בשבועות האחרונים מתקיימות בתיאטרון בית ליסין חזרות להצגה "סטמפניו", עיבוד של עדנה מזי"א לרומן של שלום עליכם. ההפקה החדשה תעלה על הבמה בסוף ינואר, כך שגם אחרי מותה של המחזאית ימשיכו להישמע באולמות התיאטרון מחיאות כפיים ליצירותיה, שיישארו איתנו לעד.
עדנה מזי"א, מהמחזאיות הגדולות בתרבות הישראלית, הלכה אתמול לעולמה בגיל 74 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה בת, אלישבע, לשעבר מנכ"לית תיאטרון החאן, בן, מייקי, ושישה נכדים.
מזי"א, שנחשבה גם לבמאית מוכשרת, סופרת ותסריטאית מצליחה, נולדה בתל־אביב כבתם היחידה של פעילת לח"י ומפקד תא האצ"ל בדרום־אפריקה. היא למדה פילוסופיה, תיאטרון וכתיבה דרמטית באוניברסיטת תל־אביב. את הקריירה שלה החלה דווקא כתסריטאית, כשעבדה עם עמוס גוטמן, איתו כתבה את התסריטים ל"נגוע", "בר 51" ו"חימו מלך ירושלים".
הקריירה שלה כמחזאית החלה עם "וינה על הים", אותו כתבה ב־1991 לתיאטרון חיפה. שנתיים אחר כך עלה בחיפה "משחקים בחצר האחורית", בבימויו של עודד קוטלר. המחזה, שעסק באונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת, זכה להצלחה גדולה, והועלה מאז מספר פעמים בתיאטראות שונים בארץ.
ההיסטוריה של המדינה, החברה הישראלית והוריה היו השראה לרבות מיצירותיה. המחזה "המורדים" הביא את סיפורם של שלושה דורות במשפחה ישראלית, כשכל אחד מהם מורד בתחום אחר ובתקופה אחרת - הראשון בלח"י, השני בתנועת שמאל קיצונית, והנכד שבוחר במרד נעורים א־פוליטי. "סיפור משפחתי" המצליח עקב אחרי משפחה שעלתה לישראל בשנות ה־30 ונאלצה להתמודד עם קשיי המדינה המתהווה.
חלק חשוב בעבודתה של מזי"א היה העבודות המשותפות עם חברתה הטובה ענת גוב, שנפטרה לפני 11 שנים ויום. מזי"א ביימה חלק גדול ממחזותיה של גוב, ביניהם "חברות הכי טובות", "אוי אלוהים" ו"סוף טוב". "עדנה הייתה חברה מאוד קרובה של ענת ומותה מעציב אותי מאוד", אמר אתמול גידי גוב. "כשענת מתה עדנה די איבדה משמחתה. זהו יום מאוד עצוב למחזאות הישראלית ולאישה המוכשרת הזאת".
"אין יום שאני לא חושבת עליה כמה פעמים, אז אולי זה נקרא געגועים", אמרה מזי"א על גוב בראיון שהעניקה לפני כמה חודשים לענת לב אדלר. "אני חייבת לה המון. היא הייתה גם מופת לאיך מתים".
"הלב נשבר", אומרת ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין. "עדנה הייתה חברה ושותפה נאמנה לדרך ארוכה בעולם התיאטרון. היא הייתה מחזאית ובמאית עם קול נשי חזק, ברור ובלתי מתפשר, שבחרה באומץ ובעין חדה לעסוק בנושאים רגישים ולהעלות אותם לסדר היום דרך הבמה".
"עדנה הייתה אישה דעתנית שאומרת באופן הכי ישיר את מה שהיא חושבת על היצירה", אומר אילן רונן, שביים את "זוג", שמוצגת בימים אלה בבית ליסין. "גם אם זה נאמר במילים חריפות, ידעת שכוונותיה טובות. באותה מידה היא גם הייתה מאוד ביקורתית כלפי עצמה. עדנה הייתה דמות מרכזית בקהילת התיאטרון. היא נהגה לומר גם את דעתה על הממסד".
"עדנה הייתה פורצת דרך", אומרת השחקנית שרה פון שוורצה. "בתיאטרון שמנוהל בעיקר על ידי גברים היא הביאה, יחד עם ענת גוב, קול אחר, ייחודי. מבלי דעת היא פרצה לנשים דרך לעולם התיאטרון. היא לא ראתה בעצמה פמיניסטית, אבל היא בעצם איפשרה את השינוי. היא ידעה לקרוא את טעם הקהל. כשחתמתי חוזה ל'חברות הכי טובות' נאמר לי שזאת הצגה קטנה, לנשים, באולמות הקטנים בסופי שבוע, ואז הפכנו לשלאגר ששיחק אלף פעם באולמות מפוצצים בקהל ברחבי הארץ".
"המוות של עדנה משאיר אותי ורבים אחרים המום", אומר יחזקאל לזרוב. "היא הייתה נערת הרוקנרול הנצחית, אחרונת הבוהמייניות, שאף פעם לא עוצרת באדום, ובטח לא יודעת לשמור בבטן. ליבה ופיה אחד הם. עדנה לא הפסיקה ליצור ולהצליח, ואין לי ספק שהיא וענת גוב רוקחות לנו כבר, ברגעים אלו ממש, שלאגר חדש".
בתיאטרון הקאמרי, בו עבדה מזי"א שנים רבות, נפרדו ממנה בצער רב. "אנחנו המומים וכואבים על לכתה של עדנה. מחזותיה הפכו לנכסי צאן ברזל ועלו על שלל במות בעולם. עובדי הקאמרי, השחקנים והיוצרים מבכים את אובדנה ומחבקים את משפחתה ואוהביה".
"הצטערתי לשמוע על פטירתה של עדנה מזי"א, שאמונה על מגוון יצירות חשובות ומוערכות, שזכו להכרה והוקרה בתרבות הישראלית", ספד לה שר התרבות והספורט מיקי זוהר. "הרהיטות, החדות והשורשיות הארץ־ישראלית שאפיינו אותה יישארו איתנו לעד".
הלווייתה של מזי"א תתקיים ביום רביעי ב־11:30 בבית העלמין במושב נהלל.
