קבלו תיאור: כדור ארוך נשלח אלכסונית משמאל. משייט לו אחד, דובב גבאי, עם הגב ליריב. אין לו נ"צ, לא יודע איפה השוער, איפה ההגנה. אולי בכלל הזיזו ובמקום שמו קניון. הוא הרי עם הגב. אבל אז, נגיעת עקב איזה עשרה מטרים מהשער, שהולכת לפינה הרחוקה, ובום, אחד אפס לאום אל־פאחם.
פוקס, אתה אומר. דברים כאלה לא קורים במציאות. רק ביוטיוב. אבל אז באים לך פלאשבקים. מגולים אחרים של גבאי. שוט בליסטי משנה שעברה, מהאוויר, מרחוק, לחיבור. ועוד אחד מ־40 ומשהו מטר מעל השוער. ותוך כדי אתה מבין: בין כל הפוקסים האלה יש פס מחבר, או חלוץ מחבר.
בן 36. אחד שנותן את שלו. מאז שחזרנו לשחק לאחרונה כבר כבש שלושה. רק שזה לא ממש עוזר לקבוצה המידרדרת של ניר ברקוביץ' לנצח. בשישי, עקב משוגע מעשרה מטרים לא עזר אפילו לנקודה מול שפרעם. איזה חוסר צדק.
ˆ ˆ ˆ
עוד קבוצה שיש לה חלוץ ענק אבל אין לה את כל השאר, לפחות לאחרונה, היא מכבי יפו.
זה נראה כאילו גיל יצחק כובש בלאומית מאז שסטויצ'קוב עלה לילדים ב' של פלובדיב. למרות שהוא כולה בן 30. חלוץ רחבה שמרגיש בתיבה כמו בסלון. כולל נעלי פקקים על השולחן. כולל נעלי פקקים שמנווטים מימין, ומשמאל אל הרשת. הוא כבש בכל אחד מארבעת המשחקים האחרונים, כולל בשישי עם הראש נגד מכבי הרצליה. ועדיין, למרות שליפו יש את החלוץ אולי הכי בוער בליגה, הפעם האחרונה שניצחה הייתה אי שם בספטמבר. קצת אחרי שאכלנו תפוח ודבש. היו ימים כאלה. ליפו ובכלל.
ˆ ˆ ˆ
הנה קבוצה שאין לה חלוץ קילר סטייל יצחק וגבאי, ובכל זאת סופרת ארבעה ניצחונות רצופים.
האמת, בשביל מה קריית־שמונה צריכה חלוץ? גם קשרים זה מיותר. עושים הגנה, איכשהו מוציאים 0:1 קטן, בורחים לליגה. בסוף השבוע הקבוצה ספרה את ה־0:1 הרביעי שלה, עם גול באדים של המשחק, דקה 95 כזה.
הראש שלנו לא ממש בכדורגל בימים אלה. כשנתעורר יש מצב שקריית־שמונה כבר תהיה חזרה בליגת העל. היא על זה. האם היא גם אטרקטיבית? פחות.
ˆ ˆ ˆ
בני־שפרעם - אום אל־פאחם 1:2. לשפרעם: עצמי (ניב סרדל 53), אופק פישלר (83). לאום אל־פאחם: דובב גבאי (33).
מכבי יפו - מכבי הרצליה 1:1. ליפו: גיל יצחק (5). להרצליה: דייגו ניקולאייבסקי (70).
כפר־קאסם - קריית־שמונה 1:0. מוחמד אבו־רומי (95).
נוף הגליל - נס־ציונה 2:1. לנוף הגליל: סמיר פרהוד (29). לנס־ציונה: דן כדורי (48), סינטיהו סלליך (71).
הפועל עפולה - הפועל עכו 0:1. פרנק ריבולייה (39). (ספי פסטרנק)
