אחרי הראיון המחריד שהעניק ליונית לוי בתחילת המלחמה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי היה אמור לעמוד מול מצלמה רק בוועדת החקירה, זאת שתצטרך גם לבדוק איך אדם כמוהו בכלל הגיע לתפקיד. אבל מודעות עצמית וקורט בושה הן לא תכונות שכיחות במעגל המכונה "מקורבי ראש הממשלה": אחרת לא רק ששלי היה בוחר בדמות קצת יותר מתאימה מעצמו כדי להשיק "אולפן" שעלותו 200 אלף שקל בחודש, הוא גם היה גונז את הרעיון המיותר לחלוטין. מצד שני, האולפן משרת את אותו מערך הסברה שהוציא 80 אלף שקל כדי שאביב אלוש ירים את המורל בפרסומת: מי יודע, אולי הפעם הציבור דווקא יצא בזול.
אבל כנראה ששלי לא עמד בפיתוי לשאת נאום לאומה ולהיראות כמו סאטירה על בזבוז זמן וכסף תוך כדי מלחמה. חבל שמייקל קיטון לא מכיר את השפה העברית והחומרים המקומיים: הוא היה הליהוק המושלם עבור פרודיה על עובד מדינה שהחליט לדגמן מנהיגות עם טקסט פומפוזי ונפנופי יד משל היה ווינסטון צ'רצ'יל פינת מנחם בגין. וכל זה בשביל להכריז על אכסניה שבה יתארחו פקידים בכירים ויחלקו מידע חיוני, רק בלי הנודניקים והנודניקיות באולפנים עם השאלות והטענות שלהם.
ואכן, בשני הסרטונים שעלו משוחחת טלי מץ עם מנכ"ל משרד הבריאות ועם ממלאת מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי (שהוצגה בתור המנכ"לית) בנינוחות שאינה מאפיינת משדרי טלוויזיה ורדיו גם בתקופות רגילות. למרבה המבוכה, את שני הראיונות פתחה מץ בשאלה לשלומם של המרואיינים, כאילו שהדבר הכי דחוף כרגע זה לדעת איך משה בר סימן טוב וירונה שלום מתמודדים עם המצב.
אולם מה שבאמת תמוה זה עד כמה הפשטות של הפורמט מצליחה להיות עד כדי כך חסרת תועלת: מילא שלא קיימת בעיה אמיתית של הנגשת אינפורמציה דרך התקשורת; ל"אולפן" של מערך ההסברה אין שום ערך טלוויזיוני. כלומר אלא אם החלטתם לספור את מגוון הבעות הפנים העצובות שעומדות לרשות המגישה, שיוצאת מגדרה להפגין אמפתיה במקום לשאול שאלות שהן מעבר לחיפושי גוגל בסיסיים. למעשה, המוצר כל כך דל ועלוב כשידור מצולם, שלא הוצגו בו אף נתון, כתובת אתר או מספר טלפון שיוכלו לשמש את הקהל שהמיזם נועד לשרת. אינפוגרפיקה? חומרים ויזואליים? לא בטוח שהומור כה שחור מתאים בימים אלה.
אם כך, ניתן לתהות על מה ולמה נדרשים 200 אלף שקל בחודש? והתשובה: לא, כי 653 מיליון שקל למשרד של השרה אורית סטרוק, זה הגיוני.
בקטנה
גם אתמול הופיע אלוף (במיל') תמיר הימן, ראש אמ"ן לשעבר, כפרשן בחדשות קשת, למרות שאין פורמט חקירה של מחדל 7 באוקטובר והתפיסה הביטחונית בעזה שלא יבדוק גם אותו. הוא גם לא נדרש להסביר את הפרסום של עמיתי, יוסי יהושוע, על היותו חלק מצוות שאיתו שר הביטחון מתייעץ, מה שמזכיר את הדואליות הבעייתית של פרופ' גבי ברבש בתקופת הקורונה. וביום שישי חשפה כרמלה מנשה בחדשות כאן ביקורת חריפה שהשמיע הימן נגד יורשו המושמץ, אלוף אהרון חליוה. משום מה, הימן לא נשאל על כך לא אתמול על ידי קרן מרציאנו, לא שלשום על ידי יונית לוי ולא במוצאי שבת על ידי דנה ויס. טוב, אולי הן חושבות שזה לא מעניין.
