בארבע וחצי מסתער אהוד יערי על אולפן חדשות קשת. עמליה דואק מפנה אליו את השידור עוד לפני שהוא מגיע להודנה עם המיקרופון שלו, אבל יערי פותר את הבעיה ללא מעורבות קטארית ומכריז: "העסקה היום תתבצע". הפרשן הוותיק כמובן לא למד על ההתפתחות הדרמטית ממקורות ישראליים: הרי זאת לא מלחמה אם את הפרטים החשובים הציבור הישראלי לא שומע קודם מהאויבים, מהמתווכים, מהתקשורת הבינלאומית או מדיילת במטוס הפרטי של אילון מאסק.
"זאת הודעה רשמית מצרית, לא טלגרם", מדגיש יערי, אבל הצופים והצופות ממילא כבר עברו לתחנה הבאה בטקס: קריאה בין השורות של העדכונים, כדי להבין מי נדון היום לצאת לחופשי ומי ימשיך לשהות בגיהינום. שלושה ימים של היכרות אינטנסיבית עם חוקי הפורמט כבר לימדו את כולם שניתן לפענח את רוב המידע שמסתתר מאחורי מסי שפתיים כמו "צריך לנהוג בזהירות" ו"נדרשת גם אחריות אישית".
אגב, חבל שהכללים הללו לא חלים גם על יציאות תמוהות בחסות רכבת ההרים שכבר רוקנה לכל המדינה את הקיבה. למשל דנה ויס שהתעקשה לקטוע את עמית סגל משום שהעז להשתמש במילה "קשישות", למרות שהיה ברור שאין לו שום כוונה להפחית מעוצמתן הפיזית והנפשית של השבויות, או הילה אלרואי (רשת) שאמרה שהיא לבושה בכתום "בדיוק בגלל משפחת ביבס, שהיה ברור לנו שהם לא ברשימה".
גם יערי, שהפסקת האש שלו עם האוזנייה החזיקה מעמד כמו חלק מהפרסומים שלו במלחמה, הטיל פצצה בשש: "יש בעיה עם אחת הנשים שאמורה להשתחרר היום", אמר. מי יודע כמה לבבות נעצרו ושערות נתלשו עד שירון אברהם הסביר שאולי יערי מתכוון לחטופה שהייתה אמורה להשתחרר שלשום והעניין מוכר, וגם אם עסקינן בחטופה אחרת אז עדיף "בלי שמות". כנראה בגלל דיאלוגים כאלה דאגה יונית לוי לפוליסת ביטוח ביום שישי, כשהתנצלה מראש בפני הקהל בבית על "משהו שלא יעמוד בסטנדרטים שלכם".
אבל האמת היא שאחרי יותר מ־50 ימים בסיוט שאינו נגמר, "סטנדרטים" במסגרת של אין־ספור שעות שידור סביב סיטואציה חסרת תקדים זה משהו שנע בין מילה גסה לבדיחה עצובה. לדוגמה, פסטיבל הצילומים של ילדים שחזרו מהשבי ומככבים בתיעוד שבוודאי משמח כל בן ובת אנוש ובמקביל מעורר אי־נוחות קשה. ובכלל, קצת מגוחך לקבל מהמסך את הפקודה לא להתמסר ל"טרור הפסיכולוגי של חמאס", בזמן שהנפש הקולקטיבית נאלצת להתעורר בכל בוקר מחדש לאותו לופ: עצבים מרוטים, סבלנות פוקעת, עיניים דומעות. זה לא "טרור פסיכולוגי"; זאת מלחמה בשידור חי.
בקטנה
בפרסומת של הבנק הבינלאומי־אוצר החייל עומד הפרזנטור עידו רוזנבלום במבט נוגה ועיניים בורקות, ומתפייט על בנות ובני המשפחה של כוחות הביטחון. אולי בגלל שרוזנבלום כולו עשוי ממרשמלו בפרסומת קשה לשים לב שמאחורי הפאתוס מסתתרת בסך הכל קרן של מאה מיליון שקל להלוואות (!) בלי ריבית. זה מה שיש לבנק להציע אחרי הבוננזה של העלאות הריבית במשק. כדי להבין את ממדי העלבון: ב־2022 הרווח של הבנק עמד על 1.7 מיליארד שקל. במחצית הראשונה של 2023 לבדה עמד הרווח של הבנק על 1.22 מיליארד שקל, כלומר כמעט כמו כל השנה שקדמה לו. אוצר החייל? מקסימום האוצר של עידו רוזנבלום.
