כשלורנץ פלאטנר עבר בקיץ ממינכן לוויסקונסין במסגרת חילופי תלמידים, לא היה לו מושג לגבי פוטבול אמריקאי. בגרמניה הוא שיחק כדורגל חמש שנים, אבל בתיכון סטרטפורד, צפונית־מערבית למילווקי, לא משחקים כדורגל, והמשפחה המאמצת הבהירה שאין מצב שהוא לא משתתף בספורט. אז פלאטנר בחר בפוטבול אמריקאי. התפקיד: בועט שערי שדה.
23 שניות לסיום המשחק האחרון בעונה, הגמר, הוא עלה לבעוט מ־24 יארד. הבעיטה נחסמה. "אם היינו מפסידים, הייתי האידיוט שלא מסוגל לבעוט. הייתי בדיכאון", אמר אחרי המשחק.
למזלו, הקבוצה שלו הצליחה להשיג את הכדור בחזרה. עכשיו יש רק שש שניות על השעון. הכדור מונח 32 יארד מהשער. חבריו לקבוצה משכנעים את המאמן לתת לו עוד צ'אנס. פלאטנר מעלה את שרוול חולצתו ומסתכל על מה שכתב בטוש על הזרוע: "פשוט כמו באימונים". הוא לוקח שני צעדים וחצי, שם את הכדור בין הקורות הגבוהות, ונעלם בין החיבוקים של חבריו. לורנץ פלאטנר, בסיפור שיכול להתרחש רק בספורט, העניק לתיכון שלו אליפות מדינה שנייה ברציפות.
