אני רוצה להיכנע לסיטואציה, להבין שאין ביכולתי לעשות או לשנות דבר. אני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור. הדמעות שלי לא משנות דבר. החרדה והלחץ לא משרתים כלום. אין ממה לפחד חוץ מהפחד עצמו. אני עושה נשימות, נשימות עמוקות. התחושה כל כך מוזרה. אני רואה סרטוני טיקטוק על איך לנשום עמוק ואיך להירדם באופן מוצלח, ואז גוללת עוד 40 דקות בפיד. אני אומרת, שהיום אני לא אצפה לחדשות, אבל מחזיקה בקושי שעה וחצי מעמד. אני אומרת שאעשה ספורט, אפריש הורמון שיעשה לי טוב, כמו האנשים האלה שפשוט רצים. ואז שברתי את האצבע. רק נרשמתי, וכבר מקפיאה את המינוי.
אני שואלת את עצמי למה לא קיבלתי פיצוי כספי על אוקטובר. אני שואלת מסביב - אף אחד לא קיבל כסף עבור אוקטובר. אני מתעצבנת ואומרת לעצמי שאין מה להתעצבן כי לאף אחד לא אכפת מהעצבים שלי. העצבים רק פוגעים בך, אני מסננת לעצמי. אני לא מצליחה להפסיק להתעצבן, ואני גם כועסת. אני זועמת. על הרווארד, על סוזן סרנדון, על סייקס פיקו, על ג'וספין, השחקנית הצרפתייה ששיחקה איתי בסרט ובכל פעם שהיא מגיעה לפה רוצה שאני אעשה לה סיבוב דאווין בעיר ואקח אותה למקומות ואכיר לה אנשים, והיא אפילו לא שאלה לשלומי. אני זועמת על הממשלה, זה זעם שמתגבר על הזעם על ג'וספין.
אני רוצה להיות עורף חזק אבל אני לא מבינה מה זה אומר. איך נהיה חזקים? יש סרטון טיקטוק שמסביר? אני אומרת שאצא בערב, אבל אני שומעת רק צפצופים באוזניים. אני קמה ב־5:00, ב־5:20, ואז עוד פעם ב־5:45 בבוקר ומחזיקה את הטלפון בלחץ. אני מנסה להניח את הטלפון ואומרת לעצמי שזה לא ישנה כלום אם אדע בעוד רבע שעה, או ב־7:00, מה קרה בלילה.
אני שונאת את הלילה, אני מפחדת ממנו. אני רק נכנסת למיטה - ורוצה לקום. ואז, כשעולה הבוקר, אני בקושי מצליחה. אני רואה שקיעה יפה ושואלת את עצמי, מאיפה החוצפה להתגנדר כך בפנינו? כאילו, את לא מבינה מה קורה? אני שואלת את עצמי אם משהו עוד יהיה טעים, נעים, מסחרר ומרגש, או שהכל יהיה לעומתי ויחסי. אם השאלה "מה שלומך" תחזור להיות פחות טריגרית.
מה שלומי. מה שלומנו. מה המילה המטרגרת הזו, "שלום", נדחקת לכל פועל? לא יכולנו להסתפק בפנייה פחות מחייבת? כאילו הכרזנו והתחייבנו וגזרנו על עצמנו איזו שאיפה שלעולם לא תהיה מושגת, שלום. מה הייתה הבעיה להסתפק באיזה "הולה"? חצי עולם אומר הולה, מה הבעיה? מה ההתחייבות הבלתי נתפסת השפתית הזו למחויבות כל כך גדולה?
הכתפיים בקושי מכילות את ה"בוקר טוב" חסר הרגישות הזה. איזה בוקר טוב מאז אותה שבת? יש בוקר כזה?
