האן קוואנג סונג הימם את העולם ב־2017 כשהפך לכדורגלן הצפון־קוריאני הראשון שכובש שער באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה. הוא עשה זאת במדי קליארי בליגה האיטלקית. ב־2019 המשיך בעלייה המטאורית כשעבר ליובנטוס (הוא לא התאקלם והמשיך לאל־דוחייל מקטאר). ואחר כך הוא המשיך להדהים את העולם: הוא פשוט נעלם מהרדאר.
בהתחלה זה נראה נורמלי: המשטר בצפון־קוריאה הניח לסונג להצטיין במערב בשני תנאים: שהוא שומר על שקט תעשייתי, ושהוא מעביר חלק ניכר מהמשכורת שלו לרפובליקה הצפון־הקוריאנית.
אבל סונג נעלם אז באמת ובתמים. לתקופה.
האובססיה של קים
אחרי שצפון־קוריאה ערכה את הניסוי הגרעיני השישי שלה, מועצת הביטחון של האו"ם גזרה עליה סנקציות. חלק מהן קראו למועדונים אירופיים להחזיר למולדתם שחקנים צפון־קוריאנים בגלל חשש שחלק גדול מהשכר שלהם עובר לתוכנית הגרעין הצפון־הקוריאנית. הסנקציה נתנה ליובנטוס תאריך תוקף לביצוע הגירוש: סוף 2019.
סונג טס לדוחא, קטאר, כדי להתחיל במסלול שהיה אמור להחזיר אותו לפיונגיאנג, העיר שבה נולד ב־1998, אבל ימים ספורים לפני שהוא עולה למטוס, צפון־קוריאה סוגרת את כל שעריה וגבולותיה בגלל מגפת הקורונה. סונג חוזר למלונו, מחכה, ואז נעלם.
סונג, צריך לזכור, הוא בן הטיפוחים המרכזי של אובססיית הספורט של קים ג'ונג און, המנהיג הצפון־קוריאני. כמו דיקטטורים אחרים, קים ג'ונג און משתמש בספורט כדי להאדיר את השם של עצמו ומולדתו באירועים בינלאומיים וגם כדי להאדיר את כוח העבודה הצבאי שלו מבפנים. הוא מקים אקדמיות לספורט בקצב מואץ, בכללן, אקדמיית מצוינות בכדורגל שמוקמת ב־2013. האקדמיה שולחת שחקנים לסמינרים ואימונים בחוץ לארץ ומממנת את הבאתם של מאמנים ושחקני עבר לאקדמיה בצפון־קוריאה. ג'ונג און אפילו מאפשר שידורי משחקים, לא בלייב, של משחקים מהליגות האיטלקית, הספרדית והאנגלית.
סונג נחשב לבכיר השחקנים שטיפחה האקדמיה. כבר כנער הוא הפך לאליל ההמונים. ב־2015 הוא הוזמן לפרוג'ה באיטליה על ידי מועדון לאיתור כישרונות. ההתקדמות שלו מטאורית: לאחר מאבק עם הרשויות באיטליה בגלל האמברגו האיטלקי על צפון־קוריאה, קליארי מחתימה את סונג. הוא כובש במשחק הראשון שלו בקבוצת הנוער ומקבל הזמנה לקבוצה הראשונה. שבוע לאחר הזימון, באפריל 2017, הוא כובש את השער הראשון שלו בבוגרים.
מנומס ופוחד לדבר
"הוא לא ידע מילה באנגלית או איטלקית", העיד עליו ניקולס פנינגטון, חברו לקבוצת הנוער, "אבל הוא היה שחקן טוב מאוד ובחור מאוד נחמד, מנומס וביישן. מה שמאוד בלט זה כמה שהוא פחד בכל פעם ששאלנו אותו משהו הכי תמים על צפון־קוריאה או על המשפחה שלו. אנחנו, הזרים, דיברנו בלי סוף על המשפחה והבית שלנו. הוא פשוט נרתע".
הכדורגל שלו דיבר בשבילו. כשאתה שחקן כדורגל טוב וקבוצתי, כולם אוהבים אותך. לכדורגל יש שפה משלו. "פה, בקליארי, כולם אוהבים אותי. אני מרגיש פה בבית", אמר סונג בווידיאו שצולם ב־2018.
בינואר 2020 הוא עבר תמורת 3.5 מיליון יורו למועדון הפאר יובנטוס. "להבקיע בליגה האיטלקית ואז ללבוש את המדים של יובנטוס – אני יכול להגיד שהחלום שלי התגשם במלואו", אמר סונג אחרי ההעברה, אבל אחרי פחות מחודש הוא עובר לאל־דוחייל הקטארית תמורת שבעה מיליון יורו. עד היום לא ברור איך יובנטוס הצליחה לסיים את ההעברה למרות הסנקציות של מועצת הביטחון.
המדינה מעל הכל
בקטאר סונג מקבל חוזה לחמש שנים על סך 4.3 מיליון יורו, וחותם על הצהרה בבנק ששום סנט מהרווחים שלו לא יועבר למשטר בצפון־קוריאה. אבל חתימות לחוד, ואיומים על בני משפחה לחוד. סונג משחק את משחקו האחרון בקטאר כשהוא עולה מהספסל במחזור הסיום של העונה נגד אל־אהלי ב־21 באוגוסט 2021. הקבוצה שלו זוכה באליפות. סונג היה אז בן 21. הוא מניף עם חבריו לקבוצה שלט: "אלופים".
וזהו. סונג נעלם. הוא לא בהרכב ולא על הספסל בתחילת השנה הבאה. הוא נעלם מהרדאר. במארס 2021 מתברר שהחוזה שלו הסתיים והוא גורש מקטאר. הוא עלה על מטוס, אבל בגלל מגפת הקורונה לא יכול היה לחזור הביתה. סונג טס לרומא. במשך שנתיים הוא השתכן בשגרירות צפון־קוריאנית בעיר אירופית שזהותה נשמרה בסוד. קריירת הכדורגל שלו הוקפאה לשנתיים, ונראה היה שגם הגיעה לסיומה. פינאלה עגמומי לקריירה שהתחילה בגלל השאיפות הספורטיביות של צפון־קוריאה והסתיימה בגלל שסונג נולד בצפון־קוריאה.
הפינאלה של הסיפור הזה היה צריך להיות העובדה שדווקא קטאר, ולא איטליה, היא שהחליטה ליישם את הסנקציות של מועצת הביטחון על צפון־קוריאה ועל אזרחים צפון־קוריאנים שעובדים בחו"ל (בעיקר ברוסיה ובסין) ומעבירים למדינה מיליארדים במשכורות. אבל לסונג היה תכנון אחר.
פתאום, לפני שבועיים, עלה סונג – היום כבר בן 25 – בהרכב נבחרת צפון־קוריאה בשני משחקי מוקדמות מונדיאל 2026. נגד סוריה, במשחק שנערך בסעודיה, הוא הוחלף בהפסקה בהפסד 1:0; כמה ימים לאחר מכן הוא כבש בנגיחה בניצחון 1:6 במיאנמר. לאף אחד לא ברור כמה ואיפה הוא התאמן, לאף אחד לא ברור לאיפה הלכו הכספים של הקריירה שלו. דבר אחד נשאר ברור, מאז תחילת הקריירה שלו באקדמיית המצוינות לכדורגל בפיונגיאנג ועד שהגיח מחדש לאוויר עולם הכדורגל אחרי כמעט שלוש שנות היעלמות: המדינה היא מעל הכל.
