אמנון גרינשפן מקיבוץ להבים הקים לפני כארבע שנים בקיבוץ רוחמה בצפון הנגב את "הברזיליה", שם הוא מעביר סדנאות וקורסים בנפחות ברזל. הכל בעבודת יד ובשיטות מסורתיות – עובדים עם פטיש, סדן ומפוחת פחמים.
גרינשפן: "יומיים לפני 7 באוקטובר חזרתי מחופשה ביוון והתכוננתי לסדנאות ולשני הקורסים שהיו אמורים להיפתח קצת אחרי. כמובן שהכל נעצר. אף אחד לא מגיע לעשות שום פעילות תיירותית במקום, ומי יודע מתי זה יחזור. בחודשיים האחרונים אני לא עובד ולא מתפרנס. אין הזמנות חדשות לקורסים ולסדנאות וההפסד כמובן בהתאם. בימים הקרובים אמורים להגיע בני זוג לעשות סדנה, לראשונה מאז המלחמה. אני מקווה שלא יבטלו".
סוגיית הפיצוי מעיקה, כמובן. "פיצוי אמור להתקבל אבל עדיין לא קיבלנו. בעוד שהעסקים באזור שלנו זקוקים לכספי הפיצויים כמו אוויר לנשימה, עם תקווה בלב שזה מה שיהיה בסדר עדיפויות גבוה על סדר היום של מקבלי ההחלטות – לא נראה שזה המצב. לצערי, גם פה הפוליטיקה משחקת על חשבון הציבור ושלשום התבשרנו שאישרו את הכספים הקואליציוניים".
מה עושים בינתיים? "את הזמן העברתי עד כה בהרבה התנדבות. הגעתי למשל לכמה משקים חקלאיים באזור, ויחד עם חברים שתלנו וקטפנו חסה, עגבניות, אבוקדו ועוד. בנוסף העברתי בהתנדבות סדנאות לכ־30 בני נוער מקיבוץ רוחמה, שם לימדתי אותם להכין סכינים או צמידי ברזל בעבודת יד. אחד הפרויקטים המרגשים שבהם עסקתי לאחרונה היה יצירת פסל לזכרם של לבנת ואביב קוץ, שהיו תלמידים שלי ונרצחו בכפר עזה יחד עם שלושת ילדיהם. בפסל הכנתי חמישה פרחים, שניים גדולים ושלושה קטנים, לזכר המשפחה, והענקתי אותו במתנה להוריו של אביב".
מה הלאה? "למרות שהכל נעצר, אני שואב אופטימיות מכך שכמעט כל מי שכבר נרשם לא ביטל את הרישום, אלא רק דחה אותו לפי שעה. בזה אני נאחז איכשהו, מקווה לחזור לפעילות בהקדם ולארח אצלנו, כמו בעבר, אנשים בכל גיל, מכל מין ומכל רחבי הארץ".
אפשר לקבל פרטים בדוא"ל: Amnon.Grinshapn@gmail.com
תקציר מנהלים
ותק: 4 שנים
מספר מועסקים: 1
ירידה הכנסה: 100%
פיצוי: כ־45,000 שקל
