1. בישל, כבש והוחלף
נכון, מכבי ת"א ניצחה בדוחא 2:3 אחרי שהובילה כבר 0:3 והגדילה את הפער בפסגת הטבלה. נכון, סכנין חזרה בדקות הסיום למשחק ולא היה חסר הרבה שגם תשווה. אבל מה שיכניס את המשחק הזה לדפי ההיסטוריה זה שם אחד – ערן זהבי – ומספר אחד: 400.
זה קרה בדקה ה־72. דור פרץ שלח כדור עומק, מארון גנטוס הרחיק גרוע, מה שהציב את זהבי לבד מול השוער מוחמד אבו־ניל, וממצבים כאלה הסקורר הגדול של הכדורגל הישראלי לא מחמיץ. השער ה־400 בקריירה של זהבי, בכל המסגרות, בכל הקבוצות, כולל בנבחרת, ובכל המדינות – ישראל, איטליה, סין והולנד. עכשיו המטרה שלו היא להיות גדול הכובשים בליגות הישראליות. בשיא מחזיק אלון מזרחי (206), אבל לזהבי יש כבר 151, ובקצב הנוכחי הוא יוכל לעבור אותו עוד שתי עונות.
אחרי השער שלו אמש, שהעלה את מכבי ת"א ל־0:3, רובי קין מיהר להחליף אותו, גם כדי לשמור עליו לקראת המשחק ביום חמישי נגד גנט בקונפרנס־ליג וגם כדי לא לקלקל את המספר העגול. בינתיים, כי אין ספק שזהבי ימשיך להפציץ בקרוב.
קודם לכן, זהבי בישל כבר בדקה השלישית לגבי קניקובסקי, ובדקה ה־60 דור פרץ בעט כדור אדיר שפגע במשקוף וניתז מגופו של אבו־ניל לרשת. אלא שאז מכבי ת"א נרדמה ועילאי אלמקייס (76) בשער הבכורה בסכנין ומוחמד שכר (82) צימצמו ל־3:2.
זו לא הפעם הראשונה העונה שהצהובים כמעט מאבדים יתרון שלושה שערים לקראת הסיום, זה קרה להם גם נגד בריידבליק וזוריה, וקין צריך לבדוק מה קורה להגנה שלו בדקות האלה. לסכנין, בסגל הקצר שלה, אין מה למכור מול יריבה בסדר גודל של מכבי ת"א, וסלובודן דראפיץ' צריך לראות איך הוא מחלק את הכוחות עד לפתיחת חלון ההעברות.
2. ככה מחמיצים אליפות
רק תיקו, בלי קהל ביציעים, אבל קיבלנו אמש משחק קצבי וייצרי בסמי עופר. מכבי חיפה שומטת שתי נקודות מול בית"ר ירושלים ורואה איך מכבי ת"א מתרחקת ממנה עוד קצת.
תיראו מופתעים: הקבוצה של יוסי אבוקסיס חיכתה לאלופה מאחור, איפשרה לה להניע כדור, וארבה לטעות שתאפשר לה לעקוץ. זה הגיע בדקה ה־18 כשאוראל דגני שלח עומק מצוין לטימוטי מוזי, הסילון הכי מהיר באזור, שדהר לרחבה והוכשל ע"י שריף כיוף. את הפנדל בעט ירדן שועה לא הכי טוב, אבל זה הגיע לרשת, 0:1.
כן, מכבי חיפה שלטה בכדור, הניעה אותו ולא פעם נכנסה לתוך הרחבה של בית"ר ירושלים עם מצבי כיבוש לא רעים. משהו בפעולה האחרונה היה לחוץ מדי ומגושם מדי. ואפרופו מגושם, בחלקים ארוכים של המחצית הראשונה נדמה היה ששחקני האלופה עסוקים בעיקר בהגבהות לרחבה בתקווה שפרנצדי פיירו ינגח אחת מהן פנימה. החלוץ גבה הקומה ריחף בתדירות מרשימה אבל אף נגיחה לא באמת סיכנה את השוער מיגל סילבה.
במחצית השנייה הוא כבר קיבל מענאן חלאילי כדור רוחב מצוין, הפעם לרגל, אותו החלוץ נדרש רק לדחוק מחמישה מטרים פנימה, אבל פיירו הטיס אותו לשמיים. דקות ספורות אחר כך פיירו קיבל מרפאלוב כדור במצב מסובך יותר, כשעל הגב שלו תלויים שני בלמים, אבל איכשהו, דווקא הפעם, הוא התייצב, ובחצי סיבוב כבש שער שוויון ששיחרר הרבה אוויר בספסל החיפאי. בהמשך הוא גם הביא להרחקת סילבה אחרי שעטה שגרמה לשוער להכשילו מחוץ לרחבה. פיירו קלאסי.
אבל את הקלאסה האמיתית סיפק חלאילי. שחקן האגף, שזכה לפני המשחק לחוזה חדש, שיגע את מגיני בית"ר, סיחרר בדריבלים לתוך הרחבה וסידר לחבריו מספר מצבים שאמורים היו להציבו בראש טבלת המבשלים. לצערו, יש לידו יותר מדי מחמיצנים. ככה מחמיצים אליפות. (איתן גליקמן)
3. ניצחון מעודד
כנראה שכאשר הולך הכל הולך וכל מטאטא יורה. ככה זה העונה עם הפועל חיפה, שרושמת פתיחה מצוינת וחזרה למקום השני עם ניצחון 0:1 על הפועל ירושלים בטדי. זה לא היה משחק טוב של שתי הקבוצות, שלא הגיעו כמעט למצבי הבקעה. הפועל חיפה, כיאה לקבוצת צמרת, התבססה על הנעת כדור. הפועל ירושלים מנגד, כיאה לקבוצת תחתית, הלכה יותר על כדורים ארוכים לחלוצים המהירים שלה. רוני לוי וזיו אריה גם הורו לשחקנים שלהם ללחוץ גבוה – אבל שום דבר מזה לא עזר להזיז את הרשת, עד הדקה ה־65.
עודד צ'קול, שנכנס לשחק רק שלוש דקות קודם לכן, קיבל כדור מגיא מלמד, ביצע סלאלום מרשים ברחבת ירושלים, עבר גם את השוער וגילגל מקרוב פנימה. שער מרהיב שהראה את הכישרון של צ'קול בן ה־24, כישרון שלא תמיד בא לידי ביטוי בנוף הגליל, בשורותיה שיחק עד לעונה שעברה. מכבי חיפה עקבה אחריו ואפילו החתימה אותו לפני שלוש שנים וחצי על חוזה לשלוש עונות, אבל הוא נשאר בנוף הגליל. עד הקיץ האחרון, כשרוני לוי החליט להמר עליו ולהביא אותו להפועל חיפה. גם בבית החדש שלו הוא עדיין לא הטביע חותם, ועד אמש הוא רשם דקה אחת במחזור השלישי, כשנכנס בתוספת הזמן מול אשדוד. אתמול הכל התפרץ עם שער ניצחון נהדר, כיבוש ראשון שלו אחרי שנתיים וחצי.
ומה יהיה עם הפועל ירושלים? היא לא נפלה אתמול מהפועל חיפה, שתי הקבוצות היו שוות בחולשתן, אבל כמו במשחקים רבים העונה היא לא הצליחה להתקרב לשער, שלא לומר להבקיע. במועדונים אחרים היה אפשר להגיד שהכסא של אריה רועד, אבל בקטמון, סליחה – בהפועל ירושלים – זה עובד אחרת.
