240 חטופים הם לא גלעד שליט. גם מאה הם לא חטוף אחד. המאבק הציבורי למען שחרור החטופים היה ונותר מוצדק. מאבק חשוב. מאבק של ערבות הדדית. אבל, והנה מגיע האבל, גם המאבק המוצדק ביותר מחייב דיון ענייני, ככל שזה אפשרי. ומותר לומר שאין צורך לחזור על הטעויות האיומות והנוראות שבוצעו בעסקאות קודמות.
הטענה שמושמעת שוב ושוב היא שהממשלה מזניחה את החטופים. היא לא. מדובר במשא־ומתן קשה ומייגע מול חלאות אדם. עצם העובדה שהוחזרו 118 נשים וילדים היא בהחלט הישג. אבל אין מה לנוח על זרי הדפנה. רחוק מכך. 136 חטופים עדיין בידי חמאס. גברים, חיילות, חיילים, נשים וילדים. הם במצב קשה. כל יום שעובר מגדיל את הסיכוי שהם ייפגעו. וייתכן שחלקם נפגעו. אסור לוותר על אף אחד. לפי מקורות בארה"ב, יש ניסיון לגבש עסקת חילופין נוספת. מקבלי ההחלטות לא שוקטים על השמרים. שני חיילים מיחידה מובחרת נפצעו קשה בניסיון לחלץ שבויים. אל נא נאמר שהממשלה מפקירה אותם.
קשה לנהל דיון מושכל בעניין החטופים. משום שמדובר בעניין שהוא גם רגשי. ובצדק. אף אחד לא יכול להיכנס לנעליו של מי שבן משפחתו נמצא שם. אבל הטענה ש"אם זה היה הבן של מישהו מהקבינט הוא היה מוחזר מיד"–היא טענה לא הוגנת, בלשון המעטה, גם אם היא נאמרת מתוך כאב קשה מנשוא. הבנים של חלק משרי הקבינט נמצאים עמוק בשטח. גדי איזנקוט איבד בתוך יממה אחת בן ואחיין. ההחלטות שלו הושפעו מהעובדה שהבן שלו עמוק בחזית? הוא התנגד לפעולה הקרקעית? המאבק לשחרור החטופים מובן ומוצדק. אין צורך להעלות טענות שווא נגד מקבלי ההחלטות, שגורמות לקרע מיותר.
צריך לסלוח גם על טענות השווא. הן נובעות מכאב. אבל זה לא אומר שאסור להפריך אותן. לפני עשרה ימים הופיעה בערוץ 12 נעם דן, קרובת משפחה של חטופים. היא כעסה עליי משום שהזכרתי את גלעד שליט. זכותה לכעוס. היא לוחמת כמו לביאה למען שחרור אלה שנותרו שם. ולא כל טענה שהייתה נגד אחת העסקאות הקודמות רלוונטית גם היום. אבל מותר להזכיר את שליט כשם שמותר להזכיר את עסקת ג'יבריל ואת עסקת טננבאום. ולא, שום דבר הוא לא אותו דבר. ועדיין מותר לומר שעשינו טעויות. אין צורך בטעויות נוספות. העמדה שצריך לשחרר את כל ששת אלפי האסירים והעצירים הביטחוניים–היא עמדה לגיטימית. יש לה תומכים רבים, למרות שספק אם היא בכלל הוצעה והיא בוודאי לא על השולחן. אבל מותר גם לטעון שזו עסקה מסוכנת.
נעם דן טענה ש"רק שני אחוזים ממשוחררי עסקת שליט, בין 19 ל־21, חזרו לטרור". לא נכון. צבי האוזר טען, בהסתמך על השב"כ, שרוב המשוחררים חזרו לפעילות טרור. שבועיים לפני 7 באוקטובר פגשתי אותו במקרה. שוחחנו דקות אחדות. הוא אמר לי בדיוק כמעט מושלם שזה מה שהולך לקרות. הוא אכן התריע, ולא רק באוזניי. בדקתי אתמול שוב עם השב"כ. 45 אחוז ממשוחררי עסקת שליט, הם ענו לי, חזרו לעיסוק בטרור.
בחשבון הצר ביותר, משוחררי עסקת שליט רצחו עשרה ישראלים. בחשבון קצת יותר מעמיק, אחד ממשוחררי העסקה, מוחמד קוואסמה, יזם ופיקד על חטיפת ורצח שלושת הנערים ב־2014, פעולה שהובילה למבצע "צוק איתן". ומשוחרר אחר, יחיא סינוואר, הוא האחראי העליון לשבת השחורה של 7 באוקטובר, שבה בוצע הטבח הגדול ביותר בתולדות ישראל. משוחררים אחרים התברגו בצמרת חמאס. יש מי שיטען שייתכן שהדברים הללו היו קורים גם ללא שחרור מסיבי של מחבלים. אבל הטענה שיש קשר בין נהרות הדם שנשפכו לבין העסקה–היא לא פחות לגיטימית.
בתקופה שקדמה לעסקת שליט פירסמתי סדרת מאמרים נגד העסקה המתבשלת ונגד הקמפיין האדיר שרק העלה את המחיר. זה לא המצב היום. חלק ניכר מהקמפיין הוא בינלאומי. לחץ על ארה"ב, גרמניה, צרפת ומדינות נוספות, שאזרחיהן בין החטופים, כדי שיפעילו לחץ על קטאר שיכולה להפעיל לחץ על חמאס. זה הכיוון הנכון.
ועדיין, מדובר בעניין רגיש. שומר נפשו ירחק מכל אמירה בעניין. ואמירה אחת שלי בשידור טלוויזיה זיכתה אותי בים של תגובות, חלקן תומכות, חלקן מתנגדות וחלקן, צריך לומר, תגובות מנאצות. זה לא הזמן לכעוס. אבל העובדה שמדובר בנושא דליק לא אומרת שצריך להשתיק את הוויכוח הציבורי. החטופות והחטופים, בהם חיילות וחיילים, הופקרו על ידי המדינה. זו חובה לאומית ומוסרית לשחרר אותם גם במחיר גבוה. אבל מותר גם לומר, וחובה לומר, שהמחיר עלול להיות כבד מנשוא. מותר לומר שזה יהיה ניצחון חלקי של חמאס. מותר לומר שיש חשש שמה שקרה בעקבות שחרור המוני בעסקאות קודמות יקרה שוב. ומותר לומר, שגם אם תהיה עסקה, וגם אם המחיר יהיה כבד, אסור בשום פנים ואופן שהיא תהיה על חשבון הבסת חמאס.
מה עושים? ראש המל"ל, צחי הנגבי, הרגיז כאשר אמר שישראל תהיה בדילמה אם תאתר את סינוואר יחד עם חטופים כמגן אנושי. אין דילמה. לא הורגים חטופים. אבל הוא גם דיבר על פתרון בנוסח גירוש אש"ף מביירות. זה הכיוון הנכון. יש עדיין עשרות אלפי חמאסניקים חמושים. עקירה מוחלטת שלהם תקטין את הסיכוי למציאת חטופים חיים, ותגרום לעשרות אלפי הרוגים נוספים, כולל נשים וילדים. לא רק דעת הקהל הבינלאומית תעצור את ישראל. גם ארה"ב תעצור. ולכן, יורשה לי לחזור כמו קאטו הזקן על הצעה שאני חוזר עליה פעמיים בשבוע: ישראל חייבת להציע הפסקת אש שבה מחבלי חמאס יוצאים מהרצועה. אולי במתכונת ביירות. עם לחץ בינלאומי, עם גיוס של מצרים להצעה, ואולי אפילו קטאר–יש סיכוי להצלת החטופים ולסיום סביר של המלחמה. ועם חשיבה מחוץ לקופסה–אז אולי, אולי, גם לחטופים וגם בכלל, יש סיכוי לאור בקצה המנהרה.
החטופות והחטופים הופקרו על ידי המדינה. זו חובה לאומית ומוסרית לשחרר אותם גם במחיר גבוה. אבל מותר גם לומר, וחובה לומר, שהמחיר עלול להיות כבד מנשוא
