רס"ב אדיר שלמה, בן 47, שדרות
נפל ב־7 באוקטובר בקרב על תחנת המשטרה בשדרות / שיר: 'ילד של אבא' / מוקי
תחנת המשטרה בשדרות הפכה לאחד ממוקדי הקרבות הקשים של 7 באוקטובר. בחילופי ירי קשים וממושכים נהרגו שישה משוטרי התחנה, ובהם אדיר שלמה. אדיר עבר עם משפחתו לשדרות לפני כמה שנים, ושימש כראש מטה לוגיסטי במשטרה המקומית. הוא היה איש חייכן, נדיב, שתמיד דאג לתושבי העיר ודיבר אליהם בגובה העיניים.
"בעלי לא היה אמור לעבוד בסופ"ש, אבל בגלל שהוא עבד בלוגיסטיקה, הוא היה רגיל ללכת כל שבת בבוקר לתחנה ולבדוק שלא חסר לשוטרים אוכל", מספרת חני שלמה, אשתו של אדיר. "הוא בדרך כלל היה חוזר אחרי חצי שעה. בשבת ההיא עברו שעות והוא לא הגיע. שמענו יריות. הוא יצא מהחניה נסע כמה דקות והם ירו בו איך שהוא הגיע לתחנה".
חני ביקשה ממוקי לשיר לזכרו את 'ילד של אבא'. "הוא היה שר את השיר לבן שלנו", היא מספרת. "מאז שהוא היה קטן ועד שגדל, השיר הזה היה ברקע".
"חני אמרה שזה שיר שאדיר היה שר לילד כי זה שיר של חיים", אומר מוקי. "זה לא שיר פרידה, והייתי מאוד רוצה שכך הוא יישאר. אחרי כל מה שעובר על עם ישראל בחודשיים האחרונים, אף אחד לא חשב שנגיע למקומות האלו. אין חיים שלא התהפכו, ואנחנו מנסים לעבור את זה כולנו ביחד ולייצר את האחדות הזאת שעכשיו צריך לחגוג אותה כי הייתה חסרה בענק. עכשיו כשהיא קורית אנחנו צריכים להחזיק אותה ולחבק אותה, וכשיבואו ימים טובים, ויבואו ימים טובים, שהיא תישאר בינינו, אמן".
רס"מ (במיל') אילן פיורנטינו, בן 38, קיבוץ נחל עוז
רבש"ץ נחל עוז, נפל ב־7 באוקטובר בקרב על הקיבוץ / שיר: 'שיר נחמה' / הדג נחש
בבוקר 7 באוקטובר קיבל אילן פיורנטינו טלפון מאמו של אריאל זוהר בן ה־13. אריאל יצא לרכיבת בוקר בזמן שפרצו המחבלים לקיבוץ, ואילן נשלח להציל אותו. תחת אש הוא הגיע לאריאל, הביא אותו לממ"ד בית משפחת פיורנטינו, והמשיך להילחם. את חייו של אריאל הוא הציל, אבל בהמשך נהרג בקרבות מול המחבלים. הוא אהב ספורט, ובמיוחד כדורגל, והמראה שלו הזכיר את השחקן שהכי אהב - אבי נמני, עד שזה הפך להיות הכינוי שלו.
"הייתי עם הבנות ועם אריאל שהוא הציל, 12 שעות בממ"ד", מספרת אשתו שרון. "בשבע בבוקר התקשרתי אליו להגיד לו שנעלתי את הבית, כי הייתה לי פתאום אינטואיציה שכדאי לנעול את הבית, והוא אמר לי שהוא בקרב. כמה דקות אחר כך כתבתי לו שיש אצלנו בבית מחבלים ושיבוא מהר. הוא לא קרא את ההודעה וממש כמה דקות אחר כך הטלפון נכבה".
"אילן נהנה מכל יום, העריך כל דקה מהחיים שלו", היא מוסיפה. "הוא אהב ללכת למשחקים של מכבי תל־אביב עם הבנות שלנו. אהב להיות עם הבנות, לקחת אותן כל יום לגן, להחזיר אותן כל יום מהגן, להיות אבא במאתיים אחוז. הדג נחש היו בשגרה חלק מהעולם שלו, חלק מהמציאות שלו. בפלייליסט בג'יפ הממוגן, בדרך למשחקים".
אילן ושרון אהבו מאוד את הלהקה והלכו יחד להופעות שלה. שרון ביקשה להקדיש לו את השיר 'שיר נחמה'. "מהמעט ששמענו על אילן אני יכול להגיד שאני מרגיש שחבל שלא הכרנו אותו", אומר סולן הדג נחש, שאנן סטריט. "עצוב לנו להיות פה ואנחנו מקווים שלא תדעי עוד צער".
גאיה חליפה, בת 24, קריית־אונו
נרצחה ב־7 באוקטובר אחרי שברחה מהמסיבה ברעים / שיר: 'יש לך אותך' / מירי מסיקה
לכמה דקות ארוכות הרגישה גאיה חליפה שהצליחה להינצל מהטבח הנורא, לאחר שחולצה מאזור המסיבה ברעים. בדרך לאשדוד, היא שוחחה עם אביה בטלפון, שנאלץ לשמוע את ירי המחבלים, ואת נשימותיה האחרונות של בתו. גאיה שירתה כחובשת בדובדבן, והייתה אמורה להתחיל ללמוד כלכלה לאחר השחרור.
"התעוררנו בשש וחצי ולא הבנו עוד מה קרה", מספרת אמה סיגל חליפה. "הדבר הראשון שאמרתי זה, 'מה עם גאיה'. התקשרתי אליה והיא הרגיעה אותנו. אבא שלה נתן לה הנחיה לצאת מהרכב כי הוא חשב שזה יהיה מסוכן להיות בתוך המכונית בזמן רקטות. אחר כך הבנו שהתמונה אחרת. הנחינו אותה להתחבא בכל מיני מקומות. בעשר בבוקר היא התקשרה ואמרה שחבר מגיע להציל אותה. ביקשה שנפגוש אותה באשדוד. אבא שלה יצא לשם ותוך כדי הוא קיבל ממנה שיחת טלפון. הוא שמע אותה אומרת, 'אבא יורים עלינו'. הוא שמע אותה נושמת נשימה כבדה אחת אחרונה".
סיגל סיפרה שגאיה הייתה מחוברת למוזיקה בכל נימי נפשה. היא ביקשה להקדיש לה את 'יש לך אותך' של מירי מסיקה ומיקה משה. "ללוויה של גאיה לא הספקתי להגיע", אומרת מירי מסיקה. "הייתי בלוויה אחרת. בגלל זה אני כל כך שמחה שסיגל הזמינה אותי כי היא מישהי שאני מכירה. לפעמים דווקא זה קורה לאנשים שהם הכי קרובים בסוף".
סמ"ר גל מישאלוף, בן 21, מודיעין
נפל ב־19 בנובמבר בקרבות בצפון רצועת עזה / שיר: 'מכתב לאחי' / עילי בוטנר
גל היה אוהד מושבע של הפועל תל־אביב בכדורגל ובכדורסל. למשחקים נהג ללכת עם סבא שלו שהגיע בכיסא גלגלים, ותמיד דאג לסדר לו כניסה מונגשת כדי שיוכלו ליהנות יחד. "השיחה האחרונה בינינו הייתה ב־26 באוקטובר, גם אני הייתי במילואים", מספר רז מישאלוף, אחיו של גל, "יצאתי לאפטר, והוא כתב לי, 'מה זה צריך להיות שאתם יוצאים כל יומיים?' ואז אמר שהוא סוגר את הטלפון, אמר לי להגיד לאמא ואבא, לתפעל את הסיטואציה, ושלח לי הזמנה של גופיית שחקן של הפועל תל־אביב בכדורסל, בריאן אנגולה. הפעם הבאה שיצאתי, כבר הייתה ללוויה של גל. הייתי בעזה כמעט חודש, וכל הזמן דיברתי על גל, על הגדוד, זה הדבר היחיד שעניין אותי. גל היה החבר הכי טוב שלי בעולם, הבן אדם שהכי אהבתי".
רז ביקש מעילי בוטנר לשיר את 'מכתב לאחי'. "זאת תקופה מאוד־מאוד קשה, לכולם, אבל אני גם מרגיש שבתחום שאנחנו מתעסקים יש לנו הזדמנות יקרה מפז לפגוש את הסיפורים הכי מקרוב. לפגוש את המשפחות, את האחים, את ההורים. להכיר איזה דמויות נפלאות חיו לידינו, ובעצם העננים של השנים האחרונות הסתירו לנו אותם. פנים ושמות שאתה לפעמים רואה בעיתון, רגע עוצר, ושומע את הסיפור, הדברים שהספיקו לעשות ואלה שלא הספיקו".
סמי ועפרה קידר, בני 70, בארי
סמי נרצח ב־7 באוקטובר בבית, עפרה נחטפה לעזה. כמעט חודשיים מפרוץ המלחמה הוכרזה כנרצחת / שיר: 'סיבה להמשיך' / שלמה יידוב
סמי ועפרה קידר לא נולדו בקיבוץ בארי - אבל בחרו, שנה אחרי שנישאו, לקבוע בקיבוץ את ביתם. שם גידלו שלושה ילדים, סמי עבד בפחחות וניגן על גיטרה, ועפרה עבדה במשך שלושה עשורים ברפת.
בבוקר 7 באוקטובר, לאחר שהמחבלים חדרו לקיבוץ, ניתק הקשר עם ההורים. הבת יעל הסתתרה בממ"ד כל אותה עת. "הייתי מבוהלת", היא מספרת, "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. חשבתי שהגרוע מכל יקרה לי. חשבתי שיבואו גם לרצוח אותי, שמעתי מחבלים דרך החלון. התחבאתי הרבה זמן בממ"ד". הבן אלעד היה בקשר שוטף עם המטפל של אביו סמי, שהיה חולה וסיעודי בשנים האחרונות. "אשתי הייתה האחרונה שדיברה עם אמא", מוסיף אלעד, "היא התקשרה אליה, עד שאמא אמרה שיורים ושהיא חייבת לנתק. רק כעבור כמעט חודשיים, כשחשבנו שאמא חטופה בעזה, חזרתי להקלטה של אותה שיחה, והבנתי ממה ששומעים שם שהמצב אחר. שאני קובר אמא".
ילדיהם אלעד, אורן ויעל הגיעו לאולפן וביקשו משלמה יידוב לשיר להם את 'סיבה להמשיך'. "זאת סיטואציה שאני לא מורגל אליה", אומר יידוב, "כבר היו מלחמות, אבל עכשיו צריך למצוא שביל חדש ולשיר דרכו כדי להתחבר לאנשים המדהימים האלה שמספרים על הוריהם. הייתי מאוד שמח לשיר לסמי ולעפרה אם הייתי יכול. המעט שאני יכול לעשות זה לשיר לילדים שלהם, זה שיר עם המון תקווה".
