מעבדת הרעיונות של אדם סילבר הוכיחה את עצמה מעל למצופה במהדורה הראשונה של טורניר אמצע העונה ב־NBA, והיוזמה הוכתרה בסך הכל כהצלחה. הצופים קיבלו אווירת פלייאוף באמצע העונה הסדירה, לברון ג'יימס קיבל הזדמנות להוסיף עוד תואר לארון וכל אחד משחקני הלייקרס קיבל פרס של חצי מיליון דולר (יש כמה שבשבילם זה יכול להיות משמעותי). אם בשנה הבאה יוותרו על פרקטים צבעוניים להחריד ויקראו לטורניר בפשטות "גביע ה־NBA", שם שמשדר יוקרה ועולה לאין שיעור ברמת הסקס־אפיל על "טורניר אמצע העונה", זה יהיה אפילו טוב יותר.
השאלה היא אילו לקחים ליגת הכדורסל הטובה בעולם יכולה להפיק מההצלחה הזו למיזמים אחרים שלה. למשל, סוף שבוע האולסטאר. בעיניי בשלה העת למשחק אולסטאר בין כוכבי ארה"ב לכוכבים משאר העולם, אבל כבר הוחלט לחזור לפורמט של מזרח מול מערב, וגם זה עדיף על שיטת ה"כוחות" שלא הוכיחה את עצמה. כדי שהמשחק יהיה קצת יותר מאשר שואו נטול הגנות, יש צורך בתמריץ אמיתי למנצחים.
ההצעה הראשונה שקופצת לראש היא להעניק פרס כספי לכל שחקן בקבוצה המנצחת באולסטאר, כמו בגביע ה־NBA הטרי. אומנם באולסטאר משחקים כוכבים אמידים שכסף לא חסר להם, בלשון המעטה, אבל מענק מכובד של מיליון דולר לכל שחקן יכול לתת מוטיבציה להתאמץ ולהיות תחרותי. מעבר לבונוס, כולל מענק שמן עוד יותר ל־MVP, הצעה אחרת שהועלתה היא להעניק יתרון ביתיות לאזור שינצח במשחק האולסטאר. כלומר, אם נבחרת המזרח תנצח, אלופת המזרח תיהנה מיתרון הביתיות בסדרת הגמר של הפלייאוף ללא קשר למאזני הקבוצות בעונה הסדירה – וכן להפך.
יש מי שיגידו שההצעה הזו לוקה בהיבט הספורטיבי. אבל האמת היא שגם הפורמט של טורניר אמצע העונה כמו ששוחק השנה יוצר תרחיש בעייתי מבחינה ספורטיבית: האם זה הוגן שקבוצות שהצליחו בטורניר ייאלצו לפגוש קבוצות חזקות כמה פעמים יותר מאשר אחרות, למשחקים שנחשבים למאזנים שלהן בעונה הסדירה (אומנם הגמר לא נחשב למאזן בעונה הסדירה, אבל שאר משחקי הנוקאאוט כן)? ובכל זאת, הליגה הבינה שיש ערך חשוב ביצירת עניין.
