמוּשּים אבל הם לא משפיעני רשת. הם בטלוויזיה, הבנת אבא?"
לא, אבל אני חייב לרוץ לאדיר. אברר כבר איתו. תודה מייפל.
× × ×
רגע אדיר, אני חייב לסגור פה פינה, אמרו לי שאתה משפיען רשת מזן מלחמאמי?
מזרחי: "ברור".
מה הופך אותך לכזה?
"מה זאת אומרת: אני מאמי, נקראתי לדגל והתייצבתי במלחמה".
ואיפה אתה היית ב־7 באוקטובר?
"אני אומרת לָךְ (לפעמים הוא מדבר בלשון נקבה לעצמו ולכולם ולפעמים בזכר ‑ ג”ר), הייתי בטוחה שאני הולכת לעשות ביונסה מאמצע ניו־יורק בהאלווין, להגשים את החלום, וכבר היה לי הכל מוכן וארוז. ואז, כמה שעות לפני הטיסה, אני מקבלת פתאום טלפון מהמילואים: תגיע לאוגדת איו"ש מיד! קולט?! הייתי אמורה לטוס לחודשיים, הכל מוכן, ובסוף אני טסה לרמאללה, לבושה במדי דקרון, קצינת מילואים באוגדת איו"ש. איך אומרים? לאלוהים יש תוכניות משלו, אבל אני באמת מנסה למצוא את הטוב שבדברים, ואני ממש לא מצטער שנשארתי למלחמה פה, להפך".
לביונסה נשוב בהמשך, כי בינתיים אדיר מתעקש להרחיב על העבר הצבאי המפואר שלו, על השליחות הציונית שלו ועל איך “אין דבר העומד בפני הרצון שלו”, כי ככה הוא. אדיר, כפי שמיד תבינו, פצצת אנרגיה משוגעת במדי זית ומרפּקן צמרת, עם מאות אלפי עוקבים, ביניהם סלבז־על כמו פריס הילטון ומאלומה, שהטריף את הרשת כששינה את תווי פניו באמצעות איפור כדי להיראות כמו גל גדות ודני קושמרו, שלא נשארו אדישים ופירגנו לתוצאה.
מסוג “האנשים האלו שלא אומרים להם לא", הוא מכריז בגאווה וממשיך, "כשהתגייסתי הייתי בטוח שאני הולך ליחידת הסרטה כי באתי ממגמת אמנות חזותית בתלמה ילין עם תיק עבודות מפואר, אבל במיונים גיליתי במבחן טעות בשאלה והייתי חייבת להגיד את זה לבוחנים בשיא החוצפה. בגדול, הראו לי את הדלת החוצה, ואז קיבלתי זימון למשטרה צבאית, אמרתי 'ממש לא! נראה לכם שאני אעמוד בצומת ואחלק דוחות? לא עוֹלָה לאוטובוס! לא מִתְפַּנָּה!' הגעתי לקצין מיון בבקו"ם והבטיחו לי, 'אל תדאג ימצאו לך תפקיד טוב במשטרה צבאית', אמרו לי שאגיע למצ"ח בגלל הנתונים הגבוהים שלי. בסוף, כמו כולם, עליתי על האוטובוס".
אז באיזה תפקיד שירתָּ בסדיר?
"וואוו, במגוון תפקידים: הייתי מד"כ (מדריך כלואים, בקיצור סוהר ‑ ג”ר), מפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה, קצין אג"ם בכלא ומ"פ", הוא מוסיף בדידקטיות. "במילואים אני עושה שני תפקידים - בראשון אני עובד ב'מדור הסברה' לעידוד גיוס למשטרה הצבאית, שם למשל אני מעלה סרטונים אינפורמטיביים. עכשיו, מאז שפרצה המלחמה אני בתפקיד השני שלי, כקצין מטה באוגדת איו"ש", הוא עובר נושא, "בגלל המלחמה וביטול הנסיעה שלי לניו־יורק, שמתי בינתיים את הלוק של ביונסה בצד", הוא מצביע ביגון לעבר התחפושת המרהיבה של ביונסה, אותה לובשת כעת בובת חלון ראווה שעומדת בקצה הסלון שלו. מין נקודת צבע זרחנית־דְרָאגִיסְטִית, בביתו המונוכרומטי באופן מחשיד. "את יודעת כמה עלה להפיק את התלבושת של ביונסה? כמה אלפים, ובגלל המצב החלטתי לא לפרסם אותה כרגע, נמתין קצת ונעלה איתה לרשת בפורים, כשהכל כבר יסתיים, בעזרת השם".
תגיד, היית מתישהו באיזשהו ארון, או שמההתחלה הלכת עם מי שאתה ומה שאתה?
"תמיד עשיתי מה שבא לי ומה שטוב לי. לא היה אקט של יציאה מהארון. גם לאף אחד לא היה אכפת. אנשים ידעו שאני אדיר, יצור, ושזה לא משנה מה הנטייה המינית שלי".
הוא בן 27, גר בשכונת קריית שלום בדרום תל־אביב, שתי קומות מעל הוריו, בבית סבתו רחל ז"ל. השבוע חזר מהמילואים לאפטר קטן, במיוחד כדי להתראיין לכתבה הזאת.
איך הגיבו בצה"ל כשהגעת לבסיס בשבת ההיא?
"מה זה ‘איך הגיבו’? פרסו לי שטיח אדום וזרקו עליי סוכריות דרז’ה. אפשר לחשוב, עוד חיילת ירוקה מדי זית. אבל אני מרגישה פה באוגדה כמו מיכל הקטנה או יובל המבולבל, שעושה גם סרטוני יומולדת והקדשות לחיילים. הכי מצחיק אותי זה שכל מיני מילואימניקים בני 50 באים אליי ואומרים לי, 'בחייאת אדיר, תעשה לי סרטון, תקשיב, אשתי מתה עלייך'. זה חנק".
רגע, ומה הופך אותך לכזה להיט?
"אני נדיר, מעלף, מהמם. מכיר את אלה שעפים על עצמם?"
ברור. ות'אמת?
"אז התשובה הרצינית והמציקה היא שאני חושב שאני משב רוח רענן במפרשים, אני יוצר תוכן מכל הסוגים כבר חמש שנים ברשת. תמיד ביקשו לראיין אותי לכל מיני כתבות וסירבתי, כי חיכיתי לכתבה אמיתית שתדבר עליי כאמן, והנה ההזדמנות הגיעה. עד היום סתמתי".
× × ×
הוא גר בדירה קטנה אך מעודכנת בבניין מט ליפול, שאין בו אפילו אינטרקום או דלת כניסה, נניח. ביום חורפי הוא מכורבל בתוך עצמו על הספה בשני גוני האפור, שמתאימים לדירה המעוצבת גם היא במגוון רחב של שני גוונים של אפור בלבד. מדי הסרן של מזרחי האמן מגוהצים ומעומלנים למהדרין על קרש הגיהוץ בסטודיו הקטן שלו לצד ארגזי איפור, פאות נשיות והמון תלבושות דְרָאג. כבר חודש וחצי שהוא לא ראה בית כי הוא ממש מורעל על הצבא.
מזרחי: "אני מעדיפה מילואים על פני לשבת כאן בבית במלחמה ולהשתגע, והאמת? גם על פני ניו־יורק עם ביונסה. בצבא אני תורמת למאמץ הלאומי ומוקפת באנשים שעוזרים לי להשכיח את המצב. חוץ מזה", הנה הוא עובר ללשון זכר, "שבמילואים עכשיו, אני מרגיש ממש שליחות משמעותית".
יש הרבה משפיעני רשת, מה הייחוד שלך?
"שאני מביא הכל מהכל, אני גם וגם וגם. יום אחד אני בריטני ספירס, יום אחר בא לי לתת מתכון, יום שלישי בא לי לפרסם ציור שלי, יום אחד בא לי להיות פרה או גל גדות, יום אחר בא לי לפתוח פה ג'ורה כמילואימניקית בסטורי. אני מאוד אינדיבידואל. אני הלא־צפוי. יש לי למשל קטע בסטורי שאני מתאמנת לחופה שלי כמילואימניקית במלחמה, קולט?"
איזו חופה? יש חתונה באופק?
"לא, איפה? אבל אני אומרת, 'תמיד צריך להיות מוכנה'. אז אני בוחרת שיר לחופה לבושה כמו כלה מנייר טואלט עם מגבת על הראש שמדמה הינומה, זורקת נשיקות באוויר ומסתכלת על בעלי בעיניים נוצצות".
ומי בעלך?
"אין לי עוד בעל, אבל אני כבר מתאמנת כי מתישהו הוא יגיע".
תגיד, איך המילואימניקים באוגדה מגיבים אליך בבסיס?
"המילואימניקים מגיבים פיפי. אמרו לי, 'אתה חייל שאי־אפשר להיות איתו בדיסטנס. אי־אפשר להישאר אדיש אליך', לא נתקלתי במישהו שלא ירדתי לו בגרון".
אז עכשיו, כלומר כבר כמעט חודשיים, אתה סלב מלחמאמי, משפיען רשת כלומר, מיני דובר צה"ל.
"כן ולא. דובר צה"ל נותנת ברשמיות עובדות מהשטח, אני יותר נותנת את הפרשנות האישית שלי בסבבה".
רגע, אני רוצה לדעת שהבנתי, מה התפקיד שלך במלחמה עצמה?
"זמרת חתונות. נו באמת, לעשות שמח ופוֹרַאחְ (קרקס או מופע פרחי, בעגת הקהילה ‑ ג”ר) להעלות לאנשים חיוך".
אבל זה לא התפקיד הרשמי שלך במיל’.
"התפקיד הרשמי הוא עבודת עורף משעממת, אבל השליחות האמיתית שלי זה לעשות הסברה. בשביל זה אני כאן. בעיניי, התפקיד שלי במלחמה הזאת זה לשמור על המורל ולהעלות חיוך, כי בסופו של דבר האויבים שלנו רוצים לגמור אותנו, ליצור מצב של פחד, להטיל אימה, שלא נצא מהבתים, ואני לא מוכן שזה יהיה ככה! אז אני מתקרקס על המצב מהמילואים, שלעוקבים שלי יהיו כיף והסחה מהפחד".
אבל איך אתה מוציא את עצמך בזמן המלחמה מהדיכאון ומהייאוש שמלווים את המציאות היומיומית?
"תראה, גם בבסיס אני הרי מוקף באנשים שמזהים אותי ובאים לעשות איתי סלפי, ואני אומר לעצמי: אם אני עכשיו בדאון ‑ אני מפיל את כל מי שמסביב. אז אני לא יכול להישאר בבאסה. יום אחד ישבתי בבסיס לבד, פתחתי את הטלפון וראיתי מה קורה, הסתכלתי על עצמי ואמרתי מה כבר אני יכול להגיד, מיד אמרתי: 'חמאס חמאס חמאס, לנו מכם נמאס!' הכי בסיסי. ילדה ערסית מבת־ים. ואז התחלתי לקלל קללות שצינזרתי עם ביפים וזה התפוצץ! עבר את המיליון צפיות. אז אמרתי לעצמי הנה, הגיע הזמן, אפשר לעשות הפוגה, להתקרקס ולעשות שמח עם המדים במילואים. יצאתי עם שירים וסינגלים והעוקבים שלי אהבו מאוד".
עכשיו הבנתי סוף־סוף איך הפכת ללהיט בעידן הזה.
"תראה, אני גם במדים ועם כל הדרגות וזה, אני מייצג משהו מאוד ממלכתי, אז אני אומר לעוקבים שלי דרך הסרטונים שלי שיהיה בסדר ושאפשר להרים את הראש. חשוב לי להסביר ולהבהיר שהבנתי שמעבר לתפקיד ההסברה שאני עושה במילואים, יש לי שליחות לתת נקודת אור. זו שליחות ממש ציונית שלי".
× × ×
כשחושבים לעומק ולרוחב על מזרחי, שהוא משפיען רשת מזן מִלְחָמָאמִי, מבינים שהוא כנראה האדם הנכון במקום הנכון וזה מה שהפך אותו לכזה חם בשבועות האחרונים ברשת, יותר מתמיד. ישראל, כידוע, באמת לא במצב הסברתי מזהיר. שרת ההסברה לשעבר, גלית דיסטל אטבריאן, הודתה בעצמה שהמשרד שאליו נכנסה בינואר הוא מיותר וש”לבסוף אזרחים ומשפיענים הצליחו בפעולת הסברה האזרחית באופן פנומנלי". מזרחי מגיב: "בתכלס היא צודקת. בסופו של דבר, זה אנחנו המשפיענים שעשינו את ההסברה. אבל זה היה פיפי בתחתון שהיא אמרה שהיא לא מצאה מדפסת במשרד ההסברה ולכן התפקוד היה לקוי. זה כמו שאני אגיד שאין לי כיסא אז אני לא מתאפרת".
אז רגע, מה עוד ישראל צריכה לעשות בהסברה – איפה טעינו?
"סליחה, איזו הסברה בכלל הייתה מטעם המדינה?! אני לא ראיתי שום הסברה. אבל זה אולי כי אני צריכה משקפיים, או מדפסת", הוא משחיז בביצ'יות.
דרך אגב, ראיתי גם בפיד שלך שהגבת בחריפות כשח"כ יצחק פינדרוס אמר בערוץ 21 לפני המלחמה ש"ההומואים הם הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל. יותר מדאעש, מחיזבאללה ומחמאס".
מזרחי: "זה הצחיק אותי ברמות של פיפי בתחתון, עשיתי לו גם ספיצ'־תגובה בטיקטוק. שמתי שני מחושים ואמרתי 'בּוּבִּי, אני מְסֻכֶּנֶת, אני מְסֻכֶּנֶת, אני מְסֻכֶּנֶת'".
וברצינות.
"ברצינות, אני מגיב לטמטום בטמטום. מבחינתי האמירה האומללה שלו חלולה ולא רלוונטית. זה לא סוד שבחזית כרגע נלחמים ונלחמות חיילים וחיילות גאים וגאות שמגינים על המדינה שלנו מגופי הטרור שהוא ציין. גם אני, בתור הומו, נותן את הלב והנשמה בשביל המדינה הזאת, כדי שאתה, בּוּבִּי (הכוונה לח”כ פינדרוס ‑ ג”ר), תוכל לשבת בביתך בבטחה וליהנות מההגנה שלנו".
ומה שונה בתוכן שאתה מייצר ברשת? הרי יש עוד משפיענים עם מדים.
"אני חושבת שאין הרבה אנשים שמצלמים בעצמם את התוכן, הרוב משתפים דברים ממשפיענים אחרים. יש תוכן הומוריסטי של חיילים במדים וזה הכי כיף וטרנדי היום. איך אמרנו? מִלְחָמָאמִי ברשת. תבין, אי־אפשר לעמוד בפני חייל, כל חייל. כי זה מאמי. זה כמו שמעלים תמונה של חתול בטוקסידו. חיילים זה מחמם את הלב, וכולם אוהבים חיילים. גם אין דבר יותר סקסי מחייל במדים. מצידי שיהיה עם כרס וטוסט ביד, מדים זה מדליק ומחרמן".
מי שפחות מחבב את התוכן שאדיר מעלה הם כל מיני טוקבקיסטים פרו־פלסטינים שמגיבים בתגובות נאצה רובן בערבית, חלקן באנגלית. מזרחי נותן דוגמאות חיות מהפיד: "כתבו לי 'אתם שקרנים, אי־אפשר לסמוך על המדינה שלכם, זמנכם ייגמר! הגיהינום מחכה לכולכם, אומה מלאה מסריחים', ועוד ים תגובות נאצה".
בסוף השבוע גם נוצרה ברשת מיני סערה. מזרחי: "כל העמוד שלי עם דגלי פלסטין, כל שנייה הודעה אחרת בערבית. אמרו לי שעמוד מוסלמי רדיקלי העלה כמה פוסטים שלי וקרא לעוקביו לדווח על העמוד שלי ולכתוב לי תגובות נאצה, עוד שנייה כמעט סגרו לי את העמוד".
צריך להגיד שמזרחי הוא קומפּוט לא מובן של ניגודים. "גם וגם וגם", כבר אמרנו. “גם אוטודידיקט שונא מסגרות אך מתלמה ילין, גם סרן במיל’ וגם ביונסה, אני גם מאפר־על וגם שיפוצניק. גם צייר וגם מייצר סטורים הורסים. תבין, אני גם היוצר, גם המוצר וגם המשווק, בקיצור, אני אמן!" הוא מדגיש בשלישית, ובצדק.
מזרחי האמן הוא מאלו שעושים יש מאין בכל הכוח. שזה בדרך כלל תוכן רשתי מכלום. בעצם פּוּקִים ויראליים, שתופסים בטירוף עד שהם הופכים לטרנד. מזרחי מאשר: "זאת בדיוק ההגדרה, בול".
× × ×
אז אדיר, איך הכל התחיל?
מזרחי: "עוד כשהייתי קצין בצבא התחלתי לפרסם ציורים שלי ברשת, אמרתי בוא ננסה, נראה מה יקרה, ראיתי שיש תגובות מהממות, פניתי לעמוד שנקרא דיילי־ארט שיפרסם פוסט שלי, זה עלה לי 80 דולר, סכום גדול מבחינתי, אבל זרמתי והיה שווה. כשהפוסט התפרסם עלו לי למעלה מ־1,000 עוקבים, זה היה מלא, מטורף, אמרתי טוב אמשיך לצייר, וככה התגלגלתי. ציירתי מפורסמים ישראלים וזה עזר לי להעלות עוקבים. כשהתחלתי לדבר בסטורי, עשיתי דמויות, וראיתי שאנשים מתחברים. ואז פרצתי עם סרטון מצחיק שעשיתי עם חברה שנתקעת בעמוד, זה היה שוס! והביא לי עוד עוקבים".
מזרחי מאפיין את המגמה שעלה עליה: "אנשים אוהבים לראות תהליך, משהו שהופך למשהו אחר. אנשים אוהבים לראות משהו שהם מזדהים איתו, ואנשים אוהבים לראות השפלה ובכלל דברים אותנטיים".
תן דוגמאות להשפלות עצמיות שהעלית לרשת.
"פעם נפל לי המפתח של הבית לזבל יחד עם השקית, לקח לי חצי שעה לדוג אותו עם מגב. נגיד, הייתה לי חולדה במדרגות אז התחלתי לצרוח, זה היה 'פיפי, חרבון'. באתי להתאפר - התפוצצה לי מנורה במקלחת, כל המקלחת זכוכיות, התחלתי לבכות. נגמר לי הגז באמצע שאני מבשלת, צווחתי. נו, פשוט השפלות. ואנשים מזדהים, כי למי זה לא קורה? התחלתי גם להעלות רצף של אתגרים מטופשים כי אנשים אוהבים לראות שטויות. כל דבר כזה העלה לי עוקבים".
כי מה הבאת?
"הבאתי את אדיר האורגינל, ושמתי את הדברים על השולחן, להראות שלא הכל מושלם. זה פקעת הניגודים שאני. בסטורי מצד אחד אני מאוד מטונף ומשוחרר, מצד שני העמוד שלי נראה מוקפד ואסתטי, למשל אני עושה דמויות מגה־סלב ומעלה, שהן ברמת גימור מאוד ביוטי ונקיות".
אפשר דוגמאות.
"כן, דני קושמרו שהגיב ("לרגע חשבתי שזה באמת אני") ועשה לייק. גל גדות שעשתה לי לייק והגיבה עם אמוג'י של 'וואו'. יונית לוי ראתה ואמרו לי מחברת החדשות שהיא אפילו שוקלת לפתוח אינסטגרם בעקבות זה. הראפרית ניקי מינאז' הגיבה בעמוד המעריצים שלה, שהעלו את התמונה". מזרחי לוקח אוויר וממשיך בניימדרופינג: "פריס הילטון עשתה לי לייק, הגיבה ב'סו הוט', עשתה לי פולואו בטיקטוק וגם עוקבת אחריי. הזמר הקולומביאני ההורס מאלומה עשה לי לייק, הגיב ב'פאקינג קרייזי' והעלה את הפוסט שלי לעמוד שלו בטיקטוק. טירוף לא?"
כן. בטח לא היה קל להגיע למעמד כזה?
"השנה הראשונה ברשת זה להיות עבד, נקרע לי מזה התחת ממש. אתה חייב להתמיד ולהעלות כל יום משהו, עד שאתה יוצר קהילה של עוקבים. ואז, אם תהית, מגיע השלב היותר קשה שזה לשמור עליהם. זה פול־טיים ג'וב, לא סתם מרוויחים מזה כסף".
אז המטרה שלך הייתה להיות מפורסם?
"כן. מי שיגיד לך אחרת משקר. החלטתי שאני הולך להיות כוכב רשת והמטרה ההתחלתית הייתה עשרת אלפים עוקבים, אני רציתי את ה־k. אין דבר שאני מחליט ולא משיג".
וכך בעצם נהיית סאקר של לייקים.
"ממש לא, בעיניי הלייק נמדד בזה שמישהי ממש כותבת לי בפרטי ש'היה לי עכשיו התקף חרדה והוצאת אותי ממנו', או אחת שכותבת לי, 'אתה נקודת האור שלי ביום'. זה נותן לי מרווח נשימה ועושה לאנשים טוב. אני יוצר תוכן. מביאה את מה שיש לי פה בקישקע ומוציאה החוצה. אחרי שנתיים של פעילות כבר קיבלתי פרסומת לשוקו. מבחינתי, זה היה המון. הרגשתי טירוף שהצלחתי להפוך את זה לכסף והיום אני ממש עובד בזה, זו עבודה לכל דבר".
לא הבנתי עדיין, איך מרוויחים כסף מלהיות כוכב רשת?
"תראה, לי יש עמוד עם חשיפה ויש מוצרים או חברות שמעוניינות בחשיפה הזו כדי לקדם מוצרים שלהם. בדיוק כמו בטלוויזיה, אני נותן זמן אוויר. אבל חשוב לי להגיד שאני תמיד מפרסם רק מוצרים שאני מאמינה בהם. ואז הגיע הפרויקט של ‘האח הגדול’, שבעצם ראיינתי את כל המודחים בקטע של אדיר מזרחי".
לתוכנית "פוֹרַאחְ" היו למעלה מ־20 פרקים שעלו בנכסים הדיגטליים של ערוץ 13, ומזרחי כמו מזרחי אומר: "האושיה והדמות בתוכנית היא מי שאני בחיים. אדיר מזרחי. אצלי אין טקסטים, הראיונות שרואים זה הכל שיחה כמו שאני מדבר איתך עכשיו, וזה עבד. הרייטינג היה משוגע. מאות אלפי צפיות ברשת, אז אמרתי וואלה, מתברר שאני טובה בזה".
× × ×
המוטיבציה האדירה של מזרחי נולדה יחד איתו. "כשהגעתי לתלמה ילין הבנתי שיש לי אוצר מילים מאוד דל. לא דיברתי בעברית תקינה ספרותית. רק בגיל 16 פגשתי לראשונה את המילים דיסוננס, קולמוס או אימפרוביזציה. והם, כל התלמה ילינים האלה, כבר באים עם פילוסופיה מגובשת ומושגים ממש גבוהים. הרגשתי דביל וגם ככה המורים התייחסו אליי כאילו אני כיתה טיפולית. אז באותו רגע החלטתי שאדיר הסתום מת, ושעכשיו אני עושה הכל בשביל להיות הכי חכם בכיתה, לקחתי על עצמי לקרוא כל יום וללמוד וראיתי איך הציונים שלי עולים בטירוף. מעולם לא הסכמתי שיגידו לי שאני לא מספיק טוב. רציתי להיות מה שאני מחליט שאני, מצטיין".
אני עדיין מנסה להבין את מנגנון המוטיבציה הבוערת שלך. הרגשת שכילד היה חסר לך משהו?
"ההורים שלי עבדו מאוד־מאוד קשה בכדי שנקבל את החינוך שרצינו, והחלום שלי זה להחזיר להם בקרוב את הכל. כילד, לא הרגשתי שחסר לי כלום, אבל להגיד לך שהיו לי הוד ופאר והדר כמו שהיה לחברים שלי? ממש לא! מה שכן, תמיד הייתה לי ארוחה חמה בבית. ההורים שלי שילמו המון כסף לבית הספר לאמנויות, כדי שאוכל לעשות משהו עם החיים שלי. אבא שלי עבד בשתי עבודות, אמא שלי ספרית ועובדת מהבוקר עד הלילה כדי שאנחנו נצליח. לא הייתי מקבל מה שיש לחברים שלי. כולם היו הולכים עם מותגים, ואמא שלי גם רצתה שאני ארגיש חלק ושייך, אבל ידעתי שלקנות לי שתי חולצות זה יום עבודה שלה, אז אותי זה אף פעם לא עניין".
בוא נעשה עוד רוורס קטן אחורה, איזה ילד בעצם היית?
"ילד טוב, מאוד חברותי, לא קרצייה, לא משתטח בסופר, 'אני רוצה את זה, ורוצה את זה'. בכיתות ה' עד ח' הייתי סתם ילד שמנמן, צ'אבי, נמוך, קראנו לבטן שלי 'חֻוּדּה'. הייתי יורד על עצמי בשביל לבדר אחרים. אז הבנתי שאני מצחיק פיפי ויש לי כוח על אנשים".
אז כבר, בתור ילד, רצית להיות פרסונה מפורסמת?
"בוא, אני לא אשקר לך, תמיד רציתי שאנשים יכירו אותי, תמיד רציתי להיות בפרונט, אבל הייתי מעולה בציור, ממש חזק. אז הסביבה והמשפחה לא נתנה לי בכלל לחשוב שיש סיכוי שיום אחד אצא ממאחורי הקלעים, שלא בתור צייר. אפילו כשרציתי לעבור ממגמת ציור למגמת תיאטרון הורידו אותי מזה. עם הזמן בא לי הביטחון. גיליתי שהלשון שלי לא פחות חזקה מהציור. כל השיגעון והטירוף נכנס בשלב קצת יותר מתקדם".
מתי?
"הקרקסאות והתיאטרליות המוגזמת התחילו בסביבות בר־המצווה, ומשם זה רק הידרדר".
ספר לי עוד על הילדות.
"מאז שסבא שלי נפטר, כשהייתי בן שש, ועד כיתה י', הייתי ישן עם סבתא שלי במיטה. בוקר אחד אני שוכב במיטה ושומע פתאום ‘בום’. החלונות התנפצו, מאוורר התקרה נפל עליי והשאיר צלקת עד היום. כל הקומה של סבתא קרסה. לימים הבנו שזאת הייתה פעילות עבריינית שהתרחשה בקומה מעל. מאז אני עם סבתא שלי ככה, צמודים, האחד בתוך התחת של השני".
באמת ישנתם יחד מהגן עד כיתה י'? זה לא הכי רגיל שיש.
"האמת שלישון עם אישה בת 80 בחדר, בתור נער, זה עצר לי את ההתבגרות. זה פגע לי בפרטיות, ילד בן 13 שמגלה את המיניות וישן עם סבתא שלו. אתה מבין? בגילים קטנים, גם לא יכולתי להזמין חברים. כשהייתי בן 16 בתלמה ילין סבתא שלי כבר הייתה אטרקציה והייתה קוּלִית וחלק מהחבורה, חברים היו באים בשבילה".
איך היא השפיעה עליך?
"אני יצאתי 'סבתא רחל' בחיקוי עלוב, ועדיין לא מתקרב אליה מבחינת השנינות, הכריזמטיות, והיכולת להגיד לאנשים בפנים מה שהיא חושבת. היא הייתה משהו. הכי עצוב לי שהיא לא זכתה לראות את ההצלחה שלי. היא נפטרה בדיוק לפני חמש שנים, השבוע יש לה אזכרה. לסבתא תמיד היה חשוב הסדר. יום לפני שהיא נפטרה קירצפתי את הבית ובכיתי ממש, הרגשתי שהיא לא נשארת איתנו יותר. תבין את גודל הטראומה, חזרתי הביתה לריק ענק, אין פה כלום, בן אדם שאתה חי איתו 20 שנה פשוט נעלם, זה קרע לי את הלב".
מזרחי עדיין גר באותה דירה של סבתא באותה פינה חמה שיצר. ובחזרה לבסיס הלחימה: לא מזמן הוא העלה סדרת טלנובלה מטורפת.
ספר.
מזרחי: "ראיתי בחור חתיך בבסיס, שבועיים אני עוקב אחריו ומפתח רומן חד־צדדי, בסוף ירד לי ממנו, הוא גם היה סטרייט בכלל. היה כאוס, העוקבות שלי מתות על זה, משתגעות מזה, הן רואות ומגיבות ברמות".
אתה מסתפק במה שהגעת אליו עד עכשיו ברשת?
"לא, ממש לא. רוצה פינת ליטוף, סליחה התבלבלתי, פינה בטלוויזיה. בואי! כל אחד רוצה טלוויזיה. למרות שהחיים הם ברשת, הטלוויזיה היא פלטפורמה שיווקית ראויה. אני רוצה להיות הסלמון שיושב אצלך בשולחן, ואתה מתבל אותי מהר".
מוכן לעשות לי קלוז'ר לכתבה?
"היה לי מאוד נחמד לדבר, לקדוח ולחפור. אבל תבין עכשיו יש מלחמה קשה ועקובה מדם. אם להסתכל על שמינית הכוס המלאה אז השק"ם פה הורס, אתה מרגיש שאתה לא משלם בכלל. היום לקחתי מים חצי ליטר והפי־היפו, שזה הדבר הכי טעים שיש, יצא כולה 5 שקל, אני מתה. אמרתי איך שמסתיימת המלחמה, אני דופקת כאן שופינג מטורף וקונה את כל השק"ם הביתה. אבל ברצינות, היום אני אומרת - מה זה טיסה לניו־יורק ולהיות ביונסה, לעומת השליחות הציונית הענקית הזאת שלקחתי על עצמי". ×
"כשהגעתי לתלמה ילין הבנתי שיש לי אוצר מילים מאוד דל. גם המורים התייחסו אליי כאילו אני כיתה טיפולית. החלטתי שאדיר הסתום מת, לקחתי על עצמי לקרוא כל יום והציונים שלי עלו בטירוף. רציתי להיות מה שאני מחליט שאני, מצטיין"
"דני קושמרו כתב 'לרגע חשבתי שזה באמת אני', ועשה לייק. גל גדות הגיבה עם אמוג'י של 'וואו'. בחברת החדשות אמרו לי שיונית לוי שקלה אפילו לפתוח אינסטגרם בגללי. פריס הילטון הגיבה ב'סו הוט' וגם עוקבת אחריי. טירוף, לא?"
