שלושה שבועות אחרי השבת השחורה נחתה בעוטף עזה משלחת משפיעניות רשת, הפעילות בקבוצת הווטסאפ "מערך ההסברה הישראלי". התמונות הראו את הפמליה, שכללה גם את דיאן שוורץ, נטלי דדון ואירה דולפין לצד ח"כ דני דנון, כולם בקסדות, אפודים וחיוכים רחבים, סלפי קבוצתי מהסוג שלא ממש הלם את הלוקיישן או מצב הרוח הלאומי. הגדילה לעשות בוגרת 'האח הגדול' שוורץ, שהצטלמה על רקע החורבן באפוד קרמי ודאק פייס. בזמן שחלק מהגולשים חיזקו את רוח ההתנדבות, היו גם מי שפחות החמיאו: המשפיעניות כונו בושה. הזיה. העיתונאית סיון כהן צייצה בטוויטר: "סיור משפיענים לעוטף. אמיתי. ללא מילים. מר דני דנון, אם זאת ההסברה שאתה חושב שחסרה לנו, אנחנו בבעיה עוד יותר גדולה ממה שחשבתי".
על פניו, החיבור בין טרגדיה לאומית לפילטר ולנסיה גובל בקרינג' חסר טעם. ועדיין, על רקע ההיעדרות הכמעט־מוחלטת של הממשלה מדברור האירוע ברשתות בחודש הראשון ללחימה, חלק גדול מהסלבס והאינפלואנסרים בישראל הפגינו התגייסות מרשימה להסברה. למרות זאת, העיסוק הציבורי בסלפי לא הפתיע אף אחד. כשמהות העשייה חיובית אבל מטרגרת, הנפש רק רוצה לברוח לדאק־פייס של דוגמנית.
3 צפייה בגלריה
לוחמה בגזלייטינג. מימין: דולפין, סקאזי, דדון, גרינברג ווקסמן בקשי
(צילומים: טל שחר, דנה קופל, מתוך האינסטגרם)
אירה דולפין, פעם מאמנת כושר של סלבס והיום פעילת הסברה ("כל יום אני מבקרת מפונים וחיילים, אני קוראת לזה חמ"ל אירה"), למדה על בשרה שגם כשהכוונות טובות, הזולת הרבה פחות. "ירדו עלינו בכל מקום, זה היה מזעזע", היא נזכרת. "עפו עלינו בכל הקבוצות. קטלו אותנו בטוויטר. מבחינת סיוון כהן זו לא הייתה הסברה. אני לא אשכח לה את זה. (מרימה את הקול) כפרה, מה עשיתי לך? קחי קסדה ותיסעי! למה שתכתבי דבר כזה עליי? למה? בגלל שצילמנו סלפי עם קסדה לפני שיצאנו לשם?"
תגידי לי את.
"כי אנשים רצו שנעשה סלפי בוכה, כאילו אנחנו לא יכולים להיות מבואסים מבפנים. חוץ מזה אמרו שתוך כדי הסיור בעוטף עשינו סלפי. אז לא! הסלפי הזה צולם בתחנת האיסוף, בתל־אביב. תעשי איכון על התמונה. היינו חייבים להיות עם קסדות מהרגע שיצאנו לדרך".
בסוף רק על זה דיברו.
"אף אחד לא התייחס לעובדה שנסענו לשם בפחד מוות, תחת אש, הקאנו ובכינו. ברגע שהתחלתי לפרסם ברשתות חומרים של הסברה, כתבו לי שאני שקרנית. שאני זבל. שהדברים האלה לא קרו. הבנתי שאני חייבת להגיד לאנשים האלה מה ראיתי. ואגב, שעה אחרי שהעלינו את הזוועות מהסיור, קיבלנו אזהרה מאינסטגרם שהפרופילים שלנו בסיכון. מאז אני לא יכולה לעשות קמפיינים, לא יכולה לעבוד. כלום. (בציניות) אבל החיוך שלנו, זה מה שהפריע לאנשים".
× × ×
אנשים הם גם הדבר היחיד שעומד בחודשיים האחרונים מול הגל הפרו־פלסטיני ברשתות. אמנים, משפיענים, שפים, יוצאי ריאליטי. אנשים שבשגרה עוסקים יותר בנראות, צִלחות או קוד קופון הפכו לקומנדו שנלחם בפייק־ניוז ובניסיונות ההכחשה של הצד השני, בזמן שהממשלה שותקת. אחת היוזמות המסקרנות היא "מערך ההסברה הישראלי", שלמרות שמו הממלכתי מקימיו אנשים פרטיים. תמצאו שם פרסומאים, עורכים, אנשי טלוויזיה ותקשורת וגם רשימה ססגונית וארוכה של סלבס עם חשבונות מניבים ברשתות חברתיות. כמה דוגמאות: איילת זורר. חיים כהן. מיכל ינאי. אלי פיניש. סקאזי. נטלי דדון. אהרוני. איזי. דנית גרינברג. גיא פינס. נועה תשבי. גל גדות. שתי האחרונות, אגב, גם מבססות חלק מהפעילות שלהן ברשתות על תכנים שעלו בקבוצה.
"הקבוצה הוקמה בעצם בשומר החומות, אבל חזרה לחיים באותה שבת, בעשר בבוקר", מסביר גיא שלו, מבעלי Ong, חברה שעוסקת בדיגיטל ורשתות חברתיות וממקימי הקבוצה. אחד משותפיו למשרד, עומר באומן, נפצע לאחרונה בלחימה בעזה והוא עצמו מתחיל מילואים השבוע, אבל המיזם המשותף כבר רץ מעצמו. "רצינו להקים קהילה שמייצרת תכנים להסברה הישראלית, כי מהיום הראשון היה ברור שהמלחמה הזו תהיה גם על התודעה. יש בקבוצה מתורגמנים, עורכי וידיאו, אנשי קריאייטיב. בהתחלה לא רציתי להביא את המשפיענים, אבל מהר מאוד התברר שהם בעצם המנוע שמפיץ את התוכן, וכדור השלג הזה התחיל להתגלגל".
בהלם המשתק של הימים הראשונים, כשהעצבים היו רופפים, גם היד על כפתור השיתוף קלה מדי. וכשזעם, חוסר אונים ואימפולסיביות משמשים בערבוביה, אי־אפשר באמת לחשוב אסטרטגית. "ביום השני או השלישי של המלחמה העליתי סרטון טיקטוק שבו קיללתי את חמאס. קראתי להם שרמוטות וזה תפס ועלה בכל הרשתות. זו הייתה מבחינתי התעוררות", אומר סקאזי, שהטבח תפס אותו מנגן על אונייה בנורווגיה, אבל מיהר לבטל טורים ולחזור לארץ. מאז הוא מנגן כל יום מול חיילים, לקח חלק במיצג של הנובה ברעים, הוא חבר מוביל בקבוצת הווטסאפ ומחזיק מהצד כמה נוספות. "כל מה שאני עושה בהסברה קשור למשחק בדאטה, כולל לעשות מוזיקה ולהחזיק 25 שנה בטופ. אז גם המצאתי משפט שבהתחלה תפסו אותנו עם המכנסיים למטה, אבל עם הכלי בחוץ. מאז הוא רץ בכל היחידות".
גם היעדר נציגים רשמיים של המדינה שיאמתו או יפריכו סרטים ברשת, תרם לכאוס. "מרגע שהתחיל כל הבלגן, השאלה הייתה איך אני יכול לתרום למדינה. רק תגידו לי איך", משחזר הראפר איזי, שמלווה את הקבוצה מאז שומר החומות. "אבל צריך גם את המבוגר האחראי מטעם המדינה. אם הדבר הזה היה מתנהל בצורה נכונה, בן אדם כמו יוסף חדאד היה מקים לעצמו צוות של אנשים שמקבלים את הנתונים מגורם מוסמך. כרגיל, אנחנו באיחור אופנתי".
נטלי דדון, מוותיקות הקבוצה ופעילה פוליטית בולטת בשנים האחרונות, נותנת דווקא כדוגמה את הסרטון שהופץ ממש אחרי הטבח, שהראה ילדים - כביכול ישראלים - בכלוב, הפך ויראלי והתברר כפייק. "היה המון כאוס בהתחלה, והסברה זה עולם שבו המהירות היא מהשטן", היא מודה. "גם אחרי מה שעברנו, חייבים רגע לחשוב ולא לשחרר מיד. אנחנו עובדים מול פסיכולוגיה מתוחכמת והרבה כסף, לא מול מטומטמים. הם יודעים לייצר סרטוני פייק ולפגוע לנו באמינות. בכלל, מה שהוביל אותנו למקום הזה מלכתחילה זה היהירות והזלזול באויב. ואז יש סרט כמו הכלובים, או שמופץ סרט בערבית עם תרגום לא נכון, והם אומרים: תראו את היהודים האלה".
כשאתה כועס, אתה עושה טעויות.
"ברור. מצד שני, משפחת חדיד מעלה שקרים כבר שנים, וזה עידן שבו אנשים לומדים היסטוריה מפוסטים. אנשים לא יודעים שלערביי ישראל יש כאן זכויות שוות. חושבים שיש להם שירותים נפרדים. אומרים לך שהזוועות לא היו. הגזלייטינג קורה לך מול הפנים. אבל בניגוד לתקופות אחרות הפעם יש לנו קול".
איש תקשורת וחבר ותיק בקבוצה טוען שהבעיה דווקא הייתה הפוכה. "בקבוצה היו כל מיני נאורים, דוגמת גיא פינס, שבימים הראשונים התנגדו לשתף נתונים, כמו מספרי הרוגים למשל, עד שיהיה אימות סופי", הוא אומר לא לייחוס. "(צועק) הלו, צריכים לדפוק על הברזל ולהראות לעולם את הטבח הזה! והיו הרבה כאלה שצידדו בגיא. לא בגלל שהם חושבים כמוהו, בגלל שהם רוצים שהוא יעשה עליהם אייטם. יש שם הרבה אינטרסים, ובעיניי זה נורא".
מה נורא באימות נתונים? לא הבנתי.
"את יודעת כמה כסף ואנשים עובדים בצד הפלסטיני? יש להם 300 אלף עמודי אינסטגרם פיקטיביים, למשל. ומה שהם עושים זה מדווחים על פוסטים שלנו ומעלים 'ישראל נאצית'. אז לא נרצחו 180 איש, נרצחו 175. על הדיוק המטומטם הזה מבזבזים זמן? זאת מלחמה! אי־אפשר עכשיו להיות צדקן".
ועדיין, יש מקרים שבהם אימות נתונים ודפדוף בארכיון יכולים להציל אדם ממבוכה. "ירדן אדרי (פליטת 'האח הגדול') בחורה מקסימה, נהייתה ימנית קיצונית. כל היום כתבה נגד משפחת חדיד. ואז מישהו בקבוצה העלה לינק לכתבה עם תמונה שלה יושבת במסעדה בניו־יורק עם מוחמד חדיד. זה היה מעניין".
הנה סיפור שמוכיח שעדיף לדייק.
"כן אבל גם את מה שהוא לא פייק־ניוז, הם הופכים לפייק־ניוז. איך מרגול שואלת תמיד בתחילת הופעה: 'מה אתם רוצים, הופעה מלעונית או הופעה תרבותית?' חד־משמעית, המדינה הזאת חייבת להיות מלעונית. חייבת!"
× × ×
אשלי וקסמן בקשי היא מאפרת ואולטרה־משפיענית, שחוותה במלחמה אובדן כשבת דודתה התצפיתנית נרצחה. הרבה לפני שהפכה למותג ביוטי, למדה תואר שני בממשל, עם התמחות בלוחמה בטרור, עבדה במשרד הביטחון ופינטזה להיות שגרירה באו"ם. מאז 7 באוקטובר היא פעילה בכמה קבוצות הסברה. אבל אחרי הצלחה ראשונית אחרי הטבח לעורר את העולם לזוועות, פעולת צה"ל בעזה גרמה לשינוי בדעת הקהל העולמית. "יש הרבה אנשים שעושים נזק אמיתי בעולם", היא מסבירה. "אני למשל יושבת באולפנים וצריכה להסביר שהשיר 'חרבו דרבו' לא מעודד רצח עם פלסטיני. אנשים לא מבינים את זה. אנחנו חושבים שאנחנו תרבות של סושי, אבל מבחוץ הכל נראה כמו חומוס. כשאמריקאי בן 20 מקולג' באוהיו רואה סרטון תעמולה של חמאס ואת הקליפ הזה, מבחינתו זה נראה אותו דבר".
תסבירי.
"התראיינתי לא מזמן בערוץ איטלקי ואמרתי שאנחנו לא עושים רצח עם, ואז הבן אדם אומר לי, ומה יש לך לומר על זה? ומראה לי סרטון של טיקטוקר קופץ משמחה ואומר: 'אנחנו משטחים את עזה'. סבבה, מורל לחיילים זה חשוב, מבחינה הסברתית, זה קטסטרופה".
כאמור, חלק גדול מהמלחמה מתרחש באינסטגרם. אחת היוזמות הבולטות בקבוצה היא הורדת פרופילים, או הצפת אותו סלב פרו־פלסטיני בהודעות פרטיות. מוחמד חדיד למשל מקבל מדדון טקסט כל בוקר. חלק מהמרואיינים הסבירו שלקח להם זמן להבין שאם הם משתפים או מגיבים לפוסט פרו־פלסטיני, הם רק מגדילים את הוויראליות שלו.
התשובה מהצד השני היא מעקב אחרי חשבונות בולטים בצד הישראלי, פתיחת עמודי פרופיל מזויפים של סלבס ישראלים דוגמת מייקל לואיס וירדן הראל, או תיוג אינפלוראנסרים על פוסטים שתומכים בצד הפלסטיני.
דולפין: "חודש שלם ישבתי בבית ורק נהייתי הסברה. עכשיו, זה לא להעלות פוסטים, זה גם לכתוב מיילים לאוניברסיטאות על בנות שמפגינות עם שלטים אנטישמיים. היה לנו גם משלוח של אפודים קרמיים מניו־יורק, שהיה צריך לצאת בשישי בצהריים. היינו צריכים להפעיל לחץ אדיר על שרת התחבורה מירי רגב כדי שזה יקרה. דברים מטורפים שנולדו אך ורק דרך הקבוצה".
ועדיין הם מנצחים אותנו בהסברה.
איש תקשורת: "זה מטורף, כי לא משנה כמה סרטונים נעשה, אם רואים אישה עם דם על המכנסיים, ואם רואים בן אדם כרות ראש, הם עדיין אומרים: 'פרי פלסטיין' או 'פרום דה ריבר טו דה סי', ואלה אנשים שהם לא פלסטינים בכלל. זה כל כך עקום. יש להם כל כך הרבה יותר כוח ברשתות וכל כך הרבה יותר תקציבים שמגיעים מהמיליארדרים הערבים, שזו מלחמה שקשה לנצח. זאת אומרת, עד שגל גדות מעלה משהו".
סקאזי: "אני לא מתרץ למה אנחנו נלחמים על המדינה שלנו. אנחנו גרים פה, אנחנו נמצאים פה בסכנה, עכשיו בהסברה בעיניי צריך להגיד נגמר, הסברנו בהתחלה, היום לא מסבירים. היום מרימים את המורל. בגלל זה גם יצאתי להופיע מול חיילים. גם איך אפשר להסביר לאנשים האלה מה טוב ומה לא, אם הם לא רואים את זה מול העיניים, מה אני צריך להסביר להם את זה בכלל?"
לגמרי.
"צריך להתרכז גם בהסברה שלנו בפנים. לחזק את העם, את הצבא, את המשפחות של הנרצחים והפצועים. לעבור חייל־חייל. היום פונה אליי ברחוב בן אדם, אני קודם כל מתחבק איתו, רק אחר כך שואל מה העניינים".
אחד הנושאים שעומד במרכז של לא מעט ויכוחים בקבוצה הוא - תיראו מופתעים - פוליטיקה. יש מי שהתעקש שחלק מהמאבק למשל הוא הורדת העמוד של 'בצלם', דרישה מסלבס ערבים ישראלים לגנות את הטבח ופעילות גם נגד ישראלים שתומכים בהפסקת הלחימה, בעוד יש מי שניסה להשאיר את הפוליטיקה בחוץ או להזכיר מי האויב האמיתי של כולנו. "כל האמנים שמנסים עכשיו איכשהו להיות בשקט, שלא ישימו לב אליהם, אני לא מקבל את זה בכלל", סקאזי מתרגז. "אם לא השתמשת במדיה שלך לטובת המדינה, מבחינתי, קיבלת רובה ולא ירית איתו. לא רוצה לתת שמות כרגע, אבל יש לנו רשימה מאורגנת ומסודרת ויפה של כולם, גם של ישראלים שמתחמקים ויושבים על הגדר, אבל כרגע אנחנו במלחמה. מה שמעניין אותנו זה לנצח".
כשאורטל עמר כותבת ללוסי איוב "השתיקה שלך רועמת" זה לגיטימי?
דדון: "אני מבינה את הזעקה של אורטל, כי לערבים ישראלים מאמינים יותר מאשר לי. אותנו מואשימים בג'נוסייד וכשאת מסבירה שזה לא נכון כערבייה ישראלית, זה נותן לי את הכוח להמשיך להאמין בדו־קיום. אנחנו באותה סירה".
וקסמן בקשי: "לא צריך לבוא ולהצביע על כל ערבי במדינה ולהגיד לו תזדהה איתנו. גם הוא נמצא בסיטואציה מאוד קשה. אגב, אני עוצרת מלא ערבים ברחוב ובקניון ושואלת אותם איך זה מרגיש להיות ערבי בישראל. מצד שני, גם כשהסתובבתי ברחוב וערבי עבר לידי הייתי יותר דרוכה, כאילו בהיכון לרוץ ולברוח, וזה טבעי. זה לא הופך אותנו לגזענים".
ולהתפוצץ על 'בצלם' זה רלוונטי? או שזה מגיע מתוך התסכול הכללי?
"כשאת בתסכול, את מתפוצצת גם על אמא שלך. כל דבר מעצבן אותך", אומר שלא לייחוס אינפלואנסר שחבר בקבוצה. "בשלב מסוים הבנו שכל דבר שניתן לו חשיפה, מעלה את האינטראקציה באינסטגרם של 'בצלם'. מעמוד שהיה לו נגיד 100 תגובות, פתאום יש לו 1,000 ו־2,000 תגובות".
וקסמן בקשי: "יש את מדינת ישראל שלפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר, ובגלל זה באמת לקחתי צעד אחורה מהקבוצה הספציפית הזאת. אני לא שם בשביל פוליטיקה".
× × ×
מי שעדיין מסתייפים אחת לשבוע בקבוצה על רקע אידיאולוגי הם גיא פינס ודדון. האחרונה הזדהתה בשנים האחרונות עם מחנה הימין, מנתניהו ועד בן גביר. פינס יותר מרכז־שמאל. "אני וגיא זה סיפור ישן", דדון נבוכה. "כבר פיתחנו תחביב להיכנס אחד בשני. אני חושבת שמשהו זז קצת אצל כולם בתקופה הזו, אבל גם בקבוצה הזו אני די עוף מוזר, מייצרת המון אנטגוניזם. כשהיינו בתקופה של מלא פיגועים אמרתי שכשאני ביפו, אני נורא פוחדת לעלות למונית עם מישהו לא יהודי. אמרתי מה שמדינה שלמה חוותה, אבל היו הרבה קולות שאמרו שאני גזענית. הוציאו דברים מהקשרם. כמו שאדל אמרה עכשיו על גן הילדים שלה. אמרו שאני גזענית והפכו את זה לקמפיין נגדי. הפכתי אותי למוחרמת בחלק מהמערכות. בואי נגיד שקולות כמו שלי פחות נשמעים, אבל אני לא אומרת את זה ממקום של התמסכנות. שלא יגידו אני בכיינית, כי אני ממש בסדר עם זה".
אולי זו אמירה לא לעניין?
"אולי יש דברים שצריך להגיד פחות בקול, אבל יש פה אירוע שבעקבותיו חייבים להגביר את הקולות של האנשים שכן הצילו פה נפשות, של הבדואים והדרוזים והמוסלמים - כדי שנרגיש בטוחים. צריך להפריד את אלו שמעבר לגדר מאלו שלצידנו. להפריד בין קולות כמו של יוסף חדאד לדוגמה לאחרים, כי להכליל ולשרוף הכל מאוד קל. קל גם להסתכל עליי כבעייתית. כבר שנים אני הכבשה השחורה בתעשייה. התרגלתי לזה".
וככבשה שחורה את יכולה להבין את ההיטפלות התקשורתית לסלפי של המשפיעניות בעוטף?
"הבנתי שזה לא מתאים. אז נכון, לא התחברתי לרגע עצמו אבל הן רק עשו סלפי. אני לא אבקר את זה שאדם בא לעשות דבר חיובי וירדו עליו בגללו. ובזה אנחנו אלופים".
ויש את העניין הפעוט הזה של הפרנסה. קל לשכוח שכל האנשים היפים האלה מרוויחים בימים רגילים לא מעט כסף ברשתות. אלו שהפכו לפעילים בהסברה הישראלית משלמים לא פעם מחיר כלכלי, בין שבהשעיית החשבונות שלהם ובין שבנטישת עוקבים. מנגד, יש מי שטוען שלא מעט מהמשפיענים ממנפים כרגע את המצב לטובת הפרופילים האישיים שלהם. יש גם מי שכבר עזב/ה את הקבוצה בגלל אינטרסים זרים לסיבה שלשמה התכנסנו. "אני מאמין שיש בזה גם מידה של אמת, אבל 80 אחוז מהפעילות של המשפיענים זה נטו מאינטרס ועוקבים ולייקים", נאנח איש התקשורת. "ואני אומר לך את זה בצער, אבל בגלל שאני מכיר את הנפשות הפועלות".
"זה בכלל לא עובר לי בראש. אני מאמינה שכל אחד מגיע כדי לתרום את הכי טוב שיש לו", אומרת דנית גרינברג, בוגרת 'האח הגדול' ואינפלואנסרית. בחודש הראשון ללחימה היא אף יזמה קבוצת ווטסאפ עם נפתלי בנט, שהעביר לגרינברג וקולגות כמה דגשים על הסברה בזירה הבינלאומית ובהמשך גם פירגן לה ברשתות החברתיות ("דנית את עושה עבודה נפלאה בהסברה למדינה שלנו, אני גאה בך").
איזה מחיר את משלמת על זה שאת פעילה בהסברה?
"הדיווחים על החשבונות שלנו הופכים אותם למוגבלים. אני למשל חסומה מלעלות לייב במשך חודשיים, כי האלגוריתם זיהה הרבה דיווחים עליי. גם הצפיות יורדות, לפעמים ביותר מ־50 אחוז. בסופו של דבר אנחנו עובדים ומתפרנסים ברשת ועכשיו חזרנו לשגרה בזמן מלחמה. אני חזרתי לפרסם דברים, וכשהחשיפה שלי יורדת - גם הפרנסה יכולה להיפגע. ועדיין, זה מתגמד לעומת עבודת הקודש שכולנו נרתמנו אליה. אני מעדיפה לא לעבוד חודשים ורק שלא נרגיש מפוחדים. ויש גם הצלחות, כמו נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה החמודה שהתפטרה. אם לא נפיץ את הזוועות שעברנו, אין לנו זכות קיום".
איך חוזרים לשגרה של אינפלואנסרית בזמן המלחמה?
"ההגשה משתנה, האריזה. את לא תצהלי ותשמחי ותשיקי מוצר. הטון היום יותר שקט ושקול. בלי הטררם מסביב".
היו ביקורות על זה שחזרת לשגרה?
"לא, ובאמת שהופתעתי. זה לא שיש פרוטוקול מה לעשות ומה לא, אבל לשמחתי לא קיבלתי ביקורת, אלא וואו, שמרגישים שאפשר לנשום קצת אוויר. בסוף זו העבודה שלי. זה מה שיש".
"אני מאוד נפגעתי כלכלית", מודה דדון. "כן, מספר העוקבים עלה, אבל החשבון שלי מדווח כל הזמן, ויש עליו מלחמות וזו התעסקות מאוד קשה. אם מישהו מלמעלה יבין שיש פה אנשים שטובים בהסברה ויכולים גם להתפרנס ככה, זה יהיה פורמט חלומי. אבל ברגע שזה מגיע לתקציבים, אנשים אומרים, היא בלאו הכי עושה את זה בחינם, אז למה לשלם? לא מבינים שאת עושה את זה בדם ליבך".
את מתחרטת לפעמים שנכנסת לזה?
"ממש לא. יש כאלה שבוחרות להשאיר את הפיד נקי, כי הן עובדות בחו"ל - זה קצת צורם לי, אני לא אשקר. מצד שני, אני לא יכולה לשפוט אותן. אנשים עכשיו לא מרוויחים. קמפיינים ירדו. צריך להביא פרנסה הביתה". ×
