ההדממה שעבר הכדורגל הישראלי הפכה אותו באחת מעולם שקוף שהכל בו ידוע ומסוקר – מהאינטריגות בחדר ההלבשה של המוליכה ועד למצב השריר האחורי של המגן השמאלי בנועלת הטבלה – לפלנטה מרוחקת שבחסות האפלה גם אירועים משמעותיים חולפים בה מתחת לרדאר. לדוגמה, שחקנים זרים נעלמו בהמוניהם, התפתחות מקצועית/ניהולית שבימי שגרה הייתה פותחת מהדורות וכיום בקושי מאוזכרת. אל"ף, כי יש בחיינו אנשים חשובים יותר שנעלמים לבלי שוב. בי"ת, כי המציאות הספורטיבית/ביטחונית של הכדורגל הישראלי "מנרמלת" מהלכים כביכול דרמטיים מן הסוג הזה. גימ"ל, כי השטף הגדול של העוזבים והחוזרים מקשה על ההתמקדות בכל אחד מהם בנפרד. אי־אפשר לנטר את כל ההתפתחויות, וכך הופך הכל למתקבל על הדעת ולא ייאמן גם יחד. נסו זאת בעצמכם. מה הייתם אומרים אם היו מספרים לכם, נניח, שעילאי אלמקייס משחק היום בבני סכנין? כל כך מוזר וכל כך הגיוני בו־זמנית.
למשמע השם עילאי אלמקייס נשלחת היד מאליה לעבר הפדחת, ואחת האצבעות מתחילה במלאכת הגירוד. זה נשמע מוכר, אבל מהיכן בדיוק? יכול להיות שזה ההוא, נו, מהנבחרת של וילי רוטנשטיינר, זה אומר אנדי הרצוג, ששיחק בבלגיה, או בגרמניה? איך הוא מצא את עצמו בליגת העל, ואם כבר אז דווקא בסכנין? אלמקייס הוא כדורגלן יוצא דופן. כמי שיצא לאירופה בגיל נערים והופיע בנבחרת עוד לפני ששיחק בליגת העל, מסלול ההתפתחות שלו הוא לא טבעי, הפוך – ליגה אירופית ונבחרת לא היו היעד, אלא עמדת המוצא. נבחרת וחו"ל אמורים להיות התחנה הסופית של כל שחקן, אבל אצל אלמקייס זו הייתה תחנת היציאה. זו הסיבה שהקריירה שלו יכולה הייתה ללכת רק בכיוון אחד, אחורה. אלמקייס הוא בנג'מין באטן של הכדורגל הישראלי. במקום להתחיל בליגת העל ולהגיע משם, בתקווה, להופנהיים ונבחרת ישראל, הוא התחיל בהופנהיים ונבחרת ישראל ומהן הוא מתחיל עכשיו את ההתבגרות ההפוכה שלו, אל סכנין ומי יודע לאן ייקחו אותו השנים מכאן. אולי הוא יסיים את הקריירה כשחקן בקבוצת נוער.
שער הניצחון שבישל מול הפועל באר־שבע היה ההתגלות השנייה של אלמקייס. בפעם הראשונה הוא התגלה כשחקן נבחרת שבקע מביצה, ובפעם השנייה כשחקן ליגת העל שנחת מהירח. המשימה שניצבת בפניו היא כמעט בלתי אפשרית – כל דבר פחות מהצטיינות ייתפס ככישלון. אלמקייס הוא השחקן שאנחנו יודעים עליו הכי מעט, אבל מצפים ממנו להכי הרבה בדיוק בגלל חוסר הידיעה. כל מה שאנחנו יודעים עליו אלו תבניות כמו "נבחרת", "הופנהיים". שתיהן, למרבה הצער, היו גדולות מדי עבורו, ואלמקייס לא הצליח להתברג בתוכן. עכשיו זה הזמן לגלות באילו תבניות הוא כן משתלב. אלו הימים בהם הוא מפסיק להיות גיא אסולין, כדורגלן מופשט שהוא יותר בגדר שמועה מעובדה, ומתחיל לקבל ממדים מדויקים. אולי כבר הערב מול מכבי ת"א.
