ב'אמריקן פאי' האיקוני מספר דון מקלין על היום שבו המוזיקה מתה, התרסקות המטוס ב־3 בפברואר 1959 שבו נהרגו באדי הולי, ריצ'י ואלנס וג'יילס פרי ריצ'רדסון. 7 באוקטובר היה היום שבו המוזיקה נטבחה בנובה. המסיבה משכה אוהבי מוזיקה וטבע, וגם לא מעט מוזיקאים בתחילת דרכם, עם הרבה חלומות מולחנים שנשארו במגירה ואפילו לא הצליחו לחוות כישלון מפואר.
אחד מהם היה גיא אילוז ז"ל, בן 26 מרעננה (מימין בתמונה הגדולה). הוא נורה במסיבה ונחטף לעזה כשהוא פצוע. באמצעות השלמת מידע מחטופים שחזרו, נודע שנרצח. אילוז ינק מוזיקה מגיל חמש, בסביבה של להקת היהודים. אביו שמוליק עבד כתאורן של הלהקה והפך, יחד עם רעייתו דוריס, חבר קרוב של תום ואורית פטרובר. כשגיא נולד, הוא כבר היה עטוף במוזיקה מכל כיוון אפשרי.
למרות הקשרים שיכול היה לממש לקידום מהיר, אילוז עשה דרך בעולם המוזיקה וצמח מלמטה, כשהוא מתמחה בטכנאות סאונד, חורש במות, לא מפסיק ללמוד. בתעשייה שלנו כישרונות מסוגו עוברים מפה להרבה אוזניים והוא עבד בהמשך לצד שלום חנוך ומתי כספי, שספד לו בדרכו המיוחדת והאיר עוד פן חשוב באישיותו ובאיש המקצוע שהיה. "בזמן שהייתי מוטרד שהכל יעבוד מאחורי הקלעים ועל הבמה, המבטים שלנו הצטלבו. מבטים ללא כתוביות וללא תרגום. מבט צנוע, חיוך ביישן, ושפת גוף שמעידה על מסירות והאהבה למה שעשית, וכל אלה הרגיעו את ליבי", כתב. כספי וחנוך הקדישו לאילוז את אלבום ההופעה המשותף, שלו היה שותף.
אילוז היה גם גיטריסט מגיל 15, קיבל את ההשראה מגיא באר, הגיטריסט של היהודים. עם השנים התפתח כמוזיקאי והשאיר חומרים שימצאו בוודאי את דרכם לשירים, ולהופעה מיוחדת לזכרו. מילה של היהודים.
