כשגלי וזיו ביחד נוצרת אווירה מדהימה. יש לשניהם לב שמח, תמיד עם חיוך. הם שטותניקים. הם מדהימים עם האחיינים שלהם, וכשרואים אותם משחקים איתם מגלים את האופי שלהם.
הם אוהבים את הארץ, את הקיבוץ, את החברה והמשפחה. שניהם עובדים בחברת תאורה והגברה וחוסכים כסף לטיול לאוסטרליה, ביחד. מההתקוטטויות בתור ילדים, דרך הלימודים בשער הנגב – שם הם עסקו בעיקר בלהפריע למורות, אבל הם בלתי כעיסים, אי־אפשר לכעוס עליהם – ככה גם עכשיו, הם מטיילים ביחד, משחקים כדורגל יחד. הם מקשה אחת.
הם ילדים מאוד מסורים למשפחה. אבא שלהם חולה קשה מאוד והם תמיד מסייעים לאמא שלהם. כולנו מאוד עצובים. אני לא אדם שמחצין רגשות, אבל לאשתי מאוד קשה. התברכנו במשפחה יוצאת דופן. בתי טלי, אמא שלהם, אמיצה מאוד. לכל הבנים במשפחה יש קעקוע של דוב, בגלל שאנחנו ברמן.
נודע לנו די מאוחר שהתאומים נחטפו, אבל הייתה לנו הרגשה עם האזעקה בשבת בבוקר. אנחנו קשורים לכל עשרת הנכדים שלנו, אבל יש משהו מיוחד עם השניים האלה.
גלי וזיו גרים בשכונת הדור צעיר, יחד עם עוד שני חברים, שנחטפו גם כן. כשהתחילו הסירנות הם לא התעוררו, אף אחד בכפר עזה לא נבהל מאזעקות. אמילי, חברה שלהם מהשכונה, ביקשה מגלי שיבוא להיות איתה כי היא מפחדת. הם אפילו הספיקו לשלוח תמונה של שניהם בממ"ד. זיו סיפר שהוא הריח עשן, את הבית שלו שרפו לגמרי. כנראה שהוא אולץ לצאת מהחדר שלו ומאז נותק הקשר.
11 יום גלי וזיו היו בגדר נעדרים. רוב הזמן חשבנו שהם לא בחיים, עד שהגיע קצין ועידכן שהם נחטפו. לא יודעים מעבר לזה. גם לא מהחטופים שהתחילו לחזור. אין מידע מאף אחד. אנחנו רוצים להאמין שהם יחד, כמו שהיו מיום הולדתם. הם אף פעם לא נפרדו. הם ילדים של אמא ואבא, ונכדים של סבא וסבתא. צריך להחזיר אותם אתמול, ולפחות לקבל מידע מהצלב האדום.
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com