ת"ז: בת 48, נשואה ללימור, אמהות לשני ילדים, מתגוררת בתל־אביב.
מה עושה: מקימה קהילות גאות, וכיום הקמב"צית של מטה החמ"לים הארצי.
בחודשיים האחרונים נדמה שכמעט כולנו לקחנו חלק באיזה שהוא חמ"ל לטובת הכלל: בישול ללוחמים, איסוף למפונים או תמיכה בניצולים – שזה למעשה, כולנו. "כבמטה קסם, ומתוך הצורך הגדול בעשייה, כל המדינה הקימה חמ"לים – קטנים, גדולים, שמספקים ציוד, אוכל, דירות למפונים, שינוע, חיפוש בעלי חיים ועוד. בשלב הבא גילינו שיש כפילויות, והתוצאה הייתה שהחמ"לים הקטנים נבלעו, באופן טבעי, על ידי הגדולים, ורבים התאחדו", אומרת זהורית שורק־שומרט, שהמלחמה הפכה אותה לקמב"צית של מטה החמ"לים הארצי – גוף שהוקם כדי לתאם את הפעילות של 200 מנהלי חמ"לים מובילים.
במלאת חודשיים למלחמה הם ערכו כנס מנהלים, שבו החליפו מידע על שיטות עבודה, מסקנות, חוויות מהשטח והצעות לשיפור. "השאלה הכי חשובה ששאלנו היא 'אם עכשיו הייתה נפתחת המלחמה, מה הייתם משמרים, מה עבד לכם נכון, ומה הייתם משנים'", היא מסבירה, "בניתוח לאחור אפשר ללמוד הרבה מאוד על שיטות האיסוף, המערכות הטכנולוגיות שבהן נעזרו, איך אימתו את הפניות ועוד".
ומה גיליתם?
"שעבדנו באותן שיטות פחות או יותר: יצירת קשרים, גיוס מערכות טכנולוגיות, לקיחת אחריות על פעולה מקצה לקצה. היו בדרך הרבה קשיים, תסכול מאוד גדול, אבל בסך הכל כולם תיארו ערכים דומים שהנחו אותם, דרכי פעולה דומות, אותם חסמים ואותם פתרונות".
מה אתם הולכים לעשות עם המידע הזה?
"להעביר את כל הניסיון לרשויות המקומיות ולארגונים האזרחיים, כי הם אלה שנשארים בשטח. המטרה היא ליצור מאגר ידע ארצי של התנדבות, מתוך הצורך לספק פתרונות מערכתיים ומיידיים לבעיות מורכבות בשעת חירום. לצורך זה יצרנו קשר עם המרס"ל – מרכז סיוע לאזרח של פיקוד העורף, עם המועצה הישראלית להתנדבות, עם האחים והאחיות לנשק ועוד גופים גדולים".
תגידי מילה על הרוח הישראלית.
"יש בארץ אנשים טובים עם רצון מטורף שתרמו מזמנם, יכולתם ומרצם כדי להציל את ישראל ולתת מענה במקום שבו הממשלה נכשלה. זו ציונות אמיתית".
