פרויקט "הלב בחזית" הוא שיתוף פעולה בין "פתחון לב" לקבוצת "ידיעות אחרונות"
עבור כל תושבי המדינה, ובראשם כמובן אנשי עוטף עזה, 7 באוקטובר הפך ליום טראומטי, כואב, מחריד, שישראל לעולם לא תשכח. אולם תושבי הצפון חוו יום טראומטי נוסף - זה שבו הטילים החלו להגיע מכיוון לבנון והאזעקות חזרו לטלטל את הנפש. אורית כהן (53) מקריית־שמונה קוראת לו "יום רביעי הארור", זה שגרם לה לארוז מיד את משפחתה ולעבור על דעת עצמה למלון נוף כנרת. "הגענו לכאן לפני שפינוי העיר החל", היא מספרת, "אין לנו ממ"ד או מרחב מוגן בקריית־שמונה ושתי בנותיי היו ממש בחרדה. עם הזמן הגיע הפינוי הרשמי, משפחות נוספות מהעיר הגיעו לפה, ואנחנו נשארנו. אנחנו כבר כמעט חודשיים בטבריה".
אורית היא מורה בתיכון אורט דנציגר בקריית־שמונה, ומובילה שם את המגמה לחינוך פיננסי. אחרי שהקדישה את הימים הראשונים במלון להתאוששות ("בהתחלה פשוט לא תיפקדתי. החרדה ניהלה אותי"), היא קידמה את פתיחתה של מערכת חינוך אלטרנטיבית עבור המפונים. "הקמנו פה מרכזי חינוך עם בתי ספר, גנים, פעוטון", היא מספרת, "מינינו ראשי קהילות וכל קהילה אחראית על המקום שלה. במשך חודש וחצי אני מנהלת את הקהילה על כל ההיבטים שלה: מתנהלים מול משרד החינוך, פיקוד העורף, מול הרשויות, וגם מול החמ"ל של קריית־שמונה, שמנסה לסייע בכל דרך. הקהילה פה מאוד מעורבת. חברנו לאנשים משלושה קיבוצים בגליל העליון, יש פה משפחות משדרות וכמובן מקריית־שמונה. חמש קהילות, דרום וצפון, קיבוץ ועיר, ממש קיבוץ גלויות של הרמוניה ואהבת חינם".
במסגרת גיוס המשאבים לקהילה אורית הגיעה לארגון "פתחון לב", שמסייע לשלל אוכלוסיות שנפגעו מהמלחמה – בין היתר באמצעות פרויקט "הלב בחזית", בו שותפה גם קבוצת "ידיעות אחרונות". לדבריה, "הם פתחו את ליבם הכי רחב שיש, והעניקו לנו שלל מוצרים חיוניים שנחלק לכל האנשים שנמצאים כאן. זו דוגמה לעם ישראל במיטבו, עם שופע אהבה. אני מקווה שיהיה לנו נס חנוכה גדול והחיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום".
דרומית משם, בקיבוץ בית אלפא, נמצאים 130 מפונים מקיבוץ איילון, המרוחק כ־300 מטרים מגבול לבנון. שירה שלוסברג (34) ושתי בנותיה, יעל בת הארבע ועומר בת השנתיים, הגיעו לשם בלי נדב, בעלה של שירה, מפקד כיתת הכוננות של איילון ונשאר להגן על הקיבוץ. "התפנינו לכאן עם דברים שמספיקים ל־24, אולי 48 שעות", היא מספרת, "ארזנו במחשבה ש'נראה לאן דברים מתפתחים'. לא העליתי על דעתי שנמצא את עצמנו חודשיים מחוץ לבית. מבחינת השהות שלנו בבית אלפא, כשראיתי שאנחנו נשארים כאן, לקחתי על עצמי את נושא גיוס התרומות עבור קהילת הקיבוץ שלנו". לבקשתה, משאיות של "פתחון לב" הגיעו עם שלל ארגזים של ציוד, שכלל בין היתר מוצרי היגיינה וטואלטיקה, מוצרי מקלחת, נוטרילון וחיתולים עבור הפעוטות ומוצרים הכרחיים רבים נוספים.
למרות שעברו מקיבוץ לקיבוץ, יש התמודדויות לא פשוטות. "התושבים פה קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, עם המון סיוע", היא אומרת, "ולמרות זאת אנחנו מאוד רוצים לחזור הביתה. הדברים הקטנים חסרים לנו. למשל זה שאתה לא מבשל, אין את הריח של בית עם בישולים. ויש גם הרבה געגועים. לילדים יש האחד את השני; לאמהות פה זה מאוד לא פשוט שהגברים לא איתן. למרות זאת, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה, כל עוד יובטח לנו שמטפלים בבעיה שלנו בצפון ונוכל לחזור לבתינו ולחיות בהם בביטחון".
חודשיים לתוך הלחימה, משאיות סיוע מגיעות ליחידות צה"ל השונות, אשר מבקשות סיוע שנע בין ציוד צבאי וטקטי לבגדי חורף, סלי מזון, מוצרי טואלטיקה ועוד. באחת מהן מצאנו את ניב ורנר (31) מכפר־סבא, חייל מילואים שעובד בימים רגילים בעולם הפרסום והשיווק; דניס בוצקי (35) מעפולה, איש ביקורת ומפעיל מכונות בתעשייה; ותום אליאס (26), סטודנט להנדסת מכונות מראשון־לציון. "אנחנו כבר הרבה הרבה זמן מחוץ לבית", סיפר אליאס, שהתארס מעט לפני 7 באוקטובר, "זה מאוד קשה, אבל יש לנו הרבה משימות שצריך לעמוד בהן. אני הכי מתגעגע לארוסתי כמובן, אבל גם למשפחה. בשבועות הראשונים של המלחמה בקושי הצלחתי לדבר איתם". הוא מסכם בחיוך: "בעזרת השם, אחרי המלחמה אני מתחתן".
ורנר שולח מסר: "האנשים בעורף – תמשיכו להיות חזקים. אנחנו חזקים. ביחד ננצח". בוצקי, שהותיר בבית אישה ושני ילדים, מספר שהם גאים בו ומבינים עד כמה חשוב השירות שלו, ואומר: "תשמרו עלינו מהעורף כמו שאנחנו שומרים עליכם בחזית. עם ישראל חי, חברים".
לצד סיוע במוצרים, פרויקט "ניידות זכויות" המשותף למשרד הרווחה, הג'וינט ו"פתחון לב" ממשיך לפעול למען המפונים. צוותי הניידות מגיעים ל־13 מרכזים שאליהם הגיעו אנשי העוטף, הדרום והצפון ומסייעים מדי יום למאות אנשים למצות את זכויותיהם ולהתמצא בסבך הבירוקרטי. עד עתה טופלו 1,218 בקשות לסיוע. ב־40 אחוז מהן כבר הסתיים הטיפול בהצלחה. יתר הפניות נמצאות בתהליכי אישור שונים. בסך הכל השיגו אנשי המקצוע של הפרויקט כ־1.3 מיליון שקל עבור המפונים, וזו רק ההתחלה.
מסיכום ביניים עולה כי 56 אחוז מסך הבקשות לסיוע היו בנוגע להשגת הכרה כנפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי. 18 אחוז היו בקשות לסיוע במצבי חירום. נושאים נוספים: זכויות עובדים, ועדות רפואיות, פניות למס רכוש, הבטחת הכנסה, התמודדות עם מצוקה נפשית ועוד.
דוד עמר משדרות הוא אחד מהאזרחים שביקשו עזרה. "בבוקר של 7 באוקטובר נחת נפל של טיל ליד הבית שלי, ומאז אני ממש בטראומה. לא הסכמתי להתפנות, אבל ב־11 בחודש הגיעו שני קצינים ופינו אותי לפה. חשבתי שזה לכמה ימים אז שמתי כמה דברים בתיק. מאז עברו כמעט חודשיים. כל הילדים שלי גויסו בצו 8. אני מקווה שהם, חבריהם והחטופים יחזרו בשלום".
הוא הופתע לגלות מה מגיע לו. "אני ממתין לקבל מענק מביטוח לאומי ומהעירייה. לא הייתי מודע לקיומם כי אני לא רודף אחרי דברים כאלה", אומר עמר, "אני תמיד עוזר לאחרים ולעצמי לא יודע לעזור. תודה רבה לכל מי שמסייע לנו עם הזכויות. הם מדהימים".
לצידו יושבת זוהרה, גם היא תושבת שדרות. "ניידת הזכויות עוזרים לנו עם כל הבעיות", היא אומרת, "היו לי בעיות עם מס הכנסה ופתרו לי אותן, קיבלתי גם כסף לעשות קניות בסופר. אני אומרת לכולם פה במלון: 'תבואו לקבל עזרה'. מי שחושש להגיע – אני מביאה אותו עם הידיים".
