צביקה אופיר בן ה־65, הבעלים של משק אופיר שבמושב אלון הגליל, הוא חקלאי אמיתי, של פעם, עם ידיים מיובלות שעובדות את האדמה ואוזן שקשובה לשינויי מזג האוויר. יחד עם אשתו הדס (65) הם הקימו מפעל חיים חקלאי ותיירותי - משק המגדל דבורים ומייצר דבש מזנים שונים ויקב יפתחאל המייצר יינות מגפנים שנטועות סביב מרכז המבקרים שלהם. מאז פרוץ המלחמה עומדת המשפחה מול מציאות חדשה ומטלטלת של ירידה עצומה בהכנסות. "אנחנו מוכרים את היינות ואת הדבש שלנו רק כאן, אצלנו, כחלק מחוויה כוללת של ביקור, הדרכה, היכרות אישית וגם באתר האינטרנט שלנו", מספר צביקה. "באוקטובר הייתה עלייה קלה במכירות און־ליין כי אנשים לא יצאו מהבית, אבל בשורה התחתונה יש לנו ירידה של 75% בהכנסות".
"גדלתי בכפר חוגלה. אבא שלי היה חקלאי שגידל דבורים ועבדתי לצידו", הוא ממשיך. "אחרי שהתחתנו, נסענו הדס ואני לטיול באוסטרליה וניו־זילנד והחלטנו שאנחנו רוצים לבנות משק משלנו. ביקשתי מאבא שיכין לי 40 נחילי דבורים שהם הבסיס להקמת מכוורת. הוא נתן לי אותם במתנה וכך התחילו חיינו המשותפים והעסקיים".
צביקה והדס החלו בגידול דבורים ובייצור דבש, אבל הרגישו שהם צריכים להעמיק שורשים באדמה. ביום לידת בתם הבכורה אדוה, נטע צביקה גפנים, שאת ענביהם מכר ליקבים אחרים. אחרי שעבר קורסים להכנת יין הוא החל לייצר בעצמו בהדרכת היינן קובי טוך. במשך השנים הצטרפו אליהם ארבעת ילדיהם. אדוה (37) מנהלת את מרכז המבקרים; נועם (35) עובד לצד צביקה במשק החקלאי; דרור (30) מנהלת את אירועי הקיץ ואת פסטיבל הדבש; ניצן (27) עוזר בסופי השבוע ומתגבר. עכשיו, כשדרור פונתה בשל המלחמה מביתה שבקיבוץ דפנה ועברה לגור אצל הוריה, כל המשפחה התאחדה באלון הגליל.
"אנחנו בכוח אדם מצומצם כי נועם וניצן גויסו בצו 8. גם מצב הרוח הלאומי פחות מאפשר חוויות שתיית יין וטיולים, ואנחנו בעיקר מקווים שהזמנות האון־ליין יאזנו את הירידה בהכנסות", מסכם צביקה.
תקציר מנהלים
ותק: 38 שנים מספר ועסקים: 7 ירידה בהכנסות: 75% פיצוי: כרגע כלום
