מה שקורה ביממות האחרונות היה צפוי. ההארכה של ההפוגה, האכזריות של חמאס ביחס למשפחות, המו"מ הנמרץ להצעה כוללת, רחבה לכאורה, כזו שכוללת את השבת החטופים, שחרור אסירים ביטחוניים באלפיהם והפסקת המלחמה.
זה היה צפוי לחלוטין שקטאר, חמאס ובמידה רבה שחקנים רבים אחרים ישאפו להשגת הסדר שכזה. ביממה האחרונה הקטארים מרססים את התקשורת האזורית בדיווחים על עסקה כוללת. משעה שישראל הסכימה להפוגה בלחימה כדי להשיב את אזרחיה - אלה שנחטפו בגלל חדלון הנהגת המדינה ומוסדותיה, חובה להזכיר – היה ברור שחמאס ישאף להארכה זמנית שתהפוך לקבועה. מלכתחילה דובר בהארכה אפשרית עד כדי עשרה ימים, הרבה מעבר לארבעת הימים הראשונים. הדברים האלה מקובלים על צה"ל ומערכת הביטחון בכלל: שם רוצים השבה של כמה שיותר חטופים, לפני החלק הבא במלחמה. אם חמאס רוצה להמשיך לשחרר אותם על בסיס יומי – מה טוב.
הכותרת
ארה"ב, מאחורייך: האינטרס הסיני במלחמה
24:59
זה לא עניין של ניצול הזדמנויות. החטופים שחולצו וחזרו לישראל מספקים עדויות קשות. עושה רושם שתנאי השבי שלהם הורעו. במונחי משפט בינלאומי, השבויים הישראלים עברו עינויים. הנשים המבוגרות איבדו ממשקלן בממוצע 15-8 ק"ג. זו הרעבה. חלק מהילדים הופרדו במכוון מהוריהם ואחיהם; יותר מילד אחד הוחזק לבדו, לאורך ימים רבים, הוכה, וכפו עליו לצפות בסרטי זוועה של רצח ישראלים. לחלק מהחטופים לא הייתה אפשרות של שינה בתנוחה אופקית כלל. על הילדים איימו; הם חזרו לוחשים. לחלקם אבד ממד הזמן. אני מתאר פה במכוון רק דברים שפורסמו בידי בני המשפחה עצמם. מקבלי החלטות בישראל – אלה שיש להם מצפון – מתקשים לישון בלילה מעוצמת הראיות המצטברות, והם חשופים אליהן. השבה של החטופים, וכמה שיותר מהם, היא קריטית.
לרשימת החטופות החטופים הנמצאים ברצועת עזה - לחצו כאן
נכון לאתמול (שלישי) אחר הצהריים, לא הייתה כל הצעה ברורה של חמאס לשחרור של "כולם תמורת כולם" וסיום המלחמה, וממילא אין איש בקבינט המלחמה שמוכן לקבל הצעה שכזו. בין אם מדובר בבנימין נתניהו או גדי איזנקוט, ההסכמה היא שאסור שהמלחמה תסתיים בהישג אדיר לחמאס – שחרור אסירים פלסטינים בהמוניהם – בעוד האיום על מדינת ישראל נותר בעינו, ההרתעה איננה משוקמת ויחיא סינוואר נשאר שליט עזה. ובמילים של קצין בכיר לשעבר: "מי שיסכים להחזיר את האוגדות מעזה, במצב הנוכחי, יגלה שאחת מהן תעלה ישירות לירושלים". זה איננו איום בפוטש, חלילה, אלא המחשה לסנטימנט בקרב חיילי המילואים והקבע, כמו גם ברוב מוחלט בציבור הישראלי.
המתווכים האזוריים עומדים לנסות לגייס את ארה"ב למען הפסקת המלחמה. הם מבינים היטב שאין סיכוי שישראל תעשה זאת כל עוד חמאס וסינוואר נותרים בשלטון בעזה, ולכן עולים כעת פתרונות יצירתיים למיניהם, ללכת בלי (חמאס) אבל להרגיש עם (חמאס). לדוגמה: הסעודים דוחפים את השבתו של סאלם פיאד, כנראה נבחר הציבור המוכשר והנקי ביותר שפעל אי פעם בציבור הפלסטיני, כראש ממשלה מאוחד ובעל סמכויות בגדה וברצועת עזה, ויורשו של אבו מאזן. הסיכויים לכך, אומרים פלסטינים, נמוך. אחד הרעיונות שנזרקים הוא ויתור רשמי של חמאס על השלטון בעזה לטובת ממשלת מומחים כלל-פלסטינית, עם או בלי יציאה של יחיא סינוואר מהרצועה. בישראל מעריכים שחמאס לא יסכים לכך, אבל ספק גדול אם הקבינט בישראל יסכים לעוד איזה ישראבלוף כזה, כאילו חמאס הוכה, בזמן שהוא שולט ברצועה מאחורי גבם של פקידים נשואי פנים שייפגשו חופשי-חופשי עם האיחוד האירופי ויאספו עבורו ממון ל"שיקום".
הגעתו של שר החוץ אנתוני בלינקן למזרח התיכון מחר תכניס תזזית במגעים כולם – אלה למען הארכת עסקת השבת החטופים החלקית, ואלה המקווים להפסקת אש קבועה. לבית הלבן יש אג'נדה סדורה - הרחבת הסיוע ההומניטרי לדרום הרצועה, וידוא שהישראלים לא מתכוונים לנקוט שם בפינוי אוכלוסייה מכוון כמו בצפון, חיזוק הרשות הפלסטינית ורפורמות שיאפשרו לה להיות הכתובת ברצועת עזה ביום שאחרי ובלימת פעילות קיצונית של נערי גבעות והממסד ההתיישבותי בכלל ביהודה ושומרון. האמריקנים מנסים להעביר את התקציב שיסייע לישראל ולאוקראינה, ולא מן הנמנע שכדי להעביר זאת מול נבחרים מהמפלגה הדמוקרטית, הבית הלבן יכניס סעיפים שמתחילים כבר לתקצב את בנייתה מחדש של רצועת עזה. נתניהו יכול לקבור את ראשו בחול לגבי המשך הדרך של עזה והיום שאחרי, אבל היום הזה מתחיל להתעצב בלעדיו, ייתכן שעם כספים אמריקנים.
שחרור 10 החטופות מהשבי בעזה, אמש
אם חמאס, הנהגתו ומפקדותיו, יסכימו לנטוש את הרצועה (סינוואר, מוחמד דף ואלפי לוחמים), ימסור את נשקו, וישחרר את החטופים - הרי שישראל ניצחה את המלחמה. אך בישראל איש לא משלה את עצמו שחמאס שוקל זאת. במערכת הביטחון מסכמים בשבוע האחרון, על בסיס המודיעין המצטבר, את מצב המלחמה ודרגת הפגיעה בחמאס. היא משמעותית – אך עודנה מוגבלת. הנה הנתונים, נכון לאתמול: בין 5,000 ל-6,000 מחבלי חמאס נהרגו במלחמה (הפער נובע ממספר המחבלים שצה"ל הרג ב-7 באוקטובר עצמו. אנשי המודיעין מדברים על מספר מדויק יותר - 5,300). בין ההרוגים, שלושה מפקדי חטיבות של חמאס, וכך גם 14 מג"דים ועשרות מפקדי פלוגות.
בסה"כ, במערכת הביטחון מעריכים כי כ-15 אלף פלסטינים נהרגו במלחמה, וייתכנו עוד אלפי נעדרים. אלה מספרים גדולים מאוד, המשקפים את המשבר האזרחי החריף ברצועת עזה – זה שלוכד את תשומת העולם כולו. חלק מהנעדרים עשויים להיות מחבלי חמאס שקבורים במנהרות; הדיבור הוא על מספר גדול, אבל אף אחד לא רוצה להתחייב.
ללא פריצת דרך, המסלול הנוכחי של הפוגה והשבת חטופים כנגד אסירים צפוי לקרוס. אלה יהיו רגעים מסוכנים מאוד; שני הצדדים ישאפו להפתיע, ולהכאיב, וחזק. המלחמה לא תתחדש בצורה ג'נטלמנית; אלה אינן מלחמות השוחות של מלחמת העולם הראשונה. ישנם שני שחקנים שיכולים להפוך את התמונה: חמאס, אם לפתע יראה סימני כניעה אמיתיים. או הבית הלבן, אם ינסה לבלום או לדחות את ההתקדמות הישראלית, בתקווה לפריצת דרך אזורית מדינית שתוביל לסילוק חמאס. נכון לאמש, בירושלים לא רואים סימן מובהק לאף אחד מהתרחישים הללו, ומתכוונים להמשיך במלחמה. צה"ל נערך.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.11.23
