"ב־7 באוקטובר היה יום הנישואים שלי, היינו בחופשה בתל־אביב בכלל", מספר איתן הרצל (55) שגדל בקיבוץ סעד והקים בינואר האחרון את ארגון המחאה "אחים ואחיות לנשק" יחד עם חבריו רון שרף ואייל נווה. "התקשרתי להעיר את הבן שלנו, לוחם ביחידה מיוחדת, אמרתי לו 'חבוב בוקר טוב, נראה לי מחכים לך ביחידה'. האמנתי לחלוטין שהצבא מנהל את זה, שזה עניין של כמה שעות."
הרצל יצא מהמלון הביתה ובנו ירד דרומה ולחם בלחימה קשה מאוד בקיבוץ רעים, איבד מפקדים וחברים. במקביל, הבינו באחים לנשק את התמונה המלאה. "הקמנו חמ"לים ויוזמות רבות", הוא מספר בגאווה, "לקחנו את כל התשתית האזרחית שבנינו והפכנו מארגון מחאה לארגון סיוע והצלה".
בימי הלחימה הראשונים עלה צורך ברור ובהול: חילוץ תושבי הדרום מהממ"ד. איתן וחבריו הקימו את החמ"ל הקדמי של הארגון בבית קמה, "מספיק קרוב דרומה אבל מבלי לסכן את המתנדבים". הקיבוץ העמיד לרשותם את מועדון הנוער, הם הגיעו עם הלפטופים האישיים שלהם והתחילו לעבוד: "כל חוליה קיבלה משימה מפורטת - עליכם לחלץ את משפחת כהן משדרות בכתובת איקס, מדובר ב־5 נפשות, בציר הזה בטוח לנסוע, אל תגיעו לציר ההוא כי יש עדיין עדויות על מחבלים. היינו במעקב צמוד עם כל החוליות בשטח. כשהתושבים הגיעו לבית קמה חיכו להם אנשי רפואה שלנו ומתנדבים שהעבירו פעילויות לילדים". אחים לנשק חילצו מיישובי הדרום אלפי אנשים, ביניהם גם מאות עובדים זרים להם סייעו במציאת עבודה ומגורים אצל חקלאים במרכז הארץ.
הם הקימו חמ"לים בכל הארץ, אספו תרומות וציוד לחיילים, השתמשו באפליקציות מתקדמות לבצע זיהוי פנים מתוך סרטונים ותמונות עבור זרועות הביטחון, וגם היום הם ממשיכים לפעול - "אני מנהל פרויקטים בחברת הייטק בכלל, התקשרתי לבוסים שלי כשהכל התחיל ואמרתי שאני לא אגיע השבוע, נהיה בקשר כמו שאומרים, משם זה התגלגל לחודשיים של עבודה".
"לא שאלנו ואנחנו לא שואלים איפה המדינה ולמה אנחנו", אומר איתן, "לקחנו משימה, נתנו כתף וזהו. אנחנו כאן".
