אם היה צריך לסכם את ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) במילה אחת היא כנראה הייתה: עשיתי. בשנתיים האחרונות 'עשיתי' זה לא רק שם הלהיט מהאלבום הראשון שהעיף למעלה את הקריירה של המוזיקאי והראפר המוכשר, אלא גם פשוט תיאור המציאות. כי ג'ימבו ג'יי עשה ועשה. רשימה חלקית: תפקיד משופם בסרט הקאלט 'העיר הזאת', קאבר חורך רשתות ל'עשיתי' ב'ארץ נהדרת' וכמובן 'סתלבט בקיבוץ' עם פול טראנק שהפך להמנון. רק טבעי שאחרי סולם כזה, ג'ימבו כבר תיכנן את השלב הבא - אלבום חדש. ואז הגיע 7 באוקטובר. ג'ימבו ג'יי, תושב אור הנר שבעוטף עזה, מצא את עצמו כמו כל שכניו לגזרה בסיוט. אחרי שבמשך שעות הוא הסתגר בממ"ד עם אשתו ושתי בנותיו, הם חולצו ללא פגע גופני, אבל כלום כבר לא יחזור להיות כמו שהיה. האלבום, 'אה וואו', שיצא אתמול, אמנם היה מוכן כבר בספטמבר, אבל עכשיו הוא מקבל משמעות חדשה לגמרי, עם המילה הזאת שאנחנו לא מפסיקים להגיד כבר למעלה מחודשיים - צמרמורת.
החיים בעוטף עזה נוכחים במלוא עוצמתם באלבום המעולה (העטיפה מימין), שמוקדש לזכר גיא אילוז ז"ל, איש הסאונד שנרצח בשבי חמאס. בולטים בעיקר 'בומים' שכבר יצא כסינגל ומתאר אבא שמנסה לתווך לבת שלו את מציאות החיים תחת איום מעזה (מישהו אמר 'החיים יפים'?), 'במקום בו אני גר' חסר הפשרות ו'לא מה שסיפרו לנו' שדוקר את הלב. אבל אסור לטעות, זה לא "אלבום מלחמה". יש שם גם שיתופי פעולה מסקרנים עם אלון עדר וזאב נחמה, טקסטים שעושים כבוד לעברית כמיטב המסורת הג'ימבו־ג'יית ושכבות של תחכום והומור. להתמסר לאלבום בזמן הזה זאת לא "תמיכה בתושבי העוטף" ולא צו שמונה. זה פשוט הדבר המוזיקלי הנכון.
