חידוש התמרון הקרקעי לאחר קריסת הפסקת האש מוצא את צה"ל בימים של לחימה אינטנסיבית, אולי החריפה ביותר מאז תחילת המלחמה. בשכונות המזרחיות של סג’עייה וג'באליה מתנהלים קרבות קשים מול שני גדודים של חמאס. כוחות של חטיבת גולני וחטיבת השריון 188 נלחמים מבית לבית ולראשונה במלחמה גם בצורה רגלית ולא על גבי נמ"רים.
גדוד סג’עייה המאומן היטב ספג מתחילת הקרב למעלה מ־120 הרוגים, אשר חוסלו בלחימה עיקשת מהקרקע ומהאוויר. במסגרת הקרבות של אוגדה 36 משתתפות חטיבת הצנחנים וחטיבת כפיר, המתמרנת ברצועה לראשונה מאז הקמתה.
מלחמה בהיקף כזה פירושה נפגעים לא מעטים, ואכן אנחנו הולכים ומתרגלים למציאות האיומה של הודעות דובר צה"ל על הרוגים בקרב. זהו מחיר כבד מנשוא, שמחריב עולמות ומייצר כאב אין־סופי. על כל שם שכזה יש עוד אלפי אימהות ואבות שלא ישנים כבר 60 יום מרוב פחד מפני הדפיקה בדלת.
בשל כך, טוב עשה הרמטכ"ל אתמול שיצא למצלמות וחיזק בקולו את הקשר בין העמקת הפעילות ברצועה לסיכוי להשיב עוד חטופות וחטופים. הציבור מזועזע ובצדק מהתיאורים של המשוחררות והמשוחררים, שמעידים על האכזריות של חמאס ועל קדושת המשימה להשיב את כולם הביתה. בדבריו ציין הרמטכ"ל שהלחימה משרתת את מטרת השבת החטופים ולא מתנגשת בה, כפי שהוכיח המתווה הראשון.
הדברים הללו רלוונטיים גם לטענה שנשמעה מצד חלק מהמשפחות, במסגרת המפגש הטעון עם קבינט המלחמה, ממנה השתמע כאילו לא נעשות די פעולות להשבת יקיריהם ויקיריהן. אין ספק שהדברים הללו נאמרים מתוך כאב, דאגה וחרדה שאסור לאחל לאיש. כמובן שאף אחד לא יכול לערער על זכותם לומר אותם. ובכל זאת, חשוב להדגיש שבכל רגע נתון, אלפי חיילינו, מלח הארץ, מסכנים את חייהם וגם משלמים בחייהם לא רק במטרה למוטט את שלטון חמאס – אלא כדי להחזיר את כולם הביתה. ללא אגרוף המחץ הקרקעי, יחיא סינוואר לא היה שוקל עסקה. הוא גם לא יסכים להיפרד מהנכסים הכי אסטרטגיים שלו רק בגלל שהציבור בישראל זועם ודואב.
גם ברמה הרגשית, חשוב להבין שאלפי ישראלים וישראליות שלחו את בניהם למערכה באמונה מוחלטת בצדקת הדרך, אבל הם גם עלולים להיפגע מהטענה כאילו שהמלחמה בעזה לא משרתת את מטרת החזרת החטופים. אמת, קשה לתת אמון במי שנשאו באחריות כשקרה המחדל הנורא (וחלקם עדיין מסרבים להודות בכך) אבל לאב שמתייפח על קבר בנו אתמול לא מגיע להתעורר היום בבוקר ולשמוע שמות היקר לו מכל לא נתפס כחלק מהמאמץ העליון להשבת החטופים והחטופות. למרבה הצער, והלוואי שלא יהיה כך, אבל הסיכוי לא קיים, יהיו עוד משפחות שיצטרפו לקהילת השכול, שהלכה והתרחבה בחודשיים האחרונים בקצב שלא הכרנו. גם הם צריכים לדעת שרואים אותם כמי שמקריבים את כל מה שחשוב בחיים האלה למען הגנת המולדת ולא פחות מזה להגברת הסיכוי שהחטופים והחטופות יזכו לראות את המשפחה שלהם.
חלק בלתי נפרד מהמהלך הצבאי הוא הפעילות בח'אן־יונס, חזית שונה בתכלית מצפון הרצועה. חטיבה שלמה של חמאס פועלת באזור, עם ארבעה גדודים חזקים ומאומנים, בהתאם למקום המהווה את מרכז הכובד של חמאס. חאן יונס גדולה יותר מהעיר עזה בשטח ובעלת מבנים יחסית נמוכים, מספר קומות בלבד, בניגוד לרבי הקומות במערב העיר עזה. ערב המלחמה אוכלוסיית חאן יונס מנתה קרוב למיליון תושבים והיא משופעת במנהרות באורך עשרות קילומטרים, שחלקן מגיעות עד רפיח. בנוסף, שטח גדול של חאן יונס הוא חקלאי, שדות ומטעים, וההיערכות הצה"לית נועדה להתמודד עם האתגר.
בהתאם לחשיבות העיר ומורכבות הלחימה בה, כוחות צה"ל נכנסו לחאן יונס לאחר ביצוע הטעיה. "אנחנו נמצאים בליבת ח’אן־יונס", הכריז אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, שגם סיפר על "היממה העצימה ביותר מתחילת התמרון – מבחינת מחבלים הרוגים, כמות ההיתקלויות והפעלת האש מהיבשה ומהאוויר. אנחנו מתכוונים להמשיך לתקוף ולהעמיק את ההישג".
נכון לאמש, בפיקוד הדרום העריכו כי כ־6,000 מחבלים כבר נהרגו ועוד כמה אלפים נפצעו, מתוך כוח לוחם שמונה כ־20,000 אוחזים בנשק. אולם הלחץ הבינלאומי מתחיל להתהדק ולכן הדרך "להעמיק את ההישג", כפי שניסח זאת האלוף פינקלמן, היא לעמוד בדרישות האמריקאיות קרי צמצום פגיעה בחפים מפשע והפעלת מסדרונות הומינטריים, לצד מלחמה עזה במעוז של סינוואר. כיוון שהזמן לא בלתי מוגבל, נשאלת השאלה אם צה"ל יממש את רצונו לתמרן ברפיח, שם כידוע בנה חמאס אוטוסטרדות תת-קרקעיות להברחת נשק. צריך לומר לציבור ביושר: כמו הרבה מטרות במלחמה, לא בטוח שזה יתאפשר.
