"במהלך טיול בוקר בקיבוץ ראיתי פתאום עשן ושמעתי פיצוצים. בהתחלה חשבתי שזה תרגיל של הצבא שלנו", משחזר יוסף רוז'נסקי את בוקר 7 באוקטובר, שבו הוא ואשתו, תושבי קריית־שמונה, היו בביקור אצל הבת והנכדים בקיבוץ חולית בחבל אשכול. "חזרתי לבית, ואחרי כמה דקות כבר הבנו שהמחבלים נמצאים ביישוב ובתים התחילו לעלות באש".
רוז'נסקי (67), אמן שחמט, מאושפז מאז השבת השחורה בבית החולים בשביל"ם באיכילוב. באותו יום, אחרי שהחזיק במשך שעות את דלת הממ"ד יחד עם אשתו כדי למנוע מהמחבלים להיכנס, "הבת שלי רצה לעזור לשכנה בזמן שיש אזעקות והמחבלים מסתובבים בקיבוץ, ולמעשה הצילה את חייה. לאחר מכן הסתגרנו בממ"ד וביקשנו מהילדים להיות בשקט", הוא מספר על החוויה המבעיתה.
"המחבלים הגיעו ודרשו שנפתח, ואני ואשתי החזקנו את הדלת בכוח. היה בום גדול, הם זרקו רימון וחוררו את הדלת, ואחר כך התחילו לירות דרך החורים. ספגתי כדור ונפלתי מיד, אבל הצלחנו להחזיק מעמד עד שהגיעו כוחות צה"ל אחרי שלוש שעות. אני, אשתי והנכדה בת השש נפצענו", הוא משחזר.
רוז'נסקי הובהל לבית החולים ועבר ניתוח לקטיעת רגלו. מאז הוא מתאושש, ובינתיים מלמד את המאושפזים האחרים את סודות השחמט. השבוע, ביוזמת איגוד השחמט בישראל שהתגייס לשמח את אמן השחמט הוותיק, רוז'נסקי נפגש באיכילוב למשחק קצר (בליץ) מול אלוף ישראל, רב אמן עידו גורשטיין, שבארץ צופים לו עתיד גדול בצמרת השחמט העולמית. רוז'נסקי לא הסתיר את התרגשותו ואמר: "אם באים שחמטאים לשחק איתי זה עושה לי מצב רוח טוב ומעלה לי את המורל".
ואיך הסתיים המשחק? יו"ר איגוד השחמט צביקה ברקאי שעקב אחרי כל מהלך סיכם: "היה משחק קשה מאוד. עידו כמובן שיחק מצוין, וגם יוסף הפגין רמת משחק גבוהה מאוד. המשחק היה שקול, מצב יחסית שווה שמוביל לתיקו, אבל זה נחשב שיוסף הפסיד בגלל שהזמן שלו עבר". ברקאי, אל"ם במיל' בגולני, הוסיף כי "פעם הייתי נלחם, היום המטרה שלנו היא לחזק ולתמוך ולעזור בכל מה שניתן. המטרה של המשחק היא כמובן גם ניצחון הרוח, ההמשכיות והחזרה לדברים שאנחנו אוהבים. למרות האירוע הקשה עם ישראל מתרומם, מכה באויביו וממשיך קדימה. השחמט מאפשר לכולם לשחק, גם עם נכות כזו או אחרת. רוז'נסקי הוכיח שהוא שחמטאי מחונן גם בלי רגל".
האלוף הצעיר גורשטיין סיפר ש"היה משחק טוב. רוז'נסקי נראה בסדר, הוא אפילו קם כשהגענו שזה ממש שימח אותי, כמו גם העובדה שהוא מלמד את החבר'ה שם לשחק שחמט. לאחרונה השתחררתי משירות צבאי, וכיום אנחנו מקימים מיזם שיאפשר לאנשים לשחק ולהתחרות וככה להעביר את הזמן ולהפיג את המתח בדברים טובים. כל אחד מנסה לתרום את חלקו לטובת הכלל וזו התרומה שלי, כמו להגיע לפגוש את רוז'נסקי, לקיים איתו משחק ראווה ולחזק אותו. זה מאוד חשוב שכל אחד ייתן מה שהוא יכול". •
"המחבלים הגיעו ודרשו שנפתח, ואני ואשתי החזקנו את הדלת בכוח. היה בום גדול, הם זרקו רימון וחוררו את הדלת, ואחר כך התחילו לירות דרך החורים. ספגתי כדור ונפלתי מיד"
